להטות את הכף – פרק 3
פיטר עדיין לא מאמין לזה: הוא עשה סקס עם טוני סטארק.
לא, לא רק סקס – כי מה שהם עשו לא היה סקס; פיטר יודע מה זה סקס ומה שקרה בינו לבין טוני היה... משהו אחר לגמרי.
הוא חושב שהוא סוף סוף מבין את הביטוי 'חמש דקות בגן עדן', כי ככה בדיוק זה הרגיש. שריטת הזקן של טוני, היבלות הבלתי צפויות שעל ידיו, ואלוהים, הריח שלו...
ולחשוב שפיטר עמד לסגת במהירות כשהוא הבין שהטיפ היה בסך הכל טיפ וככה הוא לעולם לא היה מגלה שטוני מנשק כל כך נהדר... ועכשיו ששניהם על אותו הגל, אולי טוני יחזור שוב וישכור אותו על אמת?
"אם אתה מחייך, אתה לא עושה את זה נכון."
ועם משפט זה, אמ.ג'יי הוסיפה דיסקית משקל לכל צד של המשקולת שלו.
"הי!"
היא מגחכת בזמן שהוא מוחה ומרימה את המשקולת שלה.
השעה שש וחצי בבוקר ביום שישי ומרכז הכושר די ריק. בימי שני ורביעי יותר סטודנטים מצליחים לגרור את עצמם למרכז כשפיטר ואמ.ג'יי נפגשים, אבל מתברר שבימי שישי חבריהם ללימודים נוטים ללחוץ על הנודניק.
הוא התחיל את אימוני הבוקר האלה בני תשעים דקות לפני ההרצאות והאימונים הראשונים שלו על דעת עצמו, עוד בסמסטר הראשון שלו כשהוא הבין מה הגוף שלו יכול לעשות בשבילו. הרמת משקולות לא כיפית כמו שהתעמלות הייתה פעם, אבל מאז שאמ.ג'יי הצטרפה אליו – לאחר הרבה התלוננות על הדרישות של מגמת התיאטרון – זה מה שמוציא אותו מהמיטה שלוש פעמים בשבוע.
לא שאמ.ג'יי יודעת את זה. או שהסיבה האמיתית שבגללה פיטר לא יכול להצטרף בסופי שבוע זה כי הוא אף פעם לא יודע אם הוא יהיה זמין בוודאות. או אם הוא יצליח ללכת. עדיף לשמור על פרופיל נמוך; הנטייה של אמ.ג'יי. לשים לב לפרטים הקטנים מרתיעה.
סקייפ עם נד הרבה יותר קל מהבחינה הזו. הם לא מצליחים לעשות את זה לעיתים קרובות, אבל זה בסדר; לוח הזמנים של פיטר לא מאפשר יותר מידי זמן לחיי חברה בכל מקרה.
תוכנית ההנדסה קשה, והשיעורים נמשכים עד הערב. פיטר דוחס את כל אלו בין שני לרביעי, דוחף את מה שהוא יכול בימי חמישי ושישי לפני המשמרות שלו (גם אם זה אומר שהוא יחמיץ את סדנאות ההכנה של יריד הקריירה בכל סמסטר), ומנצל כל שנייה של זמן בין עבודות הקורס, קריאה, ניסויים וזמן מעבדה.
יש לו מקצב. שיטה. הכל פועל כמו מכונה משומנת היטב, משחק מילים הנדסי מכוון.
הוא מחליף שינה בקפאין בתדירות שהיא כנראה גבוהה יותר ממה שבריא, והוא לא הכי נהדר כשזה מגיע לציונים למרות שהוא יודע שהוא מאחד המוצלחים בתחום, אבל זה מספיק כדי לשמור לו על המלגה, וזה מה שחשוב.
בבוא הקיץ, פיטר יוכל לקחת משמרות נוספות במסעדה ולבצע כמה אירועים פרטיים נוספים עבור רומלאו כמו בחופשות האחרונות.
כל גלגל בחייו מתברג בצורה מושלמת.
הוא לא מצפה שטוני סטארק, מכל האנשים, יהיה זה שיתקע בו מפתח ברגים.
*
בשבת, פיטר מאחר בחמש דקות אבל המטלה של תכנון הנדסי גמורה, מה שכמובן לא מעניין בכלל את פטריק, אז פיטר לא מסביר כשהוא מחליף אותו בשולחנות.
רומלאו עסוק מידי בלדבר עם האורחים מכדי לשים לב, והמלצר השני של שעת הצהריים, ג'ייק, ממלא מחדש מיצי תפוזים טריים בצד שלו במסעדה.
בראנץ' בסופי שבוע הוא אירוע מיוחד במסעדת ללא עצם. סגנון בישול ראוותני היה מה שנתן לרומלאו את המוניטין שלו מלכתחילה, והוא יודע איך לעבוד עם קהל. הפיכת בראנץ' טבעוני לחוויה שם את המקום על המפה. מה גם שזה לא מתחת לרמה של רומלאו להלביש את סטיב בחולצה צמודה וחובקת שנצמדת לו לעור בזמן שהוא מכין קרפים ופנקייקים באזור הסעודה אם זה מה שגורם לרשימת המתנה בת חודשיים.
בגלל עמדות האפייה והבישול הם מושיבים רק ארבעים וחמישה במקום תשעים ושבעה, אבל זו בערך אותה כמות של אורחים שפיטר משרת בדרך כלל בארוחות ערב. חבל שהם פחות זורמים על לתת טיפ.
