- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

2

- פרק מספר 2 -
| נ.מ - פליקס |

אחרי שאכלתי עם היונגין החלטתי ללכת לדבר קצת עם גיסונג , מינהו וסונגמין.
״היי לכם״ אמרתי וקפצתי על הספה בסלון כששלושתם דיברו ביניהם.
״היי גם לך״ סונגמין אמר בחיוך.
״מה קורה? אכלת כבר?״ מינהו שאל אותי במבט שיפוטי.
״מינהו היונג אני לא ילד קטן , אכלתי כבר עם היונגין היונג״ אמרתי בכנות.
״ועכשיו כואבת לי הבטן״ התוודתי ונשכבתי על ברכיו של גיסונג.
״יונגבוק.. שוב אכלת הרבה מידי?״ הוא שאל ובחן בידיו את שיערי הבלונדיני.
״בכלל לא!״ צעקתי בהתגוננות.
״בכיין״ מינהו אמר וסונגמין גיחך.
״מינהו היונג אתה ממשיך לקרוא לי בכיין בזמן ששנה שעברה איבדת את הטלפון שלך ועוד שניה בכית כמו ילדה קטנה עם קוקיות!״ אמרתי וקמתי מברכיו של גיסונג.
״אתה תמשיך להזכיר לי את זה נכון?״ הוא אמר בחצי חיוך.
״נכון מאוד ובפעם הבאה אני גם אגיד לצאן היונג שאמרת שאני בכיין , אתה לא תקבל סולו בסיבוב הופעות הקרוב״ אמרתי באיום וכולם צחקו בטירוף.
״לי פליקס אתה תופעה אוסטרלית מדהימה״ גיסונג אמר וסונגמין צחקק.
״מה שתגיד.. כואבת לי הבטן.. אני הולך לנוח״ אמרתי והחזקתי את בטני בידיי כשהם הנהנו לעברי.
״צריך עזרה?״ מינהו שאל והנדתי את ראשי לשלילה.

| נ.מ - היונגין |

״אני הולך להביא משהו לשתות״ אמרתי כשדיברתי במרפסת עם צאן.
הלכתי לכיוון המטבח כשפתאום עיניי נתקלות בפליקס שאוחז בבטנו בחוזקה.
״היי , הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה ומיהרתי אליו.
״היונגין היונג , כואבת לי הבטן״ הוא אמר בשקט ונאנק מכאבים.
״שיט.. אוקיי , בוא נלך בזהירות לחדר שלך בסדר?״ אמרתי ואחזתי בגופו והוא הנהן קלות.
״זהו זה.. תשכב כאן״ אמרתי כשהגענו לחדרו והוא נכנס למיטה.
״אני הולך להביא לך תה וכמה כדורים בסדר?״ אמרתי והוא הנהן.
סיימתי להכין את התה ומיהרתי לצאן למרפסת.
״צאן היונג , איפה הכדורים והתרופות?״ שאלתי בלחץ.
״מה קרה?״ הוא שאל לחוץ עוד יותר.
״פליקס לא מרגיש כל כך טוב.. יש לו כאב בטן , תוכל לתת לי את הכדורים? אני אטפל בו״ אמרתי והוא הנהן וקם לתת לי אותם במהירות.
״אם אתה לא מסתדר לבד תקרא לי בסדר?״ הוא אמר והנהנתי כתודה.

״ליקס? אתה ישן?״ שאלתי בשקט כשנכנסתי לחדרו משום שזה לקח זמן והחדר חשוך , מואר במנורת שולחן קטנה.
״לא.. זה כואב מידי״ הוא אמר והתקפל בעצמו.
״אייש.. תשתה את הכדור וקצת תה , זה יהיה בסדר תכף״ אמרתי והוא התיישב בעדינות ושתה את הכדור.
״אתה מעדיף שאקרא לצאן היונג? הוא די דואג ו-״ התחלתי.
״לא.. בבקשה. רק תהיה פה״ הוא אמר ואחז את מפרק ידי.
״אני? אתה בטוח?״ שאלתי והתיישבתי לידו.
״כן , אתה הכי קרוב אליי ואתה תמיד דואג לי.. אז זה נוח״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״בסדר.. אחכה שתרדם , תנסה לפחות״ אמרתי והוא הנהן וכיבה את המנורה שלידו.
״לילה טוב היונגין היונג.. תודה״ הוא מלמל בעייפות.
״לילה טוב ליקס.. אין על מה״ החזרתי וחיכיתי שירדם.

