Thoughts I can't tell you - Poetry, קטעי כתיבה

יום חסר משמעות שכזה

אפשר לאמר שאיחרת את יום האהבה.
במקום לאמר שלום אז אמרת לי שלום ביום חסר משמעות שכזה.
אני נוהגת לכתוב קטעים עצובים על אהבה כוזבת ולב שבור. כל מילה בכל קטע כזה היא אותה האחת כמו הקודמת וכל סיפור הוא משעמם כמו האחד שלפניו. היום אמרת לי שלום אחרי בית הספר, אפילו נשארת לשוחח. נתת לי קיף, משמע, ידינו נגעו. עורך היה מחוספס, כלל לא נעים למגע אך לי זה הספיק בשביל לרצות להשאיר את ידי בידך לנצח.
לפני, השקעתי את כל הזמן איתך בניסיון לשכוח את הזמן. במקום לנצור את הרגע התעקשתי שאנחנו כלום, רק חברים. היום ישבתי באוטובוס אחרי אותה שיחה קצרצרה וחיוך טיפשי מתנוסס על פניי. אחרי הרבה זמן ששכחתי פתאום נזכרתי כמה אני מתגעגעת אליך.
כל זמן ההכחשה הייתה לי צרחה תקועה כמו גוש כבד בגרון. הגוש חסם לי את הנשימה ואת החשיבה.
עכשיו אותה הצרחה הפכה למנגינה קטנה ורכה שאיני יכולה להפסיק לזמזם. לו היית יכולה לזמזם לך אותה, אני בטוחה שהיית מצטרף לדואט.
אפשר לאמר שאיחרת את יום האהבה.
במקום לאמר שלום אז אמרת לי שלום ביום חסר משמעות שכזה.
אך בזכות אותו שלום שנתן לי עוד סיבה לקום יום למחרת, הפכת את היום המיותר הזה ליום שאנצור במוחי לעד.