ברגע שהאחרון מביניהם הולך, המלצרים מתחילים לסדר את הכל מחדש, הם מכינים את השולחנות לארוחת הערב ואז מחליפים בגדים לפני שהם לוקחים צלחת של מה שזה לא יהיה שהטבח הכין להפסקת האוכל.
פיטר ממש מקווה שזה משהו אכיל היום כי הוא ממש גווע –
"פארקר," רומלאו קורא לו למשרד שלו. "אני רוצה להחליף איתך מילה."
פיטר מסתובב על עקביו מיד למרות הבטן הצונחת שלו. 'להחליף מילה' מעולם לא נגמר טוב בשביל אף אחד.
"כן, אדוני?"
אין טעם לסגור את הדלת; כולם נמצאים בחדר המנוחה למטה. הבוס שלו מושך את הכסא שלו מהמחשב ומחווה לעברו שישב לפני השולחן.
באור המלאכותי פיטר יכול לראות כל אחת מהצלקות שלו. לפי הסיפור הוא קיבל את זה מבקבוק זכוכית בקטטה בבר. פיטר לא בטוח אם הוא מאמין לזה.
"בדיוק שמעתי שוויטמור יהיה בעיר מחר, הוא רוצה לארגן מסיבת ערב קטנה. ייערך אצלו בשעה הזו. אתה מעוניין?"
"בוודאי."
פיטר אפילו לא צריך לזייף את ההתלהבות שלו. הוא הורשה למלצר רק באחד המפגשים הפרטיים של הבנקאי. וברור, יש חלקים מהלילה שהוא מעדיף שלא לזכור – או לחוות שוב – אבל הכסף היה שווה בסופו של דבר.
"זה הכל?"
הבוס שלו מבזיק שיניים. "נייל יקבל את שולחן שלוש הלילה."
פיטר ממצמץ. זה בדרך כלל אומר שיחצן התקשר לשמור שולחן ברגע האחרון ומי שרומלאו יבחר יקבל פחות שולחנות כדי שהוא יוכל להתרכז בסלבריטי. אבל מי –
"תעשיות סטארק התקשרו הרגע. אני מניח שהשארת רושם טוב ביום חמישי."
טוני.
*
אדרנלין היא נוכחות קבועה כל כך בחייו של פיטר, במיוחד בשעות העבודה, שהסיכוי לשרת שוב את טוני לא גורם לו להפיל צלחות או למעוד בדיבורו.
הוא גם מסרב לשנות את ההתנהגות שלו. חלק מהאחרים, כמו נייל, עושים את המרב שלהם רק כשהם חושבים שהם יוכלו להוציא טיפ נכבד עבור עצמם או כשהם נמצאים ליד מישהו מפורסם. פיטר, מצד שני, ממשיך לייעץ לסבים שנמצאים עם שלוש נכדותיהם לגבי אפשרויות א-לה-קארט אפילו כשהוא רואה שטוני מתקדם לשולחן חמש.
הוא נמצא עם ג'נטלמן נוסף – איילווין וויליאמס, לפי התדרוך. הוא בשנות השישים לחייו, שיער אפור, שפם, רחב כתפיים ונשען בכבדות על מקל הליכה.
הוא גם זועף פנים.
לא חובב טבעונות, אם כך, פיטר מניח. הוא יצטרך לעבוד קשה בשבילו.
אחת משלושת הנכדות פונה אליו במבט מתנצל. "אני חושבת שנצטרך עוד כמה דקות, אני מצטערת."
"אין שום בעיה. קחו את כל הזמן שתצטרכו," פיטר מרגיע אותה ומיד פונה הצידה ואוסף שני תפריטים לפני שמעדכן את באקי.
"מר סטארק, ברוך הבא למסעדת ללא עצם," הוא אומר ואז פונה למר וויליאמס. "ערב טוב, אדוני. שמי פיטר ואני אהיה המלצר שלך להיום."
הוא מחכה לאיזושהי תגובה מהאיש, אבל אחת כזו לא מגיעה. לפחות טוני מחייך.
"אתה תהיה מאושר לשמוע שהוספנו את המשקה שלך לתפריט שלנו, מר סטארק. תרצה להתחיל את הערב עם גימלט סטארק?"
"בהחלט שכן, פיטר. הי, אל, אתה צריך לטעום אחד כזה גם. הם ממש – אה, רגע, אתה בחור של ג'ין? משהו אומר לי שאתה לא."
"אני גם לא בחור של טבעונות, אבל זה לא עצר אותך מלגרור אותי לכאן."
טוני פונה לפיטר עם ניצוץ של שעשוע בעיניו. זה כאילו שהוא עושה את זה בכוונה.
"אנחנו ניקח שניים."
החשד של פיטר מתגלה כנכון במהלך ההזמנה שלהם. מה שזה לא יהיה שמר וויליאמס רוצה מתעשיות סטארק (ככל הנראה שותפות עם מרפאות סטארק מאחר שמר וויליאמס עומד בראש חברת תרופות ידועה), טוני הולך לגרום לו לעבוד בשביל זה. פיטר לא יכול לומר אם זה גסות או משעשע – אבל ממה שהוא יודע על ביג פארמה, מגיע לאיש הזה שיעמידו אותו במקום.
