שולש שניות של רעש (החדש)

שקרן (אורי)

⚠️‼קללות‼⚠️
14+
_________________________________________
"אם כבר מדברים על כאב.." מילמלתי ועברתי על החזה שלו.
נסתי להיות כמה שיותר זהיר.
"איך הצלעות שלך? הן עד כאבות?" שאלתי בשקט..
"קצת.." הוא מילמל בשקט.
הוא כל כך יפה.
"ויד?" שאלתי ועברתי ללטף את ידי השברה.
תומר ממש לא ריחם עליו.
"זה לא כאב יותר מדי" הוא ענה בשקט.
"ורגלים?" שאלתי ובאתי לגעות גם בהן אבל הבנתי ששם כנראה ריגש מדי.
"שברתי אתן מספיק, אני רגיל לכאב הזה" הוא אמר בצחק.
הרמתי את ראשי לכיוונו וחקרתי את פניו.
שמתי את ידי על הלחי שלו ועברתי על הפצעים.
"מה שולם הפנים שלך?" שאלתי לבסוף.
הוא לא ענה ופשוט נישק אותי.
זה הפתיע אותי אבל זרמתי כי כל כך אהבתי את טעם השפתים שלו.
אין לי מושג מה אנחנו.. אבל אנצל את הנישקה הזאת כמה שאני יכל.
הוא התנתק אחרי כמה דקות ונראה שהוא בא לברח אבל עצרתי אותו.
היתי חיוב תשבות כבר, זאת לא פעם ראשנה שהוא עשה את זה!
הגיע הזמן שיסיבר את עצמו.
"ג'ק, למה אתה עשה את זה, אתה לא סרייאט?" שאל בכאב.
"אני כן" הוא ענה וניסה לברח.
"תפסיק לברח כל הזמן! תענה לי!" צעקתי בכאב.
הוא לפתע התחיל לצחק.
"מה מצחיק?!" שאלתי בהלם.
"באמת האמנת שאתה חבר שלי?" הוא שאל תוך כדי צחק.
"על מה אתה מדבר?" הוא שאלתי ולא התצלחתי לנשם.
זה לא קרה לי!
"שקרתי לך כל הזמן הזה! אין לי שם חבר שהתאבד! אף פעם לא התכבנתי להתחבר עליך! תומר ואני החלטנו לשבר לך את הלב! כל זה היה משחק!" הוא אמר והמישך לצחק.
הרגשתי שאני רוצה למות באותו רגע.
"בבקשה תגיד שזאת מתיחה"  התחננתי והתחלתימלבכות.
"זה לא" הוא ענה.
דחפתי אותו על הריצםה ורצתי משמה.
אני כל כך שנוא אותו עכשיו.
'שימות! אני שנוא אותו! אני שנוא אותו! אני שנוא אותו' אמרתי לעצמתי תוך כדי שאני רץ לבית שלי.
'אני שנוא אותו!' המשכתי!
"אני אהב אותו.." מילמלתי שהבנתי שזה נכון והפסקתי לרץ.
אני לא מאמין שהתאהבתי במישהו שפגע בי כל כך.
הלכתי לבית של אורן.
"אורי הכל בסדר?" הוא שאל בחשש שראה אותי.
התחלתי לבכות בקולי קולות
הוא נראה קצת מבהל מפרץ הבכי הלא צפי שלי ולוביא אותי לחדר שלו.
ביאזה שלב כלום באו וניחמו אותי.
כנראה אורן התקשר לכולם.
"אני רוצה למות" בכתי בכאב.
"לא אורי, אל תגיד את זה!" דניאל אמרה.
"אני כל כך רוצה לשנוא אותו" המשכתי לבכות
"אי אורי.." גאיה אמרה וחביקה אותי.
"אני כל כך רוצה!" צעקתי בכי.
"אל תידאג, הוא ישלם על זה" היא לחשה לי.
"אני לא רוצה שהוא ישלם על זה! אני רוצה שימות!" צעקתי בכאב.
"אנחנו נדאג להשיאר לו כמה סמנים" דניאל אמר רצני.
"אני פקיהנג התאהבתי בזבל הזה!" אמרתי בכאב.
"אל תידאג, האהבה הזאת תעלם בקורב" עומר אמר.
"תצעק קלולת עליו!" טל הציע.
"שילך לעזזאל!" צעקתי.
"יאללה עד אחד!" דניאל אמר.
"שילך להזדין!" צעקתי.
"בן זונה!" המשכתי לצעק.
"סתם מכוער!" טל אמר.
"הכי מכוער בכל העולם!" ענתי לו.
"הוא מגעיל!" גאיה אמרה.
"חרא אחד גדול!" דניאל אמרה.
המשכנו לקלל את ג'ק במשך כמה שעות.
וזה היה די כיף.
הרגשתי שהכאב קצת נעלום.
אבל עדין אהבתי אותו.. אני מקווה שאהבה הזאת תעלום בקרוב
...
ג'ק כבר לא הגיע לבית הספר כבר כמה יומים..
אני חיוב להדהות שעד כמה שאני שנוא אותו...
אני עדין דואג לו.
החלטתי ללכת לבדק מה שלמו.
אני ידע שזה מטמטם ושזה סתם יכאב לי אבל..
אולי קרה משהו.
דפקתי על הדלת שלו ולא היה מענה.
הנחתי שכדי שאלך אבל מישהו פתח לי את בדלת.
