"תגיד, למה לא סיפרת לקוקי על המתנה הנוספת שקנית לו ליום הולדת?" שאל הוסוק בבלבול בזמן ששכבו על המיטה בחדרו, טאה מסתכל על התקרה והוסוק יושב על המיטה ומשחק בכדור שבידו.
טאה הוריד את מבטו אליו, "אני מחכה לרגע בו היא תצא לפועל, אחרת הוא סתם יחכה ויחכה" הסביר טאה והוסןק הנהנן, "וזה יצא מתי..?"
"מחר" השיב טאה והוסוק פער את עיניו, "מחר?! הוא יהיה בעננים!" אמר הןסוק בהתלהבות וטאה הנהנן בחיוך, "אני רק מקווה שהמתנה הזאת באמת תעזור במשהו כמו שאמרו לי.."
-
"קוקי, אני יוצאת!" נכנסה אימי לחדרי שתיקה על כתפה ומפתחות האוטו בידייה, "יש לך סיר אוכל על הגז ולימונדה במקרר, אם אתה צריך משהו תתקשר לגימין או הוסוק, הכנתי מספיק אוכל לכולכם" אמרה בחיוך, מתקדמת אליי ונושקת לראשי, "תשמור על עצמך, אני אחזור בלילה" אמרה והתקדמה אל דלת היציאה, ולאחר כמה שניות נשמע טריקת דלת כניסת הבית.
נאנחתי, מה אעשה עכשיו לבד? אולי אקרא לגימין? אבל חפרתי לו ממש בזמן האחרון... אולי להוסוק?
הוצאתי את הטלפון מכיסי, מחייג להוסוק, "כן קוקי? קרה משהו?" קולו של הוסוק נשמע, "אמא בדיוק הלכה לעבודה ומשעמם לי.. אתה יכול לבוא?" שאלתי בתקווה, "אני מצטער קוקי אבל יש לי דייט עם גימיני, אבל אני בדיוק פה עם טאה, הוא פנוי!" השיב וגרם לחיוכי לעלות מעט.
"ת-תביא לי אותו" ביקשתי בנימוס ושמעתי מלמולים ואז את קולו העמוק של טאה, "בייבי? מה יש?"
סומק עלה על לחיי, "א-אתה יכול לבוא..?" שאלתי בתקווה, "ברור, אני אצא עכשיו" אמר וגרם לחיוכי לקרון, הנהנתי למרות שאין לו יכולת לראות, "אני מחכה לך" אמרתי באושר, "אני אביא גלידה" אמר וצליל הניתוק נשמע.
הנחתי את הטלפון לידי ובהיתי בתקרת החדר בחיוך, כל פעם שאני רק שומע את קולו של טאה חיוך עולה על פניי. יש לו השפעה כה אדירה עליי, אני רק מקווה שזה לא יפגע בי בסוף..
-
"כן אמא, אני הולך לקוקי עכשיו אני לא יכול" אמרתי לאימי שנכנסתי לסופר שהטלפון על אוזניי, "אין בעיה, תמסור לו דש!" אמרה, "תרשמי לי כשאת בבית" ביקשתי ממנה והיא המהמה ושנייה לאחר מכן צליל הניתוק נשמע.
הכנסתי את הטלפון לכיס האחורי במכנסיי, צועד אל מתחם הגלידות ומסתכל על כל הסוגים שיש.
אני אקח לו בן אנד ג'ריס, הוא אוהב את זה.
לקחתי טעם קרם עוגיות לו ולי שוקולד, יודע שבסופו של דבר הוא יקח ממני גם.
באתי להתקדם אל עבר הקופות שלפתע ראיתי את גי-בום. במהירות חייכתי והתקדמתי אליו, "גי-בום!" קראתי והוא במהירות הסובב את מבטו אליי, מחייך גם כן ומתקדם אליי.
"מה נשמע טאהיונג?" שאל בחיוך ונעמד מולי, טופח על כתפי, "בסדר, מחר נפגשים נכון?" שאלתי בחיוך והוא הנהנן, "לבחור קוראים גון גונגקוק נכון?" שאל ואני הנהנתי, "עדיין לא סיפרתי לו עלייך, אני בדיוק בדרך אליו ואז אספר לו עלייך" אמרתי בחיוך והוא הנהנן, "אל תדאג, אני בטוח שהכל יהיה בסדר" אמר ואני חייכתי בתקווה, "אני מקווה.."
-
הוצאתי את המפתחות מתיקי ופתחתי את מנעול דלת ביתו של קוקי שהשקית סופר עם הגלידות בידיי, "קוקי?" קראתי בקול חזק ובמהירות שמעתי כחכוך גרון מלמעלה, גיכחתי והתקדמתי אל חדרו, נעצר בכניסה, "אני רואה שמישהו פה שכב כל היום" אמרתי בחיוך, מנסה לבדח אותו.
"יש לי משהו אחר לעשות?" שאל בגיחוך ואני התיישבתי לידו, מניח את השקית לצידנו ונושק לראשו, "איך אתה בייבי?" שאלתי אותו שהזזתי את הכיסא גלגלים שלו הרחק מאיתנו, שיהיה מקום לרגליי.