וויליאמס מתלונן בכל שלב, למרבה השעשוע של טוני, ובכל זאת הוא מזמין די במהירות. ממש אחרי השולחן עם הסבים והנכדות המתלבטים, כלומר לפיטר יש שני שולחנות תובעניים שדורשים א-לה-קארט בו זמנית – כאשר אחד מהמם מקבל יחס אישי מהשף – בו בזמן שהשולחנות האחרים שלו מתפנים ומפנים מקום לגל השני של ההזמנות.
פיטר לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתה לו משמרת כזו לחוצה.
הוא מרגיש את העיניים של טוני עליו וזה לא משנה מה הוא עושה, וכל הרמיזות העדינות מחמירות את זה אפילו יותר, כי פאק, רומלאו ישים לב ואז הלך כל הסיכוי של פיטר לשמור את ההתעניינות של טוני בשירות הפרטי שלו בסוד.
רומלאו הוא לא הסוכן או המנהל שלו; הוא לא פועל בשום תפקיד רשמי מעבר לשעותיו של פיטר במסעדה. בצורה הזו אף אחד מהם לא צריך לשלם מיסים על הרווח שלהם, ופיטר יכול לקחת לעצמו, אה.. לקוחות משל עצמו. הוא אף פעם לא היה צריך לחפש במרץ.
הכל נפל הישר לחיקו – או שהוא בעצם נפל לשלהם, עם דחיפה מהצד של רומלאו.
ואם הוא יהיה כן, לפיטר מעולם לא היה אכפת לפני. ההתערבות של רומלאו סיפקה ביטחון תעסוקתי, ורוב הגברים חוזרים אליו מחוץ למסעדה.
אף אחת מהחוויות שלו איתם אי פעם לא הייתה מדהימה כמו החוויה שלו אתמול עם טוני, ואם הנוכחות של טוני היום אומרת שהוא מעוניין שוב...
אז פיטר לא רוצה את הידיים של רומלאו על כל העניין.
אבל כמו תמיד, החיים שלו לא עובדים ככה.
כשרומלאו מגיש את המנה העיקרית, המבורגר מחמאת דלעת עם צ'יפס בטטה ומעט סלט רטטוי קיצי, פיטר עוקב אחריו עם מגש המתבלים, מגש מפלצתי תלת קומתי עם שניים-עשר מתבלים שלקח לפיטר חצי שעה לשנן אותם כשהתחיל.
כצפוי מבטו של טוני מתעכב עליו כשהוא מניח אותו על השולחן, ופיטר מרים את מבטו כדי לראות את הניצוץ המחושב בעיניו של רומלאו.
שיט.
הוא כבר מכיר את הנאום שמגיע.
"לכבוד הוא לי שבחרת לחזור לעסק שלי, מר סטארק. אנחנו מארגנים גם אירועים פרטיים נבחרים, כולו עם הצוות שלנו," רומלאו אומר, רמיזה נוטפת מדבריו. "אנחנו מתגאים בכך שאנו מספקים חוויה חושנית בשירות מלא. בבקשה, קח את הכרטיס שלי."
טוני לוקח את הכרטיס כמובן מאליו ומיד מביט שוב בפיטר לאחר שהכניס את הכרטיס לכיס.
לאחר שרומלאו חזר למטבח עם דילוג בצעדיו, פיטר מעסיק את עצמו בשולחנות האחרים כדי להשתלט על אכזבתו. העובדה שרומלאו חלק מזה עכשיו לא משנה את רמת הציפייה של פיטר לקראת סוף המשמרת שלו... בהנחה שטוני יחליט לעשות מהלך כבר הלילה.
אבל כשפיטר מסתבך שוב עם פתיחה של בקבוק יין עבור הנכדות כי נראה שטוני פשוט מוקסם מהאופן שבו פיטר מתעסק עם הבקבוק, הוא פשוט יודע.
הרגע מגיע כשפיטר מפנה את הצלחות שלהם – ריקות, אפילו של מר וויליאמס – וטוני עוצר אותו עם יד על הזרוע.
"אני חושב שמתחשק לי קינוח. האם תהיה מותק ותביא לנו שוב את התפריט?"
"כ – כמובן, אדוני."
מר וויליאמס שואל איפה השירותים לפני הקינוח, אז פיטר מניף את ידו וקורא לדון שיראה לו את הדרך. כל תשומת הלב באזור המסעדה מופנית אל הזקן הרוטן והמארח כשפיטר מרים את כוסו הריקה של טוני כדי להחליף אותה בכוס מלאה.
"אני אשמח לראות אותך שוב," טוני אומר ללא שום הקדמה. "אני אשלח לכאן רכב סמוך לשעת הסגירה. אלא אם כן, אני לא יודע, יש לך תוכניות אחרות?"
"לא לא, אני," פיטר פולט ומזכיר לעצמו בזמן ללחוש, "אני אהיה שם."
טוני מחייך לעברו. "לא יכול לחכות."
*
מגדל סטארק משתרע אל שמי הלילה מעליו, שבעים ושבע קומות שבראשן מרפסת המשקיפה על מנחת המסוקים. האנדרטה של הפטנטים של תעשיות סטארק המוגנים בזכוכית מרשימה אפילו יותר כשאתה מבין שהיא תוכננה להיות מסוגלת להתקיים לחלוטין לבדה.
פיטר אינו זר למבנים מאיימים, אך לעיתים רחוקות הם כה מעוררי השראה.
הוא אינו מדשדש בצעדיו כשהוא מכריח את רגליו לנוע סוף סוף לעבר דלת הכניסה. הוא מסטול מערב מוצלח, כיסיו מלאים בטיפים ותשבחות. הוא גם מרגיש מת על הרגליים, אבל הוא לא נותן לעצמו לעצור ולהתעכב על זה יותר מידי.
