If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 13

"הוא פשוט ישב שם ולא עשה כלום, החוצפן הזה! ולא רק זה, הוא פתאום פתח בקבוק יין! האידיוט הזה חשב שאנחנו בדייט." אוליביה סיפרה ואני ומרקו צחקנו. "מה מצחיק?!"
"אולי תצאי איתו?" מרקו הציע.
"כן, ממש. אני לא יוצאת עם אידיוטים."
"דווקא בכימיה הוא טוב אז אולי הוא לא כזה טיפש." הוספתי.
"מה כימיה עוזר לי? שיעשה ניסוי ויעלים את עצמו." צחקנו בקול ומרקו כמעט נפל מהכיסא, רק שלא שמנו לב שג'ייסון עמד ממש לידנו ושמע הכל.
"ג'ייסון." אוליביה מלמלה.
הוא כן היה אידיוט, והרבה פעמים היה מציק לי ומקניט אותי, אבל הוא לא היה בן אדם רע, ועכשיו הוא היה נראה פגוע מאוד, זה העציב אותי.
"אני מצטערת." היא אמרה אבל הוא בדיוק הלך.

אלוהים, דווקא היום זה יום הלימודים הכי ארוך בשבוע ואני מת לחזור הביתה ולהתקלח.
למרות שאבא הולך להרביץ לי.. אוי.
בעצם לא בא לי לחזור, אבל אני מניח שאם לא אחזור, זה יהיה הרבה יותר גרוע.

'בוא לחצר הקדמית'

הודעה מטיילר.
מה זאת אומר לחצר? הוא נמצא בבית הספר?

"היי, תומאס!" הוא צעק לי מהצד השני של התיכון, כמה מביך.. התקדמתי אליו באיטיות.
הוא חיבק אותי והרגשתי מוזר.. אנחנו באמצע התיכון, כולם יכולים לראות אותנו!
"לא הפסקתי לחשוב עליך מאז אתמול.."
טיילר חייך. כבר שכחתי מהדייט שהיה לנו ושנישקתי אותו אתמול כאילו אני מעוניין בו, רק משלה אותו וגורם לו להתקרב אליי יותר.
למה אני מרגיש רע עם זה כל כך?

"מה אתה עושה כאן?" לבסוף שאלתי, לא מבין. "התחלתי ללמוד בתיכון הזה."
אוי לא.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב?"
"כן למה?" איך להסביר לו את זה..
"זה פשוט ש.. אין כאן עוד הומואים, טיילר, וכולם פה שונאים אנשים כמונו, אז תנסה לא למשוך תשומת לב."
הוא צחק אבל לא הבנתי מה מצחיק, אתה אמור להודות לי שהזהרתי אותך.
"אל תהיה כל כך בטוח בזה." הוא גיחך.
"מה?" "-היי!" מישל הגיעה משום מקום אוחזת באחד והיחיד, ניק.
"היי, שלי." טיילר חיבק אותה ונשק לה בלחי.
שלי? (מישלי)
"אנחנו חייבים לעשות לעשות דאבל דייט."
לא, אנחנו לא.
"כן, נכון." טיילר אתה לא הבן זוג שלי, תרגע.
רק ניק הסתכל עליי במבט של אריה צמא לטרף, מין מבט חרמן וכועס, כן זה.
"טיילר, אתה איתי אצל מר מילטון בשיעור ספרות, נכון? מעולה, נלך ביחד."
שיט, אני לא יכול להישאר לבד עם ניק.
"דבר איתי יותר מאוחר?" טיילר שלח לי חיוך ולא רציתי להסתכל על ניק, רק חייכתי חיוך עקום וכשהתכוונתי ללכת לכיתה, כמובן שניק משך אותי או יותר נכון גרר אותי.

הוא לקח אותי לפינה ריקה בבית הספר, הוא כנראה הכיר את כל המקומות האלה, באופן מוזר.
"אתה עדיין ניפגש איתו? אתה רוצה שאני באמת אתעצבן? אני לא מבין." הוא אמר בכעס אבל לא צעק.
"א-אני" התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי מיד, "-אתה לא נפגש איתו יותר, זה ברור?"
השפלתי את עיניי מטה, לא מתחשק לי להביט בו אפילו כי הוא יהפנט אותי עם העיניים שלו.
הוא נצמד אליי מעט והתקרב לצווארי, מניח נשיקות לאורך כל הצוואר ועד ללסת שלי.
תפסיק, בבקשה, אני לא יכול עם זה.
ועכשיו הוא הניח את שפתיו על שלי ומנשק בעדינות, ממתי הוא מנשק אותי כך?
למה זה מרגיש כל כך.. אמיתי?
די, אני מדמיין את זה, תומאס, אתה מדמיין!
הוא לא מרגיש אליך כלום, זו רק נשיקה תמימה..
"ניק.." ניסיתי לדבר אבל הוא המשיך בשלו.
בבקשה, שיעזוב אותי. למה אני נותן לו לגעת בי ולנשק אותי כך? למה אני לא עוצר אותו?!