| נ.מ - פליקס |

התעוררתי מוקדם.. אני מרגיש טוב בהרבה מאתמול.
התכוונתי לקום לצחצח שיניים כשהתיישבתי על המיטה ועיניי הביטו בהיונגין שישן על הפוף שעל הרצפה בחדרי.
הוא.. נרדם כאן?
״היונגין היונג?״ התכופפתי וניערתי אותו בעדינות.
״ממ״ הוא מלמל בעייפות.
״היונגין היונג.. נרדמת כאן הלילה?״ שאלתי כשעיניו נפתחו באיטיות.
״אייש.. אני מניח , איך אתה מרגיש?״ הוא שאל ושפשף את עיניו.
״יותר טוב.. תודה שטיפלת בי אתמול , אני מרגיש רע שנרדמת כאן על הרצפה.. יכולת לעלות למיטה״ אמרתי בכנות. שנים שכולנו ישנו אחד עם השני.
״זה בסדר.. אני רק שמח שהחלמת , תרד לאכול ארוחת בוקר עם השאר.. אני אשן עוד קצת״ הוא אמר והנהנתי בחצי חיוך.

אני מעריך את היונגין על העזרה שלו , הוא תמיד כאן כשאני צריך אותו.. אני הכי קשור אליו מכולם. אליו ואל צאן.
לראות אותו נרדם כאן רק גרם לי להבין כמה הוא דואג לי.
הלב שלי דופק בצורה מוזרה כרגע.
כשהערתי אותו והתקרבתי אליו , זה הרגיש מוזר הרבה יותר.

ירדתי למטה לארוחת בוקר כשכולם כבר היו מסביב לשולחן.
״בוקר טוב.. איך אתה מרגיש?״ צאן שאל כשהתיישבתי.
״הרבה יותר טוב״ עניתי בחיוך.
״מה קרה? הבטן?״ מינהו שאל.
״כן.. זה היה גרוע אתמול״ אמרתי והתחלתי לאכול.
״איפה היונגין היונג?״ אייאן שאל.
״ישן.. הוא טיפל בי אתמול קשה , הוא נרדם על הרצפה אצלי״ אמרתי בכנות.
״אייש.. כשהיונגין דואג אז הוא דואג יותר מידי , עדיף שישן.. בקרוב החזרות שלנו מתחילות״ צאנגבין אמר וחייכתי לעצמי קלות.
״זה בסדר שאשמור לו מהארוחה?״ שאלתי וכולם הסכימו ללא בעיה.

״פליקס היונג , שאעזור לך עם האוכל?״ אייאן שאל כשסידרתי צלחת להיונגין.
״בטח , תדאג להעיר אותו.. אתה עושה את זה מצוין״ אמרתי וצחקקנו.
עלינו לחדר שלו ואייאן לא חשב פעמיים וקפץ עליו במהירות.
״היונגין היונג!!! קום! הבאנו לך לאכול!״ הוא צעק והדלקתי את האור.
״איישש.. זה פאקינג כואב! אתה עושה את זה כל פעם מחדש״ היונגין אמר בעייפות וצחקקתי.
״אתה בעצמך אמרת לי לא לקלל!״ אייאן צעק.
״וחוץ מזה.. פליקס היונג אמר לי להעיר אותך״ הוא האשים אותי והרמתי את גבותיי.
״אין לי מושג על מה הוא מדבר״ עניתי והיונגין גיחך.