שומר לילה ידידותי מנופף בידו לעבר מעלית פרטית שנמצאת ליד עמדת הקבלה הפנויה, אך קשה למצוא אותה אם אתה לא יודע מה לחפש. זו אומנם לא אחת המעליות המשקיפות אל הנוף שהוא ראה באינסטגרם, אבל הוא בספק אם אלו מגיעות לאחת מהקומות הפרטיות למעלה.
או שפועלות מבלי שיצטרך ללחוץ כלל על כפתור.
ואוקיי, זה קצת קריפי... אבל גם אדיר.
יש מראה בפנים, ועל זה פיטר אסיר תודה. הוא מיישר את החולצה המכופתרת שלו ובודק שהמכנסיים שלו חובקים בצורה מושלמת את ירכיו, ואז הוא פותח את שלושת הכפתורים העליונים לפני שהדלתות נפתחות בצליל רועם לעבר...
הפנטהאוז.
הפנטהאוז של טוני סטארק.
יש פינת ישיבה נעימה מימינו שמשקיפה על העיר, ספות קטיפה מול מסך ענק לשמאלו – ללא ספק בהזמנה אישית. בהמשך החדר פיטר מבחין במטבח גדול, שולחן אוכל צמוד לחלון וגרם מדרגות גדול המוביל למטה.
"היי, ילד."
קולו של טוני מבהיל אותו מעט – מתברר שלימינו מותקן בר מרשים על הקיר ופיטר לא שם לב אליו כלל בגלל הנוף המדהים שמסיח את הדעת. המדפים לא בדיוק מגיעים לתקרה והם מתפרשים מעל המקרר החדשני, על הדלפק בצורת U יש בלאגן מוחלט. טוני מנופף אליו ומסמן לו להתקרב. מנופף ב... זרד מסוג שהוא?
"היי, מר סטארק – טוני," פיטר אומר.
הוא נזכר להפעיל את המסנן שלו בין המוח לפה לפני שהוא פולט משהו אחר, אבל ה'וואו' כנראה ניכר ממש על הפנים שלו כי טוני מגחך.
"חכה עד שתראה את חדר השינה."
פיטר כבר מסיט את עיניו, עומד להשתעשע עם צווארון החולצה הפתוח שלו ונושך את שפתו. הוא מנסה לבדוק אם הביישנות הטבעית שלו תהיה הדרך הנכונה לפעול הלילה הוא שהוא צריך להיות קצת יותר ביישן או –
"אבל קודם, מה דעתך על משקה?"
... או שהוא ישים את המחשבה הזו בצד ויתקרב לטוני על הבר.
מהצצה מעמיקה יותר, הוא יכול לזהות כמה מהמרכיבים הפזורים: הזרד הגיע מחבילה של רוזמרין טרי, לידו יש גרידת תפוז ומשהו מתוצרת ביתית שמריח כמו מי תפוזים, ובקבוק ג'ין מאנקי 47 מסתתר מאחורי טפטפת בירה קרה.
"אתה.. אמ, אתה מנסה לשחזר את המשקה שלך?" פיטר מנחש.
"פאק כן, וגם שכללתי אותו. רוצה לנסות? או שאתה מעדיף משהו מבעבע ומתוק?"
אם הוא יהיה כן, פיטר יותר בחור של מים, אבל אף אחד לא מעוניין לשמוע את זה.
"אני אשמח."
טוני שולף שתי כוסות מתוך ארון זכוכית, ואז מחליק מעברו של פיטר כדי להביא קרח למשקאות שלהם מהפריזר, הוא עובר קרוב מספיק כדי שהזרועות שלהם יתחככו. טוני יודע בבירור את דרכו בהכנת משקה, אפילו חותם אותו עם סחיטת תפוז ומעט רוזמרין.
פיטר מרגיש את אצבעותיו של טוני כנגד שלו כשהוא מגיש לו את הכוס.
בדרך נס הוא לא שופך עליו את הכל כשהוא לוקח לגימה. אין לו כל כך למה להשוות את זה, אבל המשקה בסך הכל בסדר.
"הו וואו, המשקה ממש מרטיט את עולמך, ילד, "טוני אומר לאיטו עם שעשוע בעיניו. "בסדר, יש יותר בשבילי."
פיטר צוחק, ורק אז הוא מבחין בתמונות והפתקים הצמודים למקרר עם מגנטים קטנים.
כל התמונות פרטיות: הוא מזהה את פפר פוטס, המנכ"לית של תעשיות סטארק, ד"ר ברוס באנר, ראש מחלקת מרפאות סטארק, קולונל רודס, נציג הממשלה והכוח המניע את משימת החילוץ באפגניסטן, בנוסף יש שם גבר ואישה שפיטר ראה לעיתים קרובות ומזהה כמאבטחים של טוני בצילומי הפפראצי.
כשהוא מסתובב הוא רואה שטוני מסתכל עליו, חיוך עדין נמתח בצידי שפתיו. פיטר מיד גוער בעצמו – הוא כאן כדי לעבוד, לא כדי להציץ על חייו הפרטיים של טוני סטארק. מצד שני, טוני לא אמר לו לעצור... אולי הוא מעדיף שזה יהיה קצת יותר אינטימי?
לפני שהוא יכול להסתגל לתוכנית שלו, טוני מרוקן את הכוס שלו ומניח אותה חזרה על השיש, סנטימטרים בודדים מהכיוון שפיטר נשען עליו.