היתה שמה נערה בערך בגלי.
היה לה שיער שחור חלק עם ענים שחרות והיו לה קצת גבנים בשיער של כל מני צבעים שדהחו.
זאת בטח הבת זוג של ג'ק
"אפשר לעזר?" היא שאלה
"אני מחפש את ג'ק" מילמלתי בשקט.
ראתי את ג'ק בזווית העין.
הוא סמין לה משהו והיא התחילה לסגר את הדלת.
למה צפתי.
מה שכן הפתיע אותי זה שהיא יצאה יחד איתי.
היא סגרה את הדלת ונשענה עליה.
"מי אתה?" היא שאלה ברצניות.
"אורי, אני למד איתו בכיתה" מילמלתי נבוך.
"אתה באת להביא לו את השערים?" היא שאלה.
"לא.. אני פשוט~" התחלתי אבל היא קטע אותי.
"אם כך ביי" היא אמרה ונכנסה לבית.
"אם כבר אני צריך לשנוא אותו מאשר הוא אותי!" צעקתי.
הלכתי לביתי מרמר.
אני לא מאמין שהוא כל כך מגיעל שהוא אמר לה לסגר לי את הדלת בפנים.. ועד היא מעצבנות.
ג'ק צדק, כולם חראת, גם הוא.
...
עברו כבר שבעים מאז שג'ק סיפר לי שהוא שיקר לי כל הזמן הזה.
הוא חזר לבית הספר לפני שובע בערך..
הוא לא מדבר כמעט עם אף אחד...
אני באמת דאג לו.
אני לא רוצה לדאג לו, אני רוצה לשנוא אותו, אבל אני פקיהנג לא מצליח!
הסתכלתי עליו בשקט..
הלוואי והוא היה פשוט נעלם מעולם.. ככה לא היתי דואג לו.
הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו.
רצתי להסיט את מבטי אבל לא הצלחתי.
המבט שלו היה כל כך שבר שרצתי רק לשמח אותו.
למה אני מרחם עליו?! הוא פגע בי כל כך..
איזה סיבה יש לי לרחם עליו?!
הוא השפיל את מבטו אחרי כמה שניות ורק רחמתי עליו יותר.
שיט! אני שנוא אותו!
"טוב.. היום תעשו עבודה בזגות" המורה אמר שנכנס לכיתה.
זה היה המחנך שלנו.
יופי, שאני אעשה עבודה שיש עלי חרם.. איזה כיף, אולי הצליך לקבל אישר לעשות עם אורן..
"ולפני שתצעקו עלי שיש לכם יותר מדי עבודות, זאת עבדות כיתה, יותר משיער לא יקח לכם" המורה אמר.
גילגלתי את עני.
ממש אין לי כוח לחרא הזה.
ג'ק ואורי ביחד, תומר ואור ביחד ו~" המורה אמר אבל התעלמתי מהמשך דברו ענין אותי יותר איך אני הלך לעשות עבודה עם החרא של אדם הזה.
ג'ק קם ודיבר עם המורה ונסתי לצצט להם.
"אני מעדיף לא לעשות עם אורי.." ג'ק אמר.
"ולמה?" המורה שאל..
"יש בינו סיכסך.. די רצני, אני די בטח שהוא שנוא אותי" ג'ק אמר.
"אני ידע, בגלל זה צוותי אתכם ביחד" המורה ענה.
"אתה לא מבין, באמת שהוא שנוא אותי, אני די בטח שהוא מאחל לי אחלי מות עכשיו, אני עשה לבד, פשוט.. רק לא איתו" ג'ק אמר.
למה הוא מדבר על זה שכיאלו הוא הקרבן?!
"ג'ק, אני מבין די טוב, אני עשה את זה בשבעל שתשלימו, ואם לא, אני לפחות נתנתי לכם את הזמנות הזאת, תנצל אותה" המורה אמר וג'ק נאנח ביאש.
הלכתי ליד ג'ק והתנגשתי בו ב'טעות'.
הוא נראלי הבין את הרמז ויצא איתי.
העבודה היתה די שקטה.
אף אחד לא דיבר על נושא אחר מעובדה.
"חבל שאני לא יכל לעבד לבד.. היתה לי יותר תקשרות מאיתך" מילמלתי בשקט.
לא התכבנתי שישמע אך הוא שמע אותי.
"אתה מזמן לקלל אותי, אם זה מה שאתה רוצה" הוא אמר מבלי להסתכל עלי.
"אידוט" סננתי.
הוא חייך חייך מורצה וחזר להסתכל על הדפים.
"מטמטם" הספתי.
הרגשתי שחיכו גדל.
"שקרן" אמרתי.
"תגיד יותר, אחד בכל פעם זה קצת מדי" הוא אמר.
"בוגד, חרא, מגיעל" המשכתי.
"זהו?" הוא שאל.
"מעצבון" אמרתי.
הוא רק חייך עלי.
"חייך מכוער" אמרתי.
"תילך להזדין" סננתי.
"זהו?" הוא שאל שוב.
הצעתי לו אצבע שלישית והלכתי לכיתה.
הוא נכנס כמה דקות אחרי והגיש את העבודה.
אני שנוא אותו..
................................._♡_...................................
הפרק לא יצא הכי טוב אבל נסתי..
חלק 2 של אותו יום!
שלוש פרקים באותו יום.. אני לא מעלה יותר תיתמדדו!
1111 מילים!😎
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