הוא מאבד את שיווי המשקל ונופל לאחורה בחוזקה,ידי מעט פועמת קלות אבל אני בוחרת להתעלם מכך.
פצעתי את ידי לפני ארבע ימים כשהחלטתי לא להשתמש בכפפות ולהפעיל טיפה יותר כוח. עד היום אני לא יודעת למה עשיתי זאת.
אני מניחה שרציתי להשתיק את מחשבותיי לכמה שעות,אבל לא חשבתי על השלכות.
לבסוף,הלכתי למרפאה שגם כן הייתה ממוקמת באחוזה. למזלי,ידי הייתה בסדר גמור ולא הייתה פציעה רצינית כך שהייתי צריכה רק כמה ימי החלמה.
אני פורצת בצחוק ״נו? זה מרענן?״ אני שואלת בפרובקציה כשהוא מסיט את שיערו מפניו.
״את עוד תשלמי על זה.״ אומר באזהרה כשאני ממשיכה לחייך לעברו חיוך מרוצה.
״אני אבוא למשרד שלך עוד 15 דקות,״ אני מודיעה,״ושלא תעז לגמור את כל הצ'יפס!״ אני מוסיפה באזהרה לפני שאני מסובבת את ראשי ומתרחקת מאזור הבריכה.
בדרכי אני פוגשת את אמה בחממה,היא הייתה לבושה במדי העבודה שלה.
היא מספרה לי במהירות ובכעס על התאונה שקראתה כאן הבוקר. פרי ואמבר שיחקו יחד בחממה ללא רשות והפילו כמה צמחים על הרצפה.
ובסוף,אמה הייתה צריכה לסדר אחריהן.
כשפרי סיפרה לי לפני כמה ימים שהיא ואמבר השלימו,שמחתי. היא הייתה צריכה להיות קצת בסביבה של בנות בגילה.
כשאמה חוזרת לעבודתה אני נכנסת לבית שהיה ריק מאדם,מפשיטה את בגדי ומצמידה את הברז לצד הקר ביותר.
כשאני מסיימת את המקלחת אני נגשת לארוני ושולפת חצאית לבנה וחולצה תואמת. בהחלט הייתה לי אובססיה קלה לחצאיות.אני מסרקת את שיערי ולובשת את נעלי סניקרס הלבנות שלי.
כשאני מגיעה למשרדו של פאביו אני דופקת שלושה פעמים,כמו שביקש. כך הוא יכל לזהות אותי.
״פתוח!״ נשמעה צעקה חנוקה.
כשאני פותחת את הדלת אני מוצאת את פאביו,יושב על כיסאו עם פיו המלא ב..צ'יפס.
״אני לא מאמינה.״ אני מביטה בו בהלם מוחלט.
״רוצה צ'יפס?״ שואל כשסיים לבלוע את מה נותר בפיו,״אה,ביותר נגמר.״ אומר שניה אחרי.
אני מושיטה יד לכרית שהייתה על הספה במשרדו,״אחח!״ אומר פאביו שהכרית נוחתת בזריקה מושלמת על פניו.
אני מתקרבת ומתיישבת על הכיסא מולו,״זה בהחלט מגיע לך,״ אני מושיטה יד לשקית ומוציאה את המבוגר שלי.
״אני מקווה שיש רטבים.״ אני אומרת כשפאביו נוגס ביס ראשון בהמבורגר ומרים עלי מבט מלא אשמה.
״שיט.״ אומר בפה מלא.
״שכחת לומר להם להביא רטבים?! פאביו מה עובר עליך?״ אני מגבירה מעט את קולי.
פרק 11
Depuis le début