הוא שם לב שהוא בהה בשפתיים של טוני רק כשהשני התחיל לרכון לעברו.
להתנשק עם טוני זה משכר, מחשמל, ויותר מידי מסיח את הדעת. פיטר צריך לדבר איתו על תשלום לפני שהם מתקדמים, הוא באמת צריך, אבל זה קשה להכריח את עצמו להתרחק כשטוני בדיוק מוצץ את השפה התחתונה שלו, משפשף אותה מעט בשיניו ומתגרה בה עם לשונו, וכל זה כשהוא נצמד אף יותר לפיטר.
ואז זה הופך אפילו יותר קשה לחשוב כשהידיים של טוני מעודדות אותו לשבת על הבר, מה שגורם למכנסיו של פיטר להימתח כנגד הזקפה ההולכת וגדלה שלו ולנשימתו להתעתק.
טוני מחייך כנגד שפתיו ופיטר מחליט שפאק, זה טוני סטארק, אחד האנשים העשירים ביותר בעולם. אפשר לחכות עם הדיבור על התשלום.
ידיים מחליקות מאחורי גבו של פיטר ומושכות אותו קרוב יותר. בתנוחה הזו טוני יכול להרגיש את הזין של פיטר כנגד בטנו דרך שכבות הבד, ופיטר נרעד כשהוא שומע את נשימתו הקטועה של טוני.
כשטוני שובר את הנשיקה, הוא מחייך באופן שפיטר מעולם לא ראה. החיוך מאיר את כל פניו, אבל יש גם ניצוץ שובבי בעיניים שלו.
"תחזיק חזק, ילד. אתה מוכן להתרשם?"
פיטר תופס בכתפיו של טוני כשהשני מחליק את ידיו בין הישבן של פיטר לבר ואז – הו..
"התרשמת?"
בהחלט כן, ברגע שהוא כורך את רגליו סביב מותניו של טוני והמוח שלו יכול לייצר שוב מחשבה קוהרנטית – כי פאק, טוני הרגע הרים אותו מהבר והוא עכשיו עושה את דרכו ועובר את המטבח והספות לעבר דלת שהוא פותח בבעיטה בצורה אגבית.
פיטר מקבל הצצה חטופה לחלונות הממלאים את הקיר מרצפה עד תקרה, הוא רואה שתי דלתות נוספות; כנראה לחדר האמבטיה ולחדר הארונות עליו שמע שמועות, ואז הם מגיעים למיטה. אך טוני לא זורק אותו על המיטה וקורע את בגדיו. הוא עוצר, עדיין מחזיק את פיטר, ופוגש את מבטו בחיוך רך.
"מה בדיוק מתחשק לך?"
"אמ.." זו לא שאלה שהוא נשאל כבר שנתיים. "אותך."
טוני מהמהם, לא בדיוק קונה את זה. שיט, פיטר חשב שזו התשובה הנכונה, הוא בדרך כלל הרבה יותר טוב בלקלוט את זה.
"מה איתך?" הוא שואל ומקווה שזה יכפה על הטעות שלו.
"אה, אני ממש אשמח לרדת לך. בכל מקרה, אני הולך להניח אותך כרגע – "
מה שפיטר לקח בתור הסימן שלו להחליק מהגוף של טוני, אבל טוני בדיוק התחיל לרכון לעבר המיטה באותו הזמן מה שגרם לשניהם למעוד. פיטר נפל על המיטה בערימה חסרת חן של איברים, אבל טוני נפל על קצה המיטה עם "אוופ,"
"מצטער, אני – אלוהים, אתה בסדר?"
אבל טוני מחייך כמו חתול שתפס את השלל, הוא מתמקם על ברכיו ומפשק את רגליו של פיטר שרק חלקן העליון נמצאות על המיטה.
"הו, אני מרגיש נפלא. אני אוהב את הכיוון שאליו זה הולך..."
פיטר מבין מה הכוונה של טוני כשהיד שלו עושה את דרכו במעלה ירכו לכיוון החגורה שלו.
"אתה לא חייב, אני – "
"אני רוצה," טוני אומר ומרים אליו את מבטו בתחינה, ו-וואו, טוני סטארק מוכן לרדת לו וזה מחזה שפיטר מעולם לא חלם אפילו שהוא אי פעם יראה.
הוא מהנהן עוד לפני שהמוח שלו קולט מה הוא עושה, והוא מתחיל להתיר את כפתורי החולצה שלו בזמן שטוני צופה בו ומוריד גם הוא את שלו. הוא עדיין עם החליפה שלבש בארוחת הערב מינוס הז'קט והעניבה, אבל הוא מצליח להתפשט לפני פיטר.
פתיחת החגורה שלו הופכת לקשה מעט כיוון שהידיים שלו רועדות והזין שלו מתוח כנגד המכנס. טוני תופס פיקוד עם גיחוך, הוא מושך מטה את המכנס והתחתונים שלו יחד והוא זורק אותם הצידה לפני שהוא מסב את כל תשומת הלב שלו לזקפה של פיטר.
הוא חשב שהוא כבר קיבל מציצה פעם, אבל ההרגשה של הלשון של טוני כנגד החריץ שלו והידיים שלו שמלטפות את הירכיים של פיטר לא דומה לשום דבר שהוא אי פעם חווה. הוא ציפה שטוני יגרום לו לגמור מהר, אבל במקום הוא מעביר זמן שנדמה כנצח רק במיפוי הזין של פיטר עם הלשון והשפתיים שלו עד שהוא לבסוף מכניס את הקצה אל הפה.
