פרק 6: בלי שטויות.

Comenzar desde el principio
                                    

אוךך נו באמת!!

רבתי עם עצמי לכמה שניות.

והחלטתי

חיבקתי אותו והוא החזיר לי חיבוק עם מלא רגשות..

"אני אוהב אותך" לחש לי באוזן הרגשתי מעט מובכת..והתחלתי להרגיש משהו רך בצווארי.
צוואר?, רגע!

"מתאו! תעזוב אותי! מיד!" אמרתי מנסה לדחוף אותו ממני..אחרי כמה שניות
הוא עזב אותי.
מה יש לבן אדם הזה?!

"את שלי ועכשיו וודאתי שידעו את זה" אמר.

"למה אתה מתכ-" קטעתי את עצמי רצתי למראה בשירותיים.

"פאק!!" צעקתי בזעם.

ראיתי סימן אדום בצוואר שלי ניסיתי לשפשף את זה עם מים.

"זה רק יהיה גדול יותר.." אמר מתאו עם חיוך מרוצה נישען על המשקוף של הדלת.

אני עוצרת שאני מבינה שאני תקועה עם זה.
והולכת בעצבים.

אני לא צריכה אותו בשביל לישון ולא כלום!
הכל שטויות אני בסדר לבד!

...

נקודת מבט מתאו:

"אני הולך עכשיו, בלי שטויות" אמרתי מנשק את ראשה והולך.

"אין לה אישור לצאת מהבית" אמרתי בקול מאיים ואכזרי לשומרים.

"כן קאפו" אמרו ביחד.

אני עדיין לא סומך שהיא לא תנסה לברוח היא השתנתה מאוד ואני כרגע לא יכול לקרוא מה עובר לה בראש אז עדיף להיות בטוח מאשר להתחרט.

אני הולך עכשיו למשרד יש לנו פגישה עם הקאפו של לונדון כריס ולוקאס הלכו אתמול למועדון כריס שפוך במיטה ולוקאס איתי בדרך לפגישה.

...

נקודת מבט קתרין:

הוא נישק לראשי ועזב לא לפני שאמר לי לא לעשות שטויות..

נכנסה מישהי בסביבות גיל ה40 ומחייכת אליי.

אני לעומתה עם מבט אטום אני לא סומכת על אנשים..מי אמר שרק בגלל שהיא מחייכת עכשיו שהיא לא תדקור אותי בגב בשניה שלא אסתכל.

"שלום לך מיס קתרין, אני איזבל מנהלת משק הבית כאן, תרצי שנביא לך ארוחת בוקר?" שאלה עם חיוך חם.

"היי איזבל אני ארד עוד מעט לאכול..תודה" אמרתי לא מחייכת אבל מעט ברוגע.

היא הנהנה ועזבה.

"קיי,שומעת?" שמעתי את היילי מבעד לאוזניות.

"כשאצא מפה, יש לכם משאלת מוות?" שאלתי ברטוריות.

"אוי תפסיקי לא היה לך כזה נורא.." אמרה רבקה ויכולתי לדעת שהיא מגלגלת עיניים.

"רבקה.." אני אומרת בטון מזהיר.

"כן כן, בקיצור אנחנו באות בעוד איזה שעתיים ככה איזה עצבים אנחנו פאקינג כבר 4 שעות על הכביש!" אמרה רבקה בעצבים.

"טוב." אמרתי מנתקת.

אני יורדת למטה אחרי שהתלבשתי בבגדים שמתאו השאיר לי בשידה.

"מיס קתרין הארוחה הבוקר מוכנה" אמרה איזבל בחיוך.

הנהנתי לעברה.

והתיישבתי היה הרבה אוכל מכל מיני סוגים מה שבטוח לגמור הכל בעצמי לא אפשרי.

אכלתי עד שלא הייתי רעבה..נשאר הרבה אוכל אך לא הרגשתי יכולת או רצון לגמור הכל.

החלטתי לקחת את הנס שהכנתי לעצמי כי אני אוהבת את הנס שלי ולא של אחרים..הלכתי לכיוון החצר איפה הבריכה התיישבתי על אחד הספסלים הצופים לבריכה הרגשתי שקט שהרבה זמן לא שמעתי.

אולי להשאר כאן זה לא כזה נורא..
רגע! קתרין מה לעזאזל??
את לא הולכת פאקינג להתחתן עם אף אחד גם לא עם מתאו..את אולי הבנת שאת הכרת אותו בעבר אבל את לא זוכרת אותו!

מספיק הוא גורם לי להרגיש דברים שבחיים לא הרגשת לפני!

אני מתחילה לחשוב שהוא משנה אותי וזה לא פועל לטובתי אין לי חולשה ואם הוא יהיה בעלי או משהו...הנה החולשה.

"פסס קיי" שמעתי לחש קול מאחורי החומה המקיפה את הבית.

"נו קיי!" הקול אמר בעצבים.

אני מסתובבת לכיוונו ורואה את..רבקה.

55 הצבעות לפרק הבא :)

(מ'ס מילים: 858)

Control {1}Donde viven las historias. Descúbrelo ahora