זה כאב. אבל זה יעלם. כאב תמיד עובר בסופו של דבר. גם אם זה יקח עידנים,כאב בסוף יעבור.
הווה:
"אז אתה אומר שלא שמעת דבר על דומיניק בלנקו?" שאל סמואל את החייל שיושב על כיסא העץ בידיים שלובות במרתף.
החייל ממהר להנהן,סמואל שולח לי מבט מזהיר שאומר לי שהבחור משקר. זה היה הכישרון שלו,לזהות שקרניים.
"הפעם האחרונה שראינו את דומיניק לאחרונה היה לפני חמש שנים,יש לך מושג לאן הוא נעלם?" אמשיך סמואל את החקירה בקול עמוק.
הוא מניד בראשו לשלילה ובאותו הזמן נשמעה אנחת ייאוש,"אני חושב שהוא אילם. מתחילת החקירה הוא רק מזיז את ראשו למטה ולמעלה." אומר פאביו אחי הקטן בשעמום.
החייל כתגובה מניד בראשו,"אתם רואים!פאקינג אילם!" אומר פאביו ומדגיש את המילה האחרונה.
אני מתעלם מפאביו ומתקדם צעד אחד לעבר החייל "אוקיי. תענה לי רק על שאלה אחת. אתה יודע איך נהרגה המשרתת שנמצאה ללא רוח חיים במטבח?״".אני שואל בקולי העמוק ומבטאי הכבד.
הוא מהנהן,"לא. אני רוצה שתפתח את הפאקגינג פה שלך ותגיד את זה." אני פוקד עליו כמו שאני תמיד נוהג לעשות לחיילים שלי.
"כן,קאפו.״ עונה ללא מחשבה נוספת,״איך היא נהרגה? ספר לי."
"כל החיילים ידעו זאת,קאפו. היא התאבדה." אמר החייל כשאני בוחן את עייניו בתמציתיות.
אני לא טורח לענות רק ממשיך להביט בעייניו,"לפחות הוא הצליח לדבר,מאיפה הבאת את החייל הזה גונתן? הוא עוד שנייה עושה במכנסיים." שאל פאביו במבט זעף לעברו.
"קאפו?" אומר החייל,לראשונה מבקש את ראשותו לדבר,אני מהנהן.
"חשוב לי להעביר שאין לי שום קשר למשרתת שהתאבדה אתמול,אני לא ביקרתי במטבח האחוזה זמן רב"
אני פותח את עייני מעט,מכניס את ידי לכיסאי. "בשום שלב בדברי לא הזכרתי שמותה התרחש אתמול." לסתו מתכווצת מרוב הבנה על טעותו.
"אתה יודע מה קורה לבוגדים?" אני שואל,משלב את ידי על חזי,הוא מלקק את שפתיו ומשפיל את מבטו מטה.
"תענה לי!" אני פורץ בזעם. "מתים..קאפו." קולו מעט נשבר,אני מהנהן באכזריות.
"בדיוק. מתים. זה מה שקורה לכול בוגד מזדיין שמעז להסתנן לטוריטוריה שלי ולהשיג מידע בשביל האויב." אני מסננן לעברו בחריפות.
"תקח את זה מפה,סמואל." אני לוקח צעד אחורה,נותן לסמואל להשתלט על החייל המזדיין. אין לי זמן להקדיש לאף בוגד,אין זמן להקדיש לאף אחד בעצם.
"טוב,אז איך תרצה את מוות שלך? איטי?" שאל סמואל מוציא סכין בזמן שאני ופאביו צופים מצד.
החייל קם מכיסאו מעיף לעבר סמואל אגרוף בבטנו,מרוב ההפתעה סמואל לא יכל להגיב והתקפל לתוך עצמו בכאב.
פאביו מנסה לעצור את החייל בכך שהוא שולח את זרועו שמיד נתפסת בידו של החייל,הוא מסובב את ידו ומעיף את גופו של פאביו.
אני נאנח באכזבה,מוציא את האקדח מאחורי גבי,יורה בו פעמיים כך שהוא נופל על ברכיו.
