"השם של נבל-העל הוא דודג'בוי," היא אמרה לברכיים שלו. "ידי-אקדח, יורה כדורי-גומי חזקים. משהו לגבי שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר בגלל שהיום יש שיעור ספורט."
החתול השחור הציץ מעל המכונית. היה קשה לפספס את נבל-העל. גבוה פי שניים ועבה פי שלושה מבן-אדם רגיל, כולו סגול וכועס.
"אף אחד לא רוצה אותי בקבוצה שלהם!" דודג'בוי צעק לשמיים. "טוב, עכשיו אני הכי טוב. תבחרו בי!" הוא ירה כדורי-גומי לאוויר, בזמן שהוא מסתובב.
"אני מניחה שהאקומה נמצא באחת הידיים שלו או בתיק הגב שלו. לא בטוחה במה בדיוק." היא משכה את עצמה ליד החתול השחור בשביל לראות את הנבל, נותנת לידה לנוח על המכונית.
כדורי-הגומי התרסקו למדרכה במעגל מסביב לנבל-העל, שוברים את המדרכה בריסוקים מפחידים.
"אני מרגישה שאנחנו צריכים להישאר ביחד הפעם, מאחר שהוא כל כך מסוכן," היא אמרה. "ואז נקפוץ לכיוונים נגדיים כשהוא יורה בשביל לבלבל אותו."
"חיפושית." החתול השחור לקח את ידה ונישק אותה. "אני אשמח להישאר לצידך."
פלירטוט בזמן הקרב היה מרושע מצידו. הוא מעולם לא ראה את התגובה שלה בגלל שדודג'בוי ראה את הראשים שלהם מציצים מעל המכונית והוא ירה. שניהם קפצו מעל ראשו. גג המכונית השתטח לפנים המכונית כשהיא נחבטה בבניין סמוך.
הם נחתו על גרם מדרגות עבה שמוביל למתחם דירות. לא היו תזוזות מצד החלונות והוא קיווה שזה אומר שהבניין היה ריק.
"זה היה קרוב," החיפושית אמרה.
"לא אכפת לי אם זה יהיה קרוב יותר," הוא אמר, מגניב זרוע מסביב למתניה.
החיפושית צייצה והתרחקה, אבל היא לא צעקה עליו להפסיק כמו שהיא הייתה עושה בדרך כלל. עוד סימן טוב בשבילו. היא זרקה את היו-יו שלה בזמן שגבו של דודג'בוי היה מופנה אליהם והוא הסתובב כל כך מהר שהוא כמעט איבד את שיווי המשקל שלו, ידי-האקדח שלו גורמים לכובד רב עליו, והיריות הבאות שלו היו רחוקות, למרות שהוא הצליח להפיל את היו-יו של החיפושית על הדרך.
החיפושית צדקה. הוא היה נבל-על מסוכן. כשהם לא היו בטווח הראייה שלו, הוא היה יורה לכל כיוון שהוא, רק מעוניין לצעוק לעיר איך אף אחד לא רצה אותו. כשהוא ראה אותם, הוא היה חדור מטרה, יורה הרבה מאוד כדורי-גומי קשיחים לעברם. הם התחבאו או התחמקו, וזה גרם ללחימה וללכידה שלו להיות קשים יותר.
כמובן, חתול שחור היה חייב להודות שהוא לא עזר כל כך. כמו היום ההוא עם אובליביו, הוא לא יכול היה לסתום את הפה שלו, אבל הפעם כל פלירטוט שלו הסיח את דעתה בדיוק כמוהו.
כשהוא אמר לה שעיניה היו כמו הכוכבים, היא נגעה במקום בו התליון בדרך כלל היה בו. כשהוא אמר לה שהיא הייתה מיאו-דהימה, היא כיסתה את פיה לאט מדי בכדי להסתיר את החיוך שלה. לקחו לה כמה שניות עד שהצליחה להתאפס על עצמה בשביל להזהיר אותו מהתקפה של נבל-העל. אחרי כמה קפיצות בשביל לברוח מיריות כדורים, החיפושית התלוננה, "זה יותר מדי מוקדם בשביל זה."
YOU ARE READING
הקו הפתוח
Fantasy"אולי, החתול השחור הודה ברגע שאובליביו שוב פגע בו, אולי זו הייתה אשמתו. רק קצת. אבל להגנתו, החיפושית הייתה חזקה מאוד היום וזה היה פשוט קשה להתנגד בפניה." סוף אחר לפרק אובליביו, בו היא מעולם לא גילתה על הזהות שלו, אבל זכרה מה זה להתאהב בו ואיך היא לא...
חלק 19: לכודים
Start from the beginning
