התחלה ישנה

פרק 18

היא הצביעה על חלונה והמשיכה להביט במי שלפי מה שהבנתי, קוראים לו אופק.
״מה זה??״ שאלה בכעס
״למה את שואלת דווקא אותי?״ אופק שאל עם מבט תמים וחבריו צחקו עוד יותר, אחד מהם כמעט נחנק, הבטתי בהם במעט נגעל, למה הם לא מכבדים אנשים שמבוגרים מהם?
״תבוא אליי למשרד ב14:00״ עירית אמרה והסתובבה.
היא התכוונה להמשיך ללכת, אך אופק עמד בדרכה.
״לא הכרת לי את הגברת שמאחורייך״ הוא חייך, אוי לא.

חייכתי מובכת ובהיתי בנעליי, שוב.
היא לא יכלה לדבר איתו אחר כך? מה היה לה כל כך דחוף?
עירית הרימה את מבטה הכועס לאופק שהיה גבוה ממנה בראש לפחות, הוא נשאר עם חיוך מרוח על פניו.
עירית עקפה את אופק מצידו הימני והמשיכה ללכת, הרמתי את ראשי והלכתי אחריה.

״הנה!״ עירית אמרה בפעם השמינית מאז שניסתה כמעט
כל מפתח שנמצא בצרור, ״לא..זה גם לא זה, סליחה..״ מלמלה וניסתה עוד מפתח.
מה החוכמה לכתוב מספרים על המפתחות אם הם לא המספרים הנכונים?
״סליחה אמה אבל אין פה את המפתח הנכון.. אני ממש מתנצלת, הוא בטח במשרד אני אלך להביא״ עירית אמרה עם חיוך, אוףף התיק כבר מכאיב לי בכתפיים ואני רק רוצה להניח אותו ולהכיר את המיטה החדשה שלי.

ישבתי על הרצפה ונשענתי על הדלת, התיק היה מונח לידי וסובבתי את כתפיי.
התנחמתי בזה שאני בחדר עם טל, אני מקווה שגיא סיפר לה עליי לפחות קצת בשביל שהיא לא תסתכל עליי כמו חייזר.
כולם נמצאים בשיעורים עכשיו כך ששקט פה, דווקא המקום נראה נחמד, יש פה אווירה רגועה.
עצמתי עיניים וחשבתי אולי לישון קצת, בקושי ישנתי הלילה וגם ככה עירית מתעכבת כבר שעות.