"אתם צריכים לחזור לכושר,ומהר." אני אומר לעברם באדישות. "אני מאשים את המגש פיצה שאכלתי אתמול" אמר פאביו באנחת כאב.
"אל דאגה קאפו,אני אהפוך את האחי הקטן לגורילה." אומר סמואל בעייניו חסרות הרגש מטיח את ידו פעמים בכתפו של פאביו.
"היי,שלא תעז לקרוא לי אח קטן. או שאתה רוצה אתחיל לקורא לך סמי?" שאל פאביו בפרבוקציה כשחיוך עלה על פניו.
עייניו של סמואל הופכות אפלות יותר ויותר,פאביו מתעלם ומעביר את מבטו אל החייל ששכב חסר חיים על הרצפה כשדם היה מסביבו.
"מזדיין קטן! התכוונתי לספר לך בדיחה קטנה לפני מותך." בועט פאביו בגופתו של החייל.
"בדיחה?" שואל סמואל בנסיון לעצבן אותו,אחי הקטן תמיד היה כזה.
"כן! יש לי אחת טובה! טוב זאת לא בדיחה סוג של חידה. רוצים לשמוע?"שאל פאביו שסמואל פתח את דלת המרתף ויצאנו אחד אחרי השני.
"לא!" אמרנו סמואל ואני בקול אחד,מה שגרם לפאביו להיאנח. "טוב. אספר בכל מקרה."
"מה אפשר לשבור אבל אף פעם לא להחזיק?" שאל פאביו,מצפה לתשובה מאיתנו.
"נו.חשבתי שאתה חכם." אומר לעברי כשאני לא טורח אפילו להביט בו וממשיך ללכת.
"ואתה?"שואל פאביו את סמואל שמביט בו בזעף.
״הבטחה! הבנתם!?" קפץ. כשאנחנו נכנסים לסלון אני ממהר לפינה ששם אוכל לקיים שיחת טלפון קצרה."כן,קאפו?"
אני ממהר לומר לאחד מחייל לכנס מחר את החיילים,להודיע להם כמה עדכונים והודעות לגבי המצב המתקרב וגם לערך בהתאם. אם דומיניק ישמע שהמסתנן שלו יתגלה ונרצח על ידי הוא עלול לצאת מהמחבוא שלו לגלוי,מה שציפיתי לו במשך חמשת השנים האחרונות.
אני שומע עצירת מכונית,אני מוציא את מביט מעבר לחלון מבחין במכונית של אחת המשרתות שבדיוק חזרה מחופשה עם בתה.
"אין בעיה,קאפו. הודיע לכולם. דבר נוסף?"שואל. "לא." אני אומר בקצרה ומנתק את שיחת הדלת. רואה את הגברת יוצאת מרכבה ואחריה ילדה קטנה.
לפני מה שזכור לי בתה אמורה להיות כבר מעל גיל 18 מה שגרם לי לכווץ את גבותי בבלבול. אני לא משקיע בכך מחשבה רבה,רק מזכיר בראשי לבדוק זאת מאוחר יותר.
אני מסתובב חזרה לאחים שלי. "אני מורעב." מתלונן סמואל בקור,נשען על הקיר.
"גם אני!פיצה?" שאל פאביו כשהוא מבין שהתשובה היא כן הוא קופץ על רגליו ומחייג את מספר הפיצרייה.
"אני עולה להתקלח," אני מודיע. "אם לא ישאר לך פיצה זאת לא אשמתי." מרחוק אני שומע את קולו המזהיר של פאביו.
אני פושט את בגדי,שוטף את גופי במים הקרים ונותן למוחי כמה דקות של מנוחה.
המלחמה הייתה קרובה יוצא מתמיד,והייתי מוכן אליה. התכוננתי אליה במשך חמש שנים שלמות,ואין יותר מוכן ממני כרגע.
אני רוצה לראות דם,נקמה ואכזריות. שלושת הדברים שיעזרו לנו לנצח.
כמו תמיד.
פרק 3
Start from the beginning
