מתאו - [1]

פרק 3 - אנג׳ל

עשרות אנשים ממלאים את מתחם החתונה, משתתפים בשמחתם
של ריקרדו ומשפחתו. אבא ואדריאנו מנצלים את המפגש הגדול של אנשי המאפיה על מנת להתעדכן במה שמתרחש בטריטוריה של שיקגו, בזמן שאני ואמא מדברות עם נשות המאפיה. כמות החיוכים הצבועים שפיזרתי היום, בהחלט עברה את המכסה שאני רגילה אליה. אני כל כך שונאת אירועים כאלה.

העיניים שלי מטיילות בין מוזמני החתונה הסובבים אותי, בזמן שאחת מהנשים מספרת עוד רכילות שטחית ומשעממת. מבטי נעצר על שלושה גברים לא מוכרים ומרשימים שנכנסים דרך הדלתות הגדולות. אני לא מצליחה לראות את הפנים שלהם בבירור, בעקבות המרחק הרב שלי מהכניסה.

הנוכחות שלהם מושכת עניין רב בקרב אורחי החתונה. ההתלחששויות לא מאחרות להגיע. מי אלה? הם סורקים את האזור כאילו היה עוין ומסוכן. הגבוה מביניהם מזהה את ריקרדו במרכז המתחם בעיניו. הוא מסנן משהו לשני הגברים האחרים, ושלושתם מתחילים להתקדם לעבר דודי. הם לוחצים את ידו, ומנהלים איתו שיחה קצרה.

״האחים קאלו.״ אחת מהנשים שלצידי אומרת בטון לחוץ. "מה הם עושים כאן? אלוהים..." ראשי מסתובב לכיוונה. "האחים קאלו? הם שייכים לניו יורק, לא?"

מה לעזאזל הם עושים כאן? הם האויב שלנו... רגע, אבא ואדריאנו דיברו עליהם לפני כמה ימים!

"הגדול מביניהם, אומרים שהוא השטן." היא ממלמלת באימה. "השטן?"
"כן," מבטה מבוהל. "תיזהרי יקירה, לשטן יש פנים יפות. אל תאפשרי לו להשתמש בהן כדי לבלבל אותך."

״אבל איך אדע מי זה?״ היא לא מקשיבה לי, מתחילה להתלחשש עם שאר הנשים, ומותירה אותי מחוץ למעגל. אני מנצלת את ההזדמנות על מנת להתרחק מהאזור לכיוון השולחן שבו ממוקמת משפחתי. אני לא אוהבת את ההמולה הזאת ומרגישה צורך בחיפוש אחר הגנה. אבא ואדריאנו כבר יושבים סביבו, מתוחים מאוד. אני מניחה שהנוכחות של שלושת האחים מניו יורק היא הסיבה לכך.

כמה דקות לאחר שאני מתיישבת בכיסאי אמא מצטרפת אלינו כשריקרדו נעמד במרכז הרחבה הגדולה, ומתחיל להודות לכולם שהגיעו. טקס החתונה נערך שעה קודם לכן והיה באמת יפהפה, עכשיו כל מה שנותר הוא לחגוג. המלצרים מתחילים בהגשת האוכל לשולחנות, ואני מנצלת את הרגע על מנת ללכת לשירותים. אני צריכה הפסקה קצרה מכל הרעש שמסביב.

״לאן?״ אדריאנו שואל לאחר שאני נעמדת על רגלי. "אני הולכת לסדר את האיפור." הוא מהנהן ומכוון בראשו לעבר שומרי הראש שלי, "תקחי אותם איתך לכל מקרה." המבט שלי הופך לא מרוצה.

"אלה רק השירותים אדי, כולם כאן יודעים מי אני בדיוק. אני אסתדר לבד." שרירי הלסת שלו זזים ונראה שהוא לא אוהב את התשובה שלי. אך הוא מחליט שלא להתעקש ולאפשר לי ללכת לבד.

אני מסמנת לשומרי הראש שלי שמיד אחזור, לוקחת את תיק האיפור הקטן שלי ומתקדמת לעבר שירותי הנשים. המבט שלי מופנה לרגע הצידה לעבר אחת מחברותיה של אימי שמסמנת לי שלום בידה. אני מחזירה לה שלום כשגבר גבוה נתקע בגופי ואני מועדת לאחור. ידיו תופסות בזרועותיי ומייצבות אותי כשמבטו יורד למטה על מנת לבדוק במי התנגש. אני לא מזהה אותו, אני לא חושבת שנתקלתי בו בעבר.