Complicated love

מי את שיר בראון?

קוראים לי שיר. שיר בראון.
אני ילדה טובה ורגילה בלי בעיות.
יש לי ממוצע 100 ואפס איחורים וחיסורים.
לא היו לי אף פעם הערות משמעת.
אף פעם לא השעו אותי או ריתקו אותי.
בסהכ אני ילדה טובה.

בבית שלי המצב די טוב.
אנחנו לא מתחת לקו העוני אבל אנחנו גם לא עשירים.
ההורים שלי עובדים בעבודות שמכניסות מספיק כסף בשביל לחיות אבל כולנו מחכים ליום הזה שאני אעבוד כבר במשהו שיכניס לנו מלא כסף.

אין לי אחים. אני ילדה יחידה וזה אף פעם לא הפריע לי.
אהבתי להיות היחידה. כל האהבה הולכת אליי.

תמיד נתנו לי מה שאני רוצה אבל אף פעם לא לקחתי.

למרות שאין ככ הרבה כסף בבית וההורים עובדים הרבה תמיד היה להם זמן בשבילי.
אני מספרת להם הכל. כלומר זה לא שיש הרבה מה לספר. אבל כשיש הם יודעים מזה. כאילו אמא יודעת על זה ואז מספרת לאבא אבל עדיין זה נחמד ששניהם יודעים ואפשר לדבר על הכל פתוח בבית. כי גם אני מודעת על הבעיות שלהם. אצלנו בבית אין סודות.

אין לי ככ הרבה חברים. יש לי את שרונה. החברה הכי טובה שלי. ואת ניר. החבר הכי טוב שלי. אני גם לא צריכה יותר מזה. אני מעדיפה 2 חברים טובים מאשר מלא חברים צבועים כמו שיש לאנשים אחרים שנקראים ״מקובלים״.
אף פעם לא האמנתי במילה הזאת. אני חושבת שכולנו ״מקובלים״ באיזשהו מקום. גם אם זה לא במעגל חברים גדול. נגיד בחבורה שלי. אני ״מקובלת״ כמו ששרונה וניר ״מקובלים״ .

כולנו לומדים באותה הכיתה. הכיתה הראשית בשכבה.
כל הזמן כשמדברים על השכבה שלנו תמיד יש אותנו בשיחה כי כמו שאמרתי אנחנו בעצם הכיתה הראשית ״הכי מעניינת״ אפשר להגיד.

הכיתה שלנו מתחלקת לכמה קבוצות. יש את השקטים. אלה שלא שומעים אותם הרבה.

יש את ה״מקובלים״. הם חושבים שהם מעל כולם. טוב נו. אולי הם באמת מעל כולם. אבל זה לא נותן להם זכות להתנהג ככה.

יש גם את ה״חנונים״ אלה שמקבלים בהכל מאה ומתנהגים יפה ומתחנפים למורים. (כמוני בערך רק שלי יש את החברים שלי אז אני לא נחשבת מה״חנונים״) אף אחד לא אוהב אותם. כל הזמן יורדים עליהם. אני חושבת שהם נחמדים. אבל בכל זאת אני לא מוציאה מילה כשמדברים עליהם לא יפה. כי אני מעדיפה לא להתערב.

יש את ה״סטלנים״ (ככה כולם קוראים להם) הם אלה שכל הזמן מעשנים ושותים. כל הזמן העיניים שלהם אדומות והם מתנהגים כמו רוחות רפאים. יש פעמים שהם ממש מפחידים אותי.

ויש אותנו. אנחנו בעצם הרגילים. אין לנו ככ הגדרה. אנחנו זה פשוט אנחנו. אני גם לא יודעת איך אחרים קוראים לנו וזה לא באמת מעניין אותי.

אצלנו בחבורה יש כמה חוקים שאסור לעבור עליהם.
החוקים הם כאלה:

1. חובה לספר על כל דבר שעובר עלייך גם אם זה טוב וגם אם זה רע. מי שיתפס מסתיר משהו חייב לקנות ארוחת צהריים לשניים האחרים כל יום שלישי במשך חודש!