״היי יו״ שמעתי קול מוכר שהקפיץ לי את הלב, הרמתי את ראשי וראיתי את אופק עומד לידי ומסתכל עליי כאילו אני נמלה.
נעמדתי והרמתי את התיק בחזרה אל כתפיי.
״עירית, המנהלת, אמרה לי לפתוח לך את החדר, אבל נראה לי שאת נהנת לחכות לא?״ הוא חייך את אותו החיוך המציק שחייך לעירית.
״כן..״ מלמלתי מנסה להבין מה הוא רוצה..
״טוב, אם כך אז אני אלך״ הוא הסתובב והתחיל ללכת, טוב, שיהנה, הייתי כל כך עייפה שאפילו לבקש ממנו לפתוח לי את הדלת הזאת לא היה לי כח.
חזרתי לשבת והשענתי את ראשי על הדלת, הפעם גם את התיק לא הורדתי מרוב שהייתי עייפה.
״את לא מתכוונת להגיד לי לעצור ולפתוח לך את הדלת?״ אופק לפתע הסתובב ושאל,
״מה זה משנה?״ מלמלתי ״אתה לא נראה לי אחד שמתייחס למה שאומרים לו גם ככה..״
הוא חייך אליי והפעם חיוכו היה שונה, היה בו משהו אמיתי ולא כזה ציני.
הוא התקרב ופתח לי את הדלת.
קמתי במהירות ונכנסתי לחדר מניחה את התיק על המיטה היחידה שהייתה ריקה.
הוא נכנס אחריי והביט בי ארוכות עם אותו החיוך.
״מה?״ שאלתי בשקט, משום מה אני מרגישה בסביבתו מאויימת, לא מרגישה בנוח.
״איך קוראים לך?״ הוא שאל לפתע
״אמה״ עניתי
״את חדשה נכון?״ שאל ולקח את הכיסא שליד שולחן עץ קטן שהיה בכניסה לחדר והתיישב מולי כשבטנו על גב הכיסא.
״כן״ אני לא מרגישה בנוח שאני רק איתו לבד אבל בסדר, הוא עוד מעט ילך
״מאיפה את?״ הוא שאל, זה חקירת שבכ?
״מה זה משנה?״ מלמלתי
״לי זה משנה,״ אמר וחיוכו ירד בפתאומיות. הוא היה נראה קר ומרוחק.
״יש לך אחים?״ הוא המשיך
״כן״ עניתי בלי להרחיב
״כמה?״
״אחד״
״בן?״
״כן״
״הוא גם לומד פה?״
״לא״
״אז איפה?״
״די..״ מלמלתי וקמתי, הלכתי לכיוון השירותים כדי שיבין את הרמז וילך, אבל הוא לא עשה את זה. מה הוא רוצה?
הוא קם והלך אחריי ״את מוכרת לי״ אמר
״אוקיי...״ אמרתי, שיעזוב אותי בשקט.
״למה באת לפה?״ הוא שאל וסובב אותי אליו.
״מה?״ שאלתי
״למה את פה? למה לא נשארת בבית?״ הוא הסביר
״זה לא עניינך״ אמרתי בקול הכי יציב שהצלחתי להוציא מפי, אולי אם אני אשדר ביטחון הוא ילך סוף סוף.
״מה את עושה היום בערב?״ הוא רציני? דייט? עכשיו? אני רק השנייה הגעתי! אני לא מכירה אותך דביל.
״יש לי חבר״ אמרתי מהר בלי לחשוב
״מה?״ הוא שאל ומבט מוזר הופיע על פניו
״יש לי חבר..״ חזרתי על זה שוב במלמולים, את מאוד אמינה אמה, וואו.

״את חשבת שאני רוצה להזמין אותך לדייט??״ שאל והתפרץ בצחוק, דפוק, מה? הוא מעצבן אותי.
״תצטרכי להתאמץ קצת יותר בשביל שאני בכלל אזכור את השם שלך״ הוא אמר בטון מזלזל
״טוב״ עניתי בקרירות. לך כבר, קישטה.
״את פשוט נראת לי נחמדה ויש מסיבה היום בערב רציתי לשאול אם את תבואי״ הוא אמר בפשטות
״אני הגעתי רק עכשיו״ הזכרתי לו והמשכתי עם הטון הקריר שלי, אני מקווה שאני טובה בזה ואני לא מוציאה את עצמי סתומה.
״אז לא תבואי?״ הוא שאל
״לא יודעת, אתה יכול לצאת?״ וואו, מאיפה האומץ הזה הגיע?
״כן, טוב, היה נחמד להכיר אותך חדשה״ אמר והדגיש את המילה ׳חדשה׳ בלעג.
הוא התקדם לכיוון היציאה ופתח את הדלת בשביל לצאת, אבל אז הסתובב שוב.
״מה עכשיו?״ שאלתי
״סתם, רוצה להזהיר אותך שיעשו לך פה הרבה בעיות לגבי איפה שאת ישנה״ אמר
״מה זה אמור להביע?״ שאלתי
״מי שהייתה פה לפניך כבר לא פה וחברה שלה לקחה את זה קשה מדי״ הוא אמר
״עזבה את הפנימייה?״ שאלתי, הוא מדבר על נויה? כזה מהר אני אמצא תשובות עליה? מאיפה הוא מכיר אותה?
״יותר בכיוון של יצאה לחופשה בעננים״ צחק והלך.

כן, הוא מדבר על נויה.