Thoughts I can't tell you - Poetry, קטעי כתיבה

חברתי הטובה ביותר

היום דמיינתי מה יקרה אם חברתי הטובה תלך ותעזוב.
חשבתי איך אגיב לאכזריות הנוראית של הגורל.
חשבתי איך אתנהג ומה אלבש
חשבתי.
הגעתי להבנה העמוקה והנוראית שהשקיעה תמשיך לצבוע עצמה בכתום גם כאשר היא תעלה השמיימה אל בין הכוכבים ותשאיר אותי מאחור.
על כך שהאישה מהבניין ממול תמשיך לתלות את הכביסה שלה על החבל הרופף מחוץ לחלון ביתה גם אם אני אהיה לבד.
על כך שאמא תלך לקנות לבנה הקטן חיתולים ולצפות בו גדל מיום ליום בעוד חברתי נשארת בת ארבע עשרה לנצח.
מילת ה-''אם'' רדפה אותי ימים ולילות, מפריעה את מנוחתי.
לרגע אף התרגזתי על עצמי. מי חושבת מחשבות שכאלו על חברתה הטובה מכל?
ובו בזמן התאכזבתי מהמחשבה על כך.
היום דמיינתי מה ייקרה אם חברתי הטובה תלך ותעזוב.
חשבתי על איך אבוא לאימה, שצעקה על חברתי ואמללה אותה. חשבתי על איך אבוא ואטיף לה מוסר. וכמה ליבי יהיה קר כקרח בעוד אני צועקת על אמא שאבדה ילדה.
חשבתי על איך אתחיל להרצות ולהטיף לאנשים על התנהגות כזו ועל התעלמות ממנה.
חשבתי על כמה ליבי ייתייסר ויישבר לחתיכות עד שלא נותר דבר אלא אבק של אהבה כבויה.
חשבתי על כמה דמעותיי מלאות המילים שאינם נאמרות בקול יכבידו על השיש הקר של קברה.
ועל איך הגשם ירטיב את הפרחים שהשארתי לה שם.
על איך גרוני ידאוב וקולי יהיה צרוד מהקור והבכי ואיך אעמוד בגשם הקר גם כאשר הקור יחדור לעצמותיי.
אני בכל מקרה לא ארגיש דבר.
היום דמיינתי מה יקרה אם חברתי הייתה עוזבת את העולם, נותנת לו להמשיך בלעדיה.
ומעולם לא הרגשתי שבורה יותר.

היי סליחה הסיפור הקודם נמחק לי אז הנה הוא שוב