Be Strong For Me - H.S Fanfic Hebrew

תקווה [1]

אנשים לא מאמינים בתקווה כי הם מאמינים בתקווה.
אתם מבינים, אנשים חיים על תקווה, כי בלי תקווה, הם לא יכולים לחיות.

אתה נושם, אתה חי. אבל אין לך בשביל מה לחיות? תפסיק לנשום, תפסיק לחיות.

אתה נושם, אתה חי, אבל איו לך בשביל מה לחיות? פה נכנסת התקווה.

כל הילדות אתה גדל בתקווה שתצליח ושאי שם השם שלך יופיע על איזה שלט חוצות.

אתה נושם מהאוויר שמייצרים העצים, אבל את התקווה אתה מקבל דווקא מהדברים הכי לא צפויים.

אהבה מביאה תקווה. אלוהים, קיטשיות בשיאה, ואולי, כן, הבחור לא יחכה לכן בחניית נכים עם סוס לבן, אבל הוא יופיע שם, אי שם, הוא צריך להיות שם, הוא בטוח שם, הוא רק מחכה שתגלי איפה זה שם.

אני מאמינה גדולה בתקווה. שאיפה, נשיפה ותקווה. אבל, כמה אירוני, אני חסרת תקווה.

אתם מבינים, הייתי בשיא ההצלחה, מה שלא צפוי בכלל בגיל עשרים ואחת. דירה לבד אולם לא מצאתי. אבל דירה יפה בלב ברוקלין בהחלט הייתה החלטה טובה, למרות שזה עם שותפה. הייתי מאושרת. הוצאתי ספר אחד, שהצליח. עמדתי להוציא עוד כמה, מה שממש הלך לי.

מלא תקווה. הייתי מפוצצת תקווה. תקווה שלא ייגמר, תקווה שההצלחה תמשיך.

אבל אז...

"אני רוצה את המזוודה שלי חזרה." אני דופקת על שולחן המנהלים.

"גברת?" הוא מביט בי בשאלה. הוא נינוח, הוא רגוע, הוא מעצבן אותי עד מוות.

"אנדי." אני אומרת בעצבים ומשלבת את ידיי.

"אנדי היקרה, חברת התעופה לא אחראית על איבוד חפצים." הוא אומר בחיוך קטן.

"מה זה השטויות האלה?" אני צועקת, "בטח שחברת התעופה אחראית!"

"אנדי, ניסינו לבדוק. התיאור שנתת לא מספיק. יצאו אלפי טיסות, נכנסו מלא טיסות, את לא מקווה שכל ארץ תבדוק כל מזוודה שחורה שהיא מוצאת?"

פה התקווה נעלמה.

אני מקמטת את גבותיי, "היו שם את כל הספרים שתכננתי להמשיך לכתוב ולהוציא לאור אתה מבין כמה זה חשוב לי?"

"אני מבין." הוא מלטף את זקנו, "את נחתת היום מ...?"

"איטליה. נחתתי היום מאיטליה!" אני אומרת אחרי שאמרתי כל מה שאמרתי אלפיי פעמים.

הוא משמיע קול הסכמה, "אני אנסה שוב אבל אנדי, אני לא מבטיח דבר."

אני נוחרת בבוז ומחייכת באילוץ, "תודה לך על בזבוז הזמן."

****
אז מה יש לי להבטיח: אני לא אנטוש את הסיפור, אני לא אעצור באמצע, זה יהיה על הארי. מבטיחה!
אז בספק גדול אם יהיו לי קוראים,

אם עדיין נשארו כאלה תגידו היי, תשאירו סימן.

הארי יופיע בפרק 4.