Thoughts I can't tell you - Poetry, קטעי כתיבה

בית

בית.
שמועות סיפרו לי שמילה זו היא מיוחדת ומלאת משמעות.
אך לדעתי בית הינו דבר חסר משמעות.
מקום סגור עם גג מכוסה רעפים עם מטבח, חלון, וכורסא בה יושבים וקוראים ספר אהוב.
בשבילי בית הוא אינו מבנה המשלמים כסף בשביל לגור בו, אלא שבית הינו מקום בו אתה מרגיש שייך ואליו אתה מתחנן ללכת כל יום וכל דקה בשבוע. בית הוא מקום אליו תלך גם אם תהיה בקצה השני של העולם.
יש אנשים להם אין בית.
יש אנשים להם אין את הסיבה להמשיך לנסות לצוף בים העמוק והסוער של החיים. יש אנשים שיוותרו ויתנו לאותו הים לקחת את נשמותיהם ולגרור אותם עמוק אל המצולות.
אני הייתי חסרת בית.
לי לא היה מקום אליו הרגשתי שייכת.
אני תמיד רציתי להעלם אל מצולות הים.

יום אחד כמעט צללתי.

אך גם יום אחד הגיע אדם אותו לא הכרתי ופקח את עיניי.
משך אותי מהמצולות והביא אותי אל חוף מבטחים. מהחוף יכולתי לראות כמה יפה הים. יכולתי לראות את השתקפות הלבנה על המים.
יום אחר דחף אותי אותו אדם חזרה למים.
אך אני המשכתי לשחות עוד ועוד למציאת אדם אחר לו אוכל לעזור.
ומצאתי יותר מאחד.
סוף כל סוף מצאתי בית.
וסוף כל סוף צפתי עם מישהו יד ביד.
זו לא אהבה איתה אנו מחזיקים עצמנו מעל לפני המים.
אלא זהו בית.

בית.
שמועות סיפרו לי שמילה זו היא מיוחדת ומלאת משמעות
עד לפני כמה זמן חשבתי שמילה זו מיותרת בשפה העברית.
עד לפני כמה זמן לא היה לי בית.
עכשיו, אני ממשיכה להפיץ את השמועות על אותה המילה.
בית.