"אליסון את תאחרי לבית הספר" שמעתי את ג'ני צועקת מבחוץ
"אני כבר באה!" צעקתי בחזרה ונאנחתי, שמה נעליים ומשפריצה על עצמי קצת בושם.
הסתכלתי על המראה ונשמתי עמוק, מתכוננת נפשית לעוד יום לימודים חסר משמעות.
יצאתי מחדרי וירדתי במדרגות, נכנסת למטבח ומוציאה שקית שוקו מהמקרר-הרגל שהופיע אצלי לא מזמן.
יצאתי מביתי, מתקדמת לאוטו.
"זה צריך להיות ככה כל בוקר?" רוי אמר בזמן שאני חוגרת חגורה.
התכוונתי להגיד משהו אך השתקתי את עצמי, מזכירה לעצמי שרוי עצבני כל השבוע ואני לא צריכה להיכנס לוויכוחים מיותרים.
"הכל בסדר חמודה?"ג'ני שאלה, מסתובבת אליי קצת.
"כן, הכל בסדר" אמרתי בחיוך מזוייף, שמה את האוזניות שלי ושומעת את המוזיקה המרגיעה שלי.
לאחר מספר דקות הגענו לבית הספר, אני יצאתי מהאוטו וחייכתי לג'ני, מאחלת לה יום טוב ונכנסת לשער בית הספר.
"הפריקית הגיעה" שמעתי לחשושים לידי, אני מגבירה את המוזיקה באוזניות ומגלגלת עיניים, מתקדמת לעץ שלי.
צעקה נשמעה ואני קפצתי מעט, מסתובבת ורואה את ג'סטין נכנס לבית הספר.
אני נאנחת וממשיכה להתקדם לעץ שלי, מתיישבת על הדשא ומתבוננת על כל הבנות שמתחננות לתשומת לב מצד ג'סטין.
אף פעם לא הבנתי איך אפשר לאהוב אותו, הוא הרי 'הילד הרע' של בית הספר.
אני מניחה שזה מה שבנות אוהבות, בחורים שמזרימים פחד לאנשים אחרים.
הצלצול קטע את מחשבותיי, אני נאלצת לכבות את המוזיקה ולהכניס את האוזניות לתיק.
אני קמה מהדשא ומנקה את הטוסיק מעט, מניחה את התיק שלי על הכתף ומתקדמת לכיתתי.
אני מתבוננת בפלאפון ורואה שאני מאחרת ב2 דקות, אני מגבירה את קצב ההליכה שלי.
פתחתי את דלת כיתתי, מבחינה במבטים שמושלחים אליי מצד הכיתה.
"את שוב איחרת גברת הטפילד" מר ג'ייקס אמר בעצבים
"לא שמעתי את הצלצול" אני מתנצלת וממהרת להתיישב במקומי, שמה לב שהשולחן שלי מקושקש ומרגישה את העצבים שלי עולים.
"מי לעזאזל קשקש על השולחן שלי?!" אני פולטת צעקה מפי
"השולחן הזה של אבא שלך?!שבי בשקט פריקית מסריחה" סטייסי גרין ענתה ואני התבוננתי בה במבט מאיים.
"אפשר להתחיל את היום בלי הריבים המטופשים האלה?" מר ג'ייקס אמר בחוסר סבלנות
"סליחה" אמרתי נאנחת, מוציאה את מחברת הכימיה שלי ואת הקלמר.
הוצאתי מחק מהקלמר, מתחילה למחוק את הציורים המטופשים שציירו על השולחן שלי. זה השולחן שלי, כל הציורים שלי מופיעים עליו. כל היצירות שלי עליו. אחד הדברים שאני הכי מתעבת זה שנוגעים בשולחן שלי.
אני ממשיכה למחוק את השולחן, נעצרת לרגע ומבחינה בכתוב.
'היי מה שלומך?' היה כתוב על השולחן
התבוננתי בכתב, מנסה לזהות מי המשוגע שכתב את זה.
זה לא נראה כתב של בחורה, אם כי הל' המסולסלת מבלבלת מעט.
YOU ARE READING
השולחן המסכן
Romanceהספר יצא כגרסה מודפסת!! מהרו לרכוש https://booksbymisheldomnits.cashcow.co.il/ "אני מצטער, התכוונתי ללכת לפני שתתעוררי." ירייה, ועוד אחת, ליבי מדמם. הבכי שלי מתחזק ואני מייבבת. "בבקשה אל תגיד את זה" אני מתפללת שימצא הגיון, שיחזור להיות הג'סטין שאני...
