מתאו - [1]

פרק 1 - אנג׳ל

החיים על פני כדור הארץ נחלקים לשני עולמות עיקריים. העולם
הנורמטיבי שומר החוק, והעולם התחתון המתנגש בכל דרך  אפשרית עם החוק. אני נולדתי אל תוך העולם השני - עולם הפשע. שם יש רק חוק אחד - הקאפו. הקאפו הוא הבוס של המאפיה האיטלקית. כל דבר שקורה עובר דרכו ומאושר על ידו. הוא הסמכות העליונה ביותר, המנהיג. כל חברי המאפיה מחויבים לציית לו בעיוורון מוחלט.

לאורך השנים, קמו לא מעט ארגונים בתוך ארצות הברית אשר נלחמו על השליטה בשטחה. בתור הבת של קאפו שיקגו, טיאגו קוסטלו, תמיד ציפו ממני להרבה. הייתי מעין דמות לא אנושית בעיני החברה. לא היה רגע שבו לא הסתכלו או בחנו. הביקורת עקבה אחרי כל צעד וצעד שלי, והשפיעה רבות על המתרחש בתוך המשפחה הקטנה שלנו. עם הזמן למדתי איך להתמודד איתה, ואיך לא להקרין את הרגשות שלי החוצה. שם, הייתי אנג'לה קוסטלו, הקרחון האנושי.

כבר בגיל צעיר הקפדתי לעטות על פני מבט חתום שלא היה מבייש אף שחקן פוקר מקצועי. די מהר הפפראצי הדביקו לי את הכינוי 'נסיכת הקרח'. לא הייתה לי ברירה אלא לשחק את המשחק. להיות מי שהם אמרו שאני. דאגתי לבנות סוג של חומה ביני לבין העולם, כאילו השתייכתי למעמד שונה משל שאר אנשי שיקגו, מעמד כמעט מלכותי.

המשפחה שלנו היא החזקה ביותר בעיר.
אבא שלי שולט ביד רמה, קר ומחושב, אכזרי ומטורף. בחוץ, לא היה אחד שהעז לערער על דבריו, לא היה אחד שהעז להתקרב. הוא רוצח, אדם חסר רחמים ומצפון. כל מי שרק מעז להפר את פקודותיו פוגש את מותו. אך בתוך הבית, הוא האבא הכי טוב שיש, תמיד דואג ואוהב. אבא דאג לא להחסיר ממני דבר, ולשמור על הבועה המשפחתית והאוהבת שיצר בין ארבעת קירות הבית. כמעט לכל אחד מבני המשפחה היו שני צדדים - הצד הקר שהוצג כלפי החברה, והצד החם המשוחרר שהוצג כלפי בני הבית. בין ארבעת הקירות שהיו מקום המפלט שלי, יכולתי להיות באמת אני, ולהנות עם הקרובים אליי.

אחי הגדול והיחיד, היה האהוב עליי ביותר מבני המשפחה. אדריאנו גדול ממני בשלוש שנים בלבד, ולמרות קווי האופי השונים שלנו, הוא משמש כחברי הטוב ביותר. בתור הבכור, הוא יירש את אבי בעוד מספר שנים ויהפוך לקאפו הבא של שיקגו. בעוד שאני נהנית מהחופש הקטן שיצרתי לעצמי בגבולות הבית, לאדריאנו אין מותרות שכזאת. כקאפו העתידי, נדרש ממנו הרבה יותר. הוא מתלווה לאבא מגיל קטן ולומד את כל סודות המאפיה מבפנים. אף פעם לא ידעתי מה למד בדיוק, אבא וידא להסתיר ממני את כל מה שהיה קשור בעסקים. אדריאנו למד גם הוא להתנהל על פי החוק הזה ושמר עליי מהאמת, לעיתים שלא לצורך. גם הוא, כמוני, לא הקרין מעולם אף רגש בפומבי. כשהיה איתי לבד הוא תמיד דאג להראות לי אהבה ולשמור עליי, וביום שבו הוצג כחלק מהמאפיה, בגיל שש עשרה, הוא נשבע שיגן עליי לנצח. הגברים במשפחה שלי תמיד היו מגוננים ולפעמים אפילו יתר על המידה, אבל זה עניין שהתרגלתי אליו. הם תמיד דאגו שלא אהיה בסביבה כשקורה משהו שעלול להעמיד אותי בסכנה, הציבו לי שומרי ראש צמודים, ונהגו בי בכפפות משי.
אני מאמינה שעמוק בפנים, הם מבינים שאני יודעת הרבה יותר
ממה שהיו רוצים. אבל גם אם זה נכון, הם לא מודים בכך בקול.