חלק 13: חברה חשובה

Start from the beginning
                                    

נסיכה: סליחה על הבוקר. ההורים שלי יכולים להיות מוגזמים לפעמים

אני: לא, זו אשמתי שנרדמתי על המיטה שלך. זו הייתה טעות מטופשת. נכנסת לבעיה בגללי אחרי שעזבתי?

נסיכה: לא. אני מניחה שהם חשבו שלהביך אותנו היה מספיק

אני: אני לא אכחיש שהם הצליחו בזה

השיחה קפאה. אולי הלשון שלה קפאה (או האצבע) כמו שלו.

הוא חיכה. וחיכה. כשהוא התחיל להקליד, הוא ראה שגם היא מקלידה. הוא עצר את נשימתו ומחק את חצי המילה שהתחיל לכתוב, אבל כנראה שגם היא עשתה את אותו הדבר. הם המשיכו ככה שלוש פעמים, והפעם הרביעית הייתה הרבה יותר ארוכה. אדריאן לא ידע אם לצחוק או להיאנח. כל הקטע הזה כל כך מביך ומגוחך.

נסיכה: אולי עדיף שלא נעשה מסיבות פיג'מה בטעות

אני: מסכים

שלוש נקודות הופיעו שוב על המסך. הוא חיכה, אבל אז הנקודות נעלמו. הייתה עוד הפסקה ארוכה.

נסיכה: אני חייבת ללכת. לילה טוב, חתול

אני: לילה טוב

אדריאן נאנח ונפל אל המיטה שלו, כשפניו עמוק בתוך הכרית.

-------------------------

הגיע יום ראשון. הוא היה בטוח שההרגשה המביכה נעלמה ושהוא יוכל לדבר איתה כרגיל.

הוא טעה.

כל מה שנדרש היה להסתכל על מרינט בכדי להיזכר בכל מה שהוריה תיארו על דחפים, אמצעי זהירות, וכל הדברים האחרים שהוא היה מעדיף לשכוח מהם באותו הרגע. פניו התחממו. פניו התחממו כל כך שהוא היה בטוח שהוא נראה כמו העגבניה הכי אדומה בעולם.

"אתה בסדר, אחי?" נינו שאל.

"בסדר. אני ממש בסדר. למה שלא אהיה בסדר?"

נינו הרים את גבותיו. "בסדר..."

בעינו של אדריאן היה טיק ואז הוא התיישב ליד שולחנו.

"בוקר, אדריאן," אליה אמרה. "אתה מוכן לעוד מפגש קבוצתי הלילה?"

"הו, אה..." הוא עשה טעות כשתפס את מבטה של מרינט. כל המילים שרצה לומר יצאו מפיו בבלגן. "אני, אה... הלוואי שהיינו יכולים, אבל אני לא יכול הלילה. מצטער."

השלושה השמיעו קולות זהים של אכזבה. הוא סובב את ראשו אל קדמת הכיתה. הוא באמת צריך לשלוט בעצמו.

---------------------------------

"בסדר," גברת בוסטייר אמרה, "בבקשה תעמדו באמצע הכיתה עם השותפים שלכם כשאקרא את השמות שלכם. נינו וג'וליקה, קים ואיוון, אדריאן ומרינט, לילה ו..."

שקר תמורת שקרWhere stories live. Discover now