"כל עוד אתה איתי אני בסדר" מלמל אך ראיתי ששיקר, לקחתי את ראשו והנחתי על חזהי, מלטך את שיערו, "הכל יהיה בסדר בייבי, אל תדאג" לחשתי ונישקתי לשיערו החלק, שואף את ריחו הטוב.
"בוא נאכל, אני אלך להביא לנו כפיות" אמרתי והנחתי את השקית עליו בנתיים, שיפתח את הגלידות וקמתי מהמיטה, יוצא מהחדר אל המטבח ומביא כפיות.
בנתיים גונגקוק הדליק את הטלוויזיה על נטפליקס ושם סדרה שאני והוא התחלנו ביחד לא מזמן, "רוגאל".
"לא המשכת בלעדיי כן?" שאלתי בחיוך, כמובן שלא אך רוצה לגרום לו לחייך מעט, "ברור שהמשכתי" אמר בציניות ואני גיכחתי, מתיישב לצידו ומשעין את גבי על הקיר כמוהו, מושיט לו את הכפית בחיוך.
"דייט של קמצנים" אמר בחיוך וציחקק מעט, חייכתי ופתחתי את הגלידה שלי, "בטח עצלנים, גלידה אחת 20 שקל!" אמרתי בקמצנות, משרבב את שפתיי, גורם לו לצחוק בחוזקה.
"תזהר, פעם הבאה אכריח אותך לקחת אותי לסרט ואקנה כל דבר שרק אראה בדרך" אמר וקרץ לי, ציחקקתי ונישקתי ללחי שלו, "אני אקנה לך כל מה שתבקש" לחשתי בחיוך, גןרם לו להסמיק ולחייך, "סתם לא, אני אגנוב לך את הארנק לפני הדייט ככה שזה יהיה מהכסף שלך" אמרתי בחיוך ממזרי והרחקתי את ראשי ממנו, גורם לו לצחקק ולתת לראשי מכה קטנה.
"מהיום אני מחביא את הארנק שלי ממך" אמר בחיוך ואני גכחתי, "אל תדאג, אני אמצא אותו" אמרתי בחיוך והפעלנו את הפרק, מתחילים לאכול ולראות.
-
"סיימת?" שאל אותי שראה שהנחתי את קערת הגלידה על הרצפה לצד המיטה, "כן, בגלל שגנבת לי פאקינג חצי!" אמרתי וצבטתי את אפו והוא כיווץ את פניו בחמידות וחייך, "תלמד להגיד לא" השיב בגיחוך, גיכחתי ולקחתי את הגלידה שלו, מניח אותה במדף בצד המיטה ועולה מעליו לאט, גורם לגופו לשכב לאורך המיטה ואני מעליו, "אתה יודע שגם אם הייתי אומר לא זה לא היה עוזר" אמרתי בחיוך והוא התנשם בכבדות, יכלתי להרגיש את ליבו פועם בחזקה מהתנוחה בה אנו נמצאים.
נישקתי לשפתיו עמוקות, אך לא עמוק מדי, לא רוצה שיחשוב מחשבות מוטעות וילחץ.
הוא נישק חזרה, וכך עבר שעתיים של מזמוזים עד שהטלפון שלי החליט לצלצל ולהרוס את האווירה.
גנחתי בעצבים והתרוממתי ממנו, לוקח את הטלפון שהיה על המדף ליד המיטה ועונה, "מה?" שאלתי באיפוק, "היי טאה, זה גי-בום. רק רציתי להזכיר לך להודיע לגונגקוק על מחר, הכי חשוב שהוא ינוח מלא, אחרת יהיה לחוץ" קולו של גי-בום נשמע וכחכחתי בגרוני, מתרומם לגמרי מגונגקוק ומתיישב לצד גופו, על קצה המיטה.
"תודה שהתקשרת ואל תדאג, זה לא יקרה" אמרתי והוא המהמם, "נתראה מחר!" אמר וקול הניתוק נשמע, גורם לי להניח את הטלפון חזרה על מדף המיטה ולהחזיר את מבטי אל גונגקוק שהסתכל עליו.
"מי זה היה?" שאל ונשכבתי לצידו, מושך את גופו אליי כך שראשו יהיה על חזהי, "סתם חבר קרוב, הזכיר לי משהו לגבי אמא שלי" השבתי בשקר.
"חבר קרוב? מי זה?" שאל בבלבול, הרי הוא מכיר את כל חבריי הקרובים, "סתם, אתה לא מכיר" אמרתי בתקווה שלא יחשוד, הרי אין חבר שאני לא מכיר לו אותו.
-
נקודת מבט גונגקוק:
חבר קרוב? שאני לא מכיר? על מה הוא מדבר? ממתי אני לא מכיר את חבריו.. הרי אני מכיר את כולם והם כולם יודעים עליי.. אולי הוא משקר? אבל על מה יש לו כבר לשקר? והכי חשוב.. למה יש לו סיבה לשקר לי? הוא בוגד בי?? לאלא דביל! זה טאהיונג שלך! אים מצב שהוא יבגוד בך! אחח למה הוא פשוט לא אומר לי את השם שלו?!?
אנחנו כל כך קרובים לסוף!!
ובגלל זה אציב רף הצבעות לפרק הבא:
35 הצבעות♥︎