Little girl

פרק 7

ההבנה נפלה עליו שאנחנו קרובים מידי, שאני מרגישה את כולו.
את החזה, את הבטן הקשיחה, את האיבר הנפוח, את השפתיים שלו שקרובות כל כך אליי. ואת הנשימות החמות שלו.

הוא הבין שעוד מילה אחת ואנחנו חוצים את הגבול וקורעים אחד לשנייה את הבגדים, אני רוצה לתפוס אותו לפני שיתרחק ממני ולגרום לו לנשק אותי אבל זה מאוחר מידי.

״לילה טוב יולי״ הוא מזיז אותי מהדלת, פותח אותה ויוצא בטריקת דלת שמרעידה את רגליי ומוסיפה לי אגרוף נוראי לאגו. פחדן.

-

הייתי כל כך עייפה שלא ידעתי איך קמתי בכלל ליום הולדת של רואי, הוא אשכרה בן 23.

אנחנו חוגגים לו פעמיים יום הולדת, הזוי כמה שזה נשמע, והסיבה היא שרואי היה בין חיים ומוות, הוא נולד כשאמא הייתה בחודש שישי. בשנה החדשה, ביום הולדת של אמא. ובמרץ ביום שהם השתחררו מהבית חולים ונולדו מחדש.

לכן לא הייתי מפסידה בחיים את היום הולדת של רואי. עם כל הריבים והעצבים שהוא עושה לי, הוא המתנה שלי ושל ההורים שלי בעיקר, הוא אחי הגדול והדבר הכי מדהים. והמחשבה הזאת שהוא יכל לא להיות כאן לצידי עושה לי רע בלב.

התלבשתי בסט של גופייה וחצאית ארוכה בצבע כתום למרות שאנחנו בתחילת מרץ והשמש לא תמיד נוכחת.

התאפרתי מעט וסידרתי את השיער, יצאתי מהחדר אחרי שנעלתי סנדלים שכרכתי סביב הקרסול שלי.

ירדתי במדרגות והבית היה ריק, הרמתי את הפתק שהיה כתוב על המקרר ובדיוק הדלת נפתחה.

׳מתוקה ראיתי שחזרת מאוחר ולא רציתי להעיר אותך,
שלחתי את שוהם שיאסוף אותך ב13:30׳

הסתכלתי על השעון ושוהם נכנס למטבח, לקחתי כדור ולגמתי מכוס המים. ״אני בחוץ״ הוא פתח את הדלת ויצא ממנה, אידיוט.

אני מתיישבת בג׳יפ השחור ואף אחד מאיתנו לא מצייץ, אפילו הרדיו לא. אנחנו נוסעים בדממה לעבר הוילה שההורים שלי שכרו לאחר הצהריים.

האמת שחשבתי שארצה לשמוע מחמאה על הלבוש שלי ועל הנראות שלי אבל משום מה זה בכלל לא מזיז לו, ולי אפילו יותר.

העיניים שלו על הכביש, בשעה שהוא חוצה מסלולים, מאיץ מתי שרק יכול ובאופן כללי נותן לי הרגשה של- ׳בא לי שתרדי לי מהרכב׳

בחנתי אותו במבט קטן, הוא לבש מכופתרת לבנה קצרה וג׳ינס שחור עם קרעים, את הזרועות השריריות שמוטבעות בקעקועים שלמדתי לאהוב מאז שהוא נכנס לי לחיים. אותן הזרועות שהצמידו אותי לדלת אתמול ולמראה בחנות. הבטן שלי מתהפכת והרגליים שלי נסגרות במהרה.