פיטר נשען על מרפקיו כדי לראות, אבל מהר מאוד הוא הבין שטוני בעצם מסתכל עליו – מחפש את ההשתנקויות והגניחות השקטות, ואז מתאים את עצמו לפי התגובות שלו.
הוא היה צריך לדעת שגאון כמו טוני יתמסר לסקס בדיוק כמו שהוא מתמסר לכל דבר אחר, אבל מוחו של פיטר לא עובד כמו שצריך עכשיו, לא כשהוא סוף סוף עטוף כולו בתוך פיו של טוני.
הידיים שלפתע מלטפות את האשכים שלו מפתיעות אותו והוא לא מצליח לדכא גניחה. טוני מהמהם בהערכה וזה מעלה את העצבים של פיטר בלהבות והוא זורק את ראשו לאחור בהתנשפות.
"הקירות אקוסטיים, ילד," טוני אומר. אצבע אחת יורדת למטה, סנטימטרים מהפתח שלו. "אין טעם לעצור את עצמך."
הוא לא היה יכול גם אם היה מנסה. כל עולמו הצטמצם ללשונו של טוני שמעסה את החיבור בין העטרה לבסיס הזין ולאצבע שמקיפה באיטיות את החור שלו.
ההתגרות שלו מטריפה את פיטר – הוא מעולם לא התכוון ל'בבקשה' בחייו כמו שהתכוון עכשיו. "בבקשה, טוני, פשוט... אני צריך.."
"מה אתה רוצה?"
"אותך, בתוכי."
טוני מתנתק ממנו לגמרי, אוויר החדר קריר כנגד זקפתו של פיטר והוא משחרר נשימה רועדת כשטוני קם על רגליו. הוא עדיין לובש את התחתונים שלו, פיטר שם לב, נקודה רטובה נוצרה במקום שבו קצה הזין ירה נוזל טרום שפיכה.
באור המעומעם בחדר השינה הוא בקושי יכול להבחין בצלקות שעל חזהו של טוני, שאריות של רסיסים מהפיצוץ באפגניסטן. הוא ראה אותם בעבר בכמה מהצילומים שעשה טוני, אבל הם דהו והחלימו יותר בשנים שחלפו מאז. כמה סנטימטרים בודדים, זה כל מה שהיה צריך, והמתכת הייתה קרובה מידי לליבו של טוני מכדי שישרוד.
"לך אחורה, אני רוצה לקחת את ה..."
פיטר מדשדש אחורנית על המזרון בזמן שטוני לוקח את חומר הסיכה מהמגירה שבשידת הלילה יחד עם קונדום. פיטר מושיט לשם את ידו, כי הוא רוצה לראות את כולו, הוא גם רוצה להניח עליו ידיים, אבל טוני מכסה את אצבעותיו בשלו.
"יותר מאוחר, אני מבטיח."
"למה," זה כל מה שפיטר מצליח לומר כי טוני מתמקם שוב היכן שהיה קודם בין רגליו והוא בולע את כולו בתנועה אחת מרשימה.
הוא מנסה להסתכל, באמת שהוא מנסה, אבל עכשיו טוני כבר הבין מה גורם לו לגנוח ולהתנשף ולהיאנח, וזה מרגיש כל כך פאקינג טוב שפיטר אפילו לא שם לב לאצבע המסוככת עד שהיא כבר לגמרי בפנים.
מעולם לא פתחו אותו ככה, מעולם הוא לא היה בתוך פיו של מישהו בזמן שאצבע מעסה את בלוטת הערמונית שלו, מעולם הוא לא ידע שזה יכול להרגיש כזה מדהים.
"מה זמן ההתאוששות שלך?"
"אני," פיטר מנסה לומר, אבל טוני בוחר בדיוק ברגע הזה להוסיף לחץ על הבלוטה שלו ושאר המשפט נבלע בצלילי העונג.
"אני מניח שנגלה."
אם פיטר חשב שטוני התאפק לפני כן, אין לכך שום זכר כרגע. הוא לא יודע במה להתרכז, בתחושת הצריבה המתוקה שהוא נמתח בכזו יסודיות או התחושה של השפתיים של טוני כנגד הזין שלו, החושים שלו מתלהטים ועפים ליותר מידי כיוונים מכדי לקלוט.
הא גומר בהשתנקות – וללא אזהרה – גבו מתקמר מעל המזרון וניצוצות מתפוצצים מאחורי גלגלי עיניו.
טוני נשאר בדיוק איפה שהוא נמצא, בולע כל טיפה אחרונה ועוזר לאיבר שלו להירגע בעדינות שגורמת למשהו חמים להתיישב במרכז בטנו של פיטר. שפתיו של טוני נפוחות מהמאמץ וסנטרו רטוב, ופיטר ממש רוצה לנשק אותו.
אז הוא מושך אותו מעליו ועושה בדיוק כך, סוף סוף יכול להעביר את ידיו על צידיו ועל גבו של טוני, יכול להרגיש את שרירי הזרוע שלו ואת הצוואר לפני הוא מוריד את ידיו לשולי התחתון שלו.
טוני צוחק כנגד שפתו ונשען לאחור כדי לתת לפיטר גישה. הוא להוט מידי בכדי לנהוג בעדינות, פשוט מוריד את תחתוני הבוקסר הכהים וחושף את הזקפה שמתחתיה. הוא תופס את הקונדום מהמקום בו השאיר אותו קודם לכן וקורע אותו במהירות האפשרית.
