אנשים לא משתנים, פשוט מגלים מי הם באמת, את מגלה מי הם כשהם מורידים את המסכות מהפנים שלהם.ביני לבין הארי יש מצב מסובך שאני אפילו לא מבינה איך הגענו לזה.
הוא השתנה אני לא מבינה למה? אני לא מבינה למה הוא השתנה ככה? הרי היינו חברי ילדות, גדלנו ביחד. הוא הרחיק אותי מהחיים שלו, הוא הרחיק את כולם.
"היי בייב"שמעתי את קולו של מאט סגרתי את הלוקר כשאני מצמידה את ספרי ביולוגיה לגופי הקטן ומחייכת.
"היי"אמרתי ועליתי על קצות האצבעות ונשקתי לשפתיו הרכות והחמות .
הוא משך אותי וחיבק אותי, והתחלנו ללכת, מאט הוא תלמיד שנה אחרונה, הוא לומד עם אחי טימוטי באותה כיתה.
"אין לך שיעור?"שאלתי אותו הוא ליקק את שפתיו ואמר
"יש, אבל מלווה אותך"חייכתי והמשכנו ללכת.
"אחי?!"קול כבד וצרוד נשמע אני ומאט הסתובבנו והבחנו בהארי ונייל.
"כדי שאני אזוז."אמרתי כשאני מתנתקת מחיבוקו
"קרה משהו?"שאל בחשד
"לא,לא קרה דבר השיעור תכף מתחיל וכדי שאזוז, ביי"אמרתי נישקתי את הלחי שלו במהירות והלכתי במהירות לכיתת ביולוגיה.
כל פעם כשאני מסתכלת על הארי, אני רואה בן אדם שונה כאילו זה לא הוא.
לקחתי נשימה ארוכה לפני שנכנסתי לכיתה, פתחתי את הדלת והתקדמתי במהירות לשולחן שלי.
"תגידי?"שאל וויל שאל
"תתרחק ממני וויל, אני לא מעוניינת לדבר ובטח שלא איתך!"אמרתי בזילזול
"תקשיבי לי טוב גמדה מסריחה, זה שאת חברה של מאט לא מרשה לך לפתוח פה. אז כדי שתשמרי על הפאקינג פה שלך, ותקשיבי לי טוב,טוב!"אמר בכעס כשהוא לוקח את ידו וצובט אותי באזור החזה .
"מה אתה רוצה ממני?"שאלתי
"אני צריך לזיין אותך,זה מה שאני רוצה."
פערתי את עייני, והחטפתי לו סטירה לפנים מה שעורר את תשומת ליבם של התלמידים.
הוא חייך וקם משם, כשהוא לא עוצר את עצמו מללחוש, "את תצטערי על זה כל כך"
לקחתי נשימה עמוקה והשפלתי את ראשי, מאט לא יודע בדיוק מה אני עוברת.
כשאני בסביבתו כולם מחליטים להתנהג אליה יפה, אבל כשאני לא איתו אני חוטפת.
הארי,נייל, ובריאן נכנסו לכיתה כשאף אחד לא מעיף מבט בי.
חברתו של הארי ניגשה לעברו והתיישבה עליו, השפלתי את ראשי ועצרתי את עצמי מלבכות.
מאז ומתמיד אהבתי את הארי, כשהוא התרחק ממני הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ.
הארי היה החבר הכי טוב שלי עד שכמו מפגרת החלטתי להתאהב בו.
אני לא יודעת מה הסיבה לכך שהוא התרחק ממני, אבל זה.. אני יודעת שיש לי את מאט והוא עושה אותי מאושרת.
אבל אני לא יכולה להסתיר את מה שאני מרגישה כלפיו, כל פעם שאני רואה את ג'זמין מנשקת אותו, אני כ"כ מקנאה שזאת לא אני.
על מה אני מדברת?!יש לי חבר! הוצאתי את הפאלפון והאוזניות שלי והפעלתי את הפלייליסט האהוב עליי של, "Simple Plan"
השיעור התחיל, וניסתי כמה שיותר לא לבהות בהארי, את האמת?זה דיי מסקרן למה החבר הכי טוב שלך, הפסיק איתך קשר!!
"קרטר?הכל טוב?"המורה לביולוגיה שאלה אותי הינהנתי וחייכתי
"אז תוכלי לענות על השאלה ששאלתי?"
"אני מצטערת..לא הקשבתי"לחשתי כשאני מתעסקת עם הצמיד שהארי קנה לי, למרות הריחוק לא הרגשתי צורך להוריד אותו מהיד.
הבטתי בהארי שנעץ ביידי מבט לא מובן הורדתי את יידי והסתרתי אותו מתחת לשלוחני. המורה לא אמרה דבר והמשיכה ללמד.
----
אספתי את הציוד שלי, אני היחידה שנשארתי הנחתי את היקלוט על גבי והתכוונתי לצאת.
"תראו, תראו"וויל לפתע נכנס הספרים נפלו על הרצפה ואני נצמדתי לקיר מפוחדת.
"מה קרה?מקודם היית אמיצה להחטיף לי סטירה"אמר בחיוך מריר
"תראה, אני לא התכוונתי זה ממש לא היה אמור להיות ככה אני מצטערת!"אמרתי בלחץ ובמהירות רבה,הלב שלי דפק, והרגשתי את הדם זורם בגופי .
"לא, הזמן להצטער עבר."אמר הוא סימן לכריסטיאן לתפוס אותי כדי שלא אברח.
"מה אתה רוצה ממני, מה עשיתי לך?"שאלתי כשהדמעות כבר יורדות הוא חייך ולחש, "אני פשוט אוהב לראות אותך סובלת"
"אתה סדיסט!אם מאט ישמע על זה אתה תמות!"צעקתי
"אז זהו, שחסר לך שהוא ידע מזה אחרת,"הוא העביר את האצבע על הצוואר שלו וחייך.
הוא התקרב אליי הרים את סנטרי והחל לנשק אותי השתגעתי בידיו של כריסטיאן, ניסתי להשתחרר אך אחיזתו הייתו חזקה.
ויתרתי, ופשוט החלתי לבכות, הוא קרע את החולצה שלי מגופי והביט בי.
הוא העביר את ידו על החזה שלי ואני צווחתי
"ששש, יהיה בסדר אל תדאגי"לחש בחיוך שטני
שנייה לפני שהוא הותיר את החזייה מגופי, דלת הכיתה נפרצה וקול עמוק נשמע,
"אני מבטיח לך, שאם אתה לא עוזב אותה אני הורג אותך!"
YOU ARE READING
Complicated Situation//Harry Styles
Fanfiction"כל החיים שלך הסתתרת מאחורי הרגשות שלך, ומאחורי כל מה שיגידו עליי!את הפכת את העניין הזה למצב מסובך!" ----
