נקודת מבטו של טאהיונג
'י-יש סיכוי שזה מופיע אצלו?'
מחשבה זו עלתה בראשי לפני שינתי.
עלה על פני לפתע צחקוק מבוכה..
אופסי, אך מיד לאחר מכן הגיעו מחשבות על יונגי וג'ימין כשראיתי את הודעותיהם ושיחותם שלא נענו..
אני מקווה שאני עושה את הצעד הנכון עכשיו,
כי אני כבר מרוסק..
אינני מרגיש שלם בלי יונגי..
הוא האוויר שלי..
"הלו.." אמרתי בשקט והוא נאנח הנחת הקלה.
"בייב, אתה לא מבין כמה דאגתי" הוא בכה לי בטלפון.
"אני בסדר.."
השתדלתי רק לענות בקצרה בכדי לא להכביד על עצמי יותר.
"אני מבין שבטח לא תרצה לראות אותי..
א-אני כל כך מצטער.. על הכל..
אתה לא מבין כמה..
זאת ללא ספק הטעות הכי גדולה שעשיתי כל ימי חיי.. "
הוא ממש בכה..
נשבר לי הלב..
אני לא מסוגל לשמוע אנשים בוכים..
ועוד יותר לא אותו בוכה...
הוא היה פעם הדבר שבשבילו חייתי...
אני לא יכול לתת לו לבכות ולא לגשת..
לא משנה מה הוא עשה...
או כמה נפגעתי..
הוא עדיין בן אדם..
ועוד בן אדם שכנראה עדיין ממש חשוב לי..
יותר מעצמי..
אני מרגיש עכשיו שאם לא אפגש איתו ואשמע מה יש לו להגיד הוא פשוט ירוסק..
ולי זה יכביד ממש על הלב לדעת שבגללי הוא בוכה..
"י-יונגי.. בבקשה אל תבכה.. אני מתחנן.." אמרתי לו בשקט ובכאב רב בעוד דמעות צורבות חונקות את עיניי.
"בייב.. אני מצטער שאני בוכה לך בטלפון..
מי כמוני יודע כמה קשה לך לשמוע אנשים בוכים ולא לגשת אליהם..
א-אני ל-לא מרגיש את עצמי בלעדייך..
אני רוצה שתבוא הביתה ונדבר.. אני מתחנן.."
הוא מלמל והמשיך לבכות..
"ב-בסדר.. אני אבוא עכשיו.. אבל רק מדברים.."
נשברתי בסוף, הבכי הזה רצח לי את הלב..
"א-אוקיי אני אחכה לך..
תודה על ההזדמנות אהוב שלי..
אני מאוד מעריך את זה..
תודה.. אני אוהב אותך"
השיחה הסתיימה,
התקלחתי, התארגנתי ויצאתי.
כשדיברנו השעה הייתה אחד וחצי בלילה ועכשיו כבר קרוב לשלוש..
הנסיעה אליו כלומר לבית שפעם היה של שנינו..
ה-היא לא קצרה..
דפקתי בדלת והוא רץ אלי,
חיבק אותי ממש חזק ואני חייב לומר שהתגעגעתי לריח שלו, הריח שהיה מחכה לי כל יום כשהייתי חוזר מהלימודים..
आप पढ़ रहे हैं
השקר מאחורי האמת
एक्शनהתור למשרדו המפואר של מר ג'ון נמשך עד קצה המסדרון. עשרות בחורים ממתינים בציפיה לתורם להיכנס לחדר המרווח בו יתראיינו. ג'ון ג'אנגקוק, מנהל עבודה קשוח במיוחד יושב על הכיסא המרופד ופוסל את הבחורים הנלהבים בזה אחר זה... לקראת סיום הראיונות מגיע למשרד נע...