טוני מתבונן בו בריכוז, עפעפיו סגורים למחצה והוא מגורה מעבר למה שככל הנראה נוח בעוד שפיטר מחליק עליו את הקונדום ואז נשכב לאחור בתחינה ללא מילים.
טוני מתחיל לאט, ממלא אותו בדחיפות קלות, רגליו של פיטר רפויות סביב מותניו. הוא לא מגביר את הקצב שלו ברגע שהוא נכנס עד הסוף, אלא נותן ליד אחת לשוטט על חזהו ועל בטנו של פיטר ומגלה עד כמה הפטמות של פיטר רגישות ומגיבות למגע.
רק ברגע שהזין של פיטר נעמד שוב, שוכב בכבדות ולוהט על שרירי הבטן שלו, האיפוק של טוני מתחיל להישבר.
פיטר משכל את קרסוליו ונועץ את עקביו בגבו התחתון של טוני כדי לגרום לו להיכנס אפילו יותר עמוק, מתאים את דחיפת הירכיים שלו לקצב שלו. הוא מתקמר אל טוני בכל פעם שהוא מרגיש את הזין שלו נגד בלוטת הערמונית שלו, ומגלה ששריטת הציפורניים שלו על כתפיו של טוני גורמת לתנועותיו לרעוד והוא משאיר יד קבורה בשיערו כאשר משיכה גרמה לטוני להשתנק תוך כדי נשיקה.
האורגזמה השנייה שלו נוחתת עליו משום מקום. רגע אחד הוא מתאים את עצמו לקצב של טוני, וברגע השני הוא גומר על כל החזה שלו ומתכווץ סביב איברו של טוני.
טוני מזיין אותו תוך כדי הרעידות שלאחר הפורקן, תנועותיו הופכות ללא יציבות. בגלל הקונדום פיטר בקושי מרגיש את טוני פועם בתוכו, אבל הוא רואה שהגמירה הופכת את פניו של טוני לרפויים לפני שהוא קובר אותם בכתפו של פיטר כשהוא רועד.
הם נשארים כך הרבה זמן, משולבים יחדיו, מנסים להסדיר את נשימתם.
בנשיקה אחרונה טוני מתנתק ממנו. פיטר לא מצליח לגרום לרגליו לעבוד אז הוא פשוט צופה בזמן שטוני הולך לשירותים וחוזר מיד – או שפיטר נמנם לרגע? – עם מטלית לניקוי שבסופו של דבר מוצאת את דרכה על הרצפה כי מתברר שטוני מעורפל מאקסטזה יותר מידי עצלן בכדי להחזיר אותה למקום.
זה אומר שיש עוד נשיקות, עדינות ורכות לעומת מלאות התשוקה עכשיו כשהם שניהם מסופקים ורגועים.
פיטר לא יכול היה למצוא מילים גם אם היה רוצה, ונראה שטוני מאושר להתמקם על בטנו ליד פיטר ולהניח זרוע אחת על גופו.
זה כל כך מפתה לעשות את אותו הדבר. השינה אופפת את פיטר ומנסה לשדל אותו להיכנע, אבל הוא יודע שהוא לא יכול.
מאוחר יותר, זו הייתה התוכנית שלו. הוא יצטרך להעלות את זה לפני שהוא יעזוב, או לפחות להבין אם טוני התכוון שהוא יישאר כל הלילה.
בזהירות, הוא מסיר מעליו את זרועו של טוני ומחליק מהמיטה. הוא מוצא את הבגדים שלו על הרצפה ולוקח לו עוד רגע נוסף כדי לאתר את הנעל השנייה שלו. הוא זוכר שהוא השאיר את הז'קט והתיק לרגלי הבר, אבל זה בדיוק הרגע שבו טוני מתנועע על המיטה.
פיטר צופה בו מתמתח, עדיין עירום לחלוטין, שכוב על הסדינים הרכים. עפעפיו מרפרפים וידו טופחת על המיטה לידו בצורה מגושמת שהיא די מקסימה, אבל טוני עוצר כשהוא מבחין בפיטר ליד המיטה.
"לאן אתה הולך, ילד?"
"אה," פיטר מתחיל, חוסר הביטחון שוב מתגנב אליו. "חשבתי שרצית רק... אבל, אמ, אם אתה רוצה שאשאר כל הלילה, זה נהדר – "
"ברור שאני רוצה שתישאר כל הלילה, ילד," הוא אומר ומתגלגל שוב על בטנו וטופח על המיטה לידו. "ארוחת הבוקר כלולה בבית משפחת סטארק."
פיטר מתיישב על קצה המזרון בחיוך. "מצטער, פשוט חשבתי – אני מתכוון, לא דיברנו על התשלום אז לא הייתי בטוח מה תכננת, והבוס שלי לא אמר, אז..."
פיטר עוצר כי טוני ממצמץ לעברו עם הבעה של בלבול על הפנים.
"תשלום."
פיטר מהנהן. "כן, המאתיים דולר? אבל לכל הלילה זה יהיה..."
הוא שוב עוצר כי מסיבה כלשהי הבעת פניו של טוני לא משתנה וצמרמורת זוחלת בעמוד השדרה של פיטר. אבל למה ש –
"חכה," טוני אומר, "אתה מצפה שאני אשלם לך?"
"כ– כן..."
"אתה מתכוון שאתה זונה?"
שיט.
"זה נקרא עובד במין," פיטר מתקן אותו לאחר רגע. מה שסוג של לא הנקודה בכלל בהתחשב בכך שטוני מסתכל עליו כאילו הוא רואה את פיטר בפעם הראשונה.
"אז אתה חשבת," טוני אומר, מבטא כל מילה, "אתה חשבת שאני שכרתי אותך?"
"כמובן, מה עוד הייתי יכול..." פיטר עוצר כשטוני נסוג לאחור ומעווה את פניו במהירות. הוא לא מבין. "לקחת את הכרטיס של רומלאו. ביקשת ממני לבוא. מה עוד הייתי אמור לחשוב?"
"אלוהים..." טוני יורד מהמיטה כאילו היא עשויה מגחלים לוהטות. "אז הכל היה זיוף? הלילה, זייפת הכל?"
"לא!"
"ואיך אני אמור לדעת?"
לסתו של פיטר נסגרת בנקישה והוא יורד מהמיטה שנייה לאחר מכן בזמן שטוני מרים במהירות את התחתונים שלו מהרצפה ולובש אותם, ואז הוא מעביר את ידו בשיערו הסבוך עדיין מהמשיכות של פיטר.
"טוב," טוני אומר לבסוף באנחה, "זה מביך. לא הסיטואציה הכי מביכה שיצא לי להשתתף בה אבל הרף די גבוה."
פיטר בולע בחוזקה. הסלידה לכאורה של טוני מהמקצוע שלו צובטת.
"מה הביג דיל?" קולו הרבה יותר רגוע מכפי שחשש. "זה לא, אני מתכוון... זה לא שאין לך את הכסף."
"זה לא קשור לכסף. אני לא משלם בשביל סקס, ילד. מעולם לא שילמתי ולעולם לא אשלם."
"ברצינות?" פיטר פולט. ככל הנראה הפילטר בין המוח לפה החליט שהוא בורח בלעדיו.
טוני משלב את ידיו. "ובכן, סלח לי אם אני מעדיף לדעת שהפרטנרים שלי למיטה נמצאים שם מרצון."
"אני הייתי – "
"אמרת שעשית איתי סקס בשביל הכסף, חבר. סלח לי אם חסר לי כאן הקטע המכריע של ההסכמה."
"אני הסכמתי," פיטר מתווכח, כי הוא אף פעם לא עושה משהו שהוא לא רוצה. תמיד יש לו אפשרות בחירה.
טוני נוחר, "כן, נכון. תראה, אני לא רוצה להלאות אותך. אתה איש מקצוע חרוץ אחרי הכל. מאתיים אמרת? חכה כאן."
פיטר צופה בזמן שטוני נעלם מבעד לדלת השנייה. כפי שחשב, זה מוביל לחדר הארונות וככל הנראה מכיל גם את הכספת של טוני כיוון שהאיש חוזר עם צרור שטרות שהוא זורק על המיטה.
"אתה יכול לצאת בכוחות עצמך. המעלית תיקח אותך למטה. אני צריך מקלחת."
ועם זה טוני מסתובב על עקביו ונכנס לשירותים.
פיטר מרגיש את הקיפאון בכל הגוף כשהוא אוסף את הכסף.
עשרה שטרות של חמישים דולר. חמש מאות.
בכל יום אחר פיטר היה מאושר עד מעל הראש על כך שקיבל מאה וחמישים אחוז טיפ, אבל הוא לא יכול לגייס את האנרגיה הזו עכשיו. הוא לא צריך לקחת את זה, באמת. לא אחרי כל זה, אבל אז הוא חושב על כך שהוא רואה את מיי ובן מחר בבוקר והוא לא יכול שלא לקחת את הכסף.
פיטר בורח מהפנטהאוז לקול מים זורמים.
•°°°°°°°°°°°•
רק שתדעו שהפרק היה אמור לעלות ביום שלישי בכלל אבל אני חסרת סבלנות ורוצה שתקראו את זה כבר וזה לא כזה טוב, כן? כי זה אומר שבעצם עד שבוע הבא לא יהיה פרק ואני לא מעלה את זה באופן רציף,
אבל!
איך אפשר להאשים אותי כשזה הפרק שיצא?
אני פותחת עמותה להגנת פיטר בנג'מין פארקר, בעמותה אנחנו נחבק ונעצים את פיטר ונשמור עליו מכל משמר.
לחתימה על העצומה הגיבו אני.
אם יש טעויות זה כי תרגמתי את זה אתמול בלילה עד השעה אחת בערך וזה אחרי שבוע שבקושי ישנתי בו, סו... זה מה יש.
אני בדרך כלל כותבת אם יש יחסי מין בפרקים, מקווה שלא מפריע לכם שפה אין כי כאילו, יש פה מלא וכמעט בכל פרק אז זה מרגיש לי חסר טעם..
תוך כדי התרגום העסקתי את עצמי בדברים אחרים כי כאילו בואו אני לא באמת יכולה לשבת על התחת שעתיים שלמות ולתרגם בלי הסחת דעת. אז הסתכלתי על התמונות שלי מארצות הברית ובכיתי לעצמי בשקט כי אני כל כך מתגעגעת וכל כך רוצה לחזור לשם.
מה איתכם אהובים? ספרו לי איך עבר השבוע ומה שלומכם.
וכמובן תצביעו ותגיבו, זה תמיד עושה לי שמח בלב. ❤