סכנה יפיפייה

פרק 12

הערב הגיע והתחלנו להתארגן למועדון, יצאתי מהמקלחת וחיפשתי מה ללבוש עד שעייני נתקעו על אוברול קצר בצבע אדום כהה עם מחשוף גדול, מתחת שמתי סט של הלבשה תחתונה אדומה מתחרה.
אני לא נמצאת במועדון הרבה זמן אבל גם הזמן הקצר הזה שינה אותי, אני מגלה על עצמי דברים ובעיקר גיליתי את הדבר היפה שאני גרה אצלו בבית כרגע,
הזמן איתו משכיח לי את הסיבה שאני פה אבל אי אפשר באמת להשכיח את הפחד ששורר בי מאז המקרה עם הכסף אז אני מנסה קצת להדחיק.

צעקה מלמטה קטעה את מחשבותיי "שי-לי אני אאחר בגללך" אמר ונעלתי מהר את נעלי העקב הגבוהות שלי וירדתי לסלון בריצה.
"את לא באה ככה" אמר בשנייה שראה אותי וגרם לי לצחוק, "אתה מאחר לא? אין זמן להחליף" אמרתי והתקדמתי לדלת,
הוא עקף אותי ונעמד מולי, ידו על סנטרי מרימה את הראש שלי כך שמבטנו נפגשים. לא זכרתי איך לנשום כשהוא עשה את זה, הסתכלתי על השפתיים היפות שלו ורק רציתי לטעום מהן שוב.
הוא הבין את הרמז והתקרב אליי כמעט עד לנשיקה ונעצר שנייה לפניי "בואי אנחנו מאחרים" לחש והחזיר לי באותו מטבע, הסומק על לחיי התגבר "גם אני יודע לשחק את המשחק הזה, ממליץ לך לא להתחיל את זה".
הוא תפס את ידי ויצאנו מהבית.
הוא פתח לי את הדלת ונתן לי להיכנס לרכב, גורם לי לפרפרים מהפעולה הפשוטה הזו.

"איך הפצע?" שאלתי "זה בסדר, לא מורגש" אמר.
הבן הזה פשוט לא מהעולם הזה, שום דבר לא מפריע לו.
"הבגד הזה שלבשת היום אלוהים, אני לא מרשה לך לצאת מהמשרד ככה", "לא זכור לי ששאלתי" אמרתי וראיתי אותו מהדק את הלסת שלו ומתאפק לא לחייך.
ירדנו מהרכב והוא החזיק את ידי, לרגע נרתעתי וניסיתי לשחרר אך הוא לא נתן לי "כולם יראו" לחשתי בפאניקה, "אז שיראו, אולי ככה יפסיקו להתחיל איתך"
"אף אחד לא מתחיל איתי" אמרתי בצחוק, "דור." אמר והזכיר לי את הדייט שהיה לי איתו, "לא היה בנינו כלום" אמרתי ישר "אני יודע מתוקה שלי"
מתוקה שלו, שלו.

נכנסנו למועדון ובאמת כבר איחרנו, הדלתות נפתחו והמקום היה מפוצץ עד אפס מקום כך שאף אחד לא יכל לשים לב לידיים שלנו שמחזיקות אחת בשנייה, והאמת שהתבאסתי כי רציתי שיראו, שידעו להתרחק.
בשנייה שנכנסנו למשרד הוא סגר את הדלת ונעל אותה, שפתיו התרסקו על שלי וחקרו את הפה שלי לעומק,
שחררתי אנחה לתוך הנשיקה ברגע שידו ליטפה את קימורי המותן שלי.
"כוסעמק" מלמל ונבהלתי כשחשבתי שעשיתי משהו לא בסדר, "את משגעת אותי" אמר והתרחק, המבט שלי נתקע לרגע על המשפעה שלו וראיתי שם משהו גדול, מאוד גדול.
"שי-לי תורידי את המבט בבקשה גם ככה קשה לי ואני לא מתכנן שהפעם הראשונה שלך תהיה במשרד מזדיין במועדון"
הסומק עלה על פניי תוך שנייה והתיישבתי מולו מעבר לשולחן,
"טוב, יש לי פה כמה טפסים אני צריך שתסכמי לי אותם בקובץ במחשב" אמר והנהנתי,
הוא הוצא חוברת עם בערך 500 עמודים ופתחתי את עיניי במעט בהלה, "כמה טפסים?" שאלתי וצחקתי
"אה כן" אמר והסתכל עליי בשעשוע.
הוצאתי אנחה משפתיי, "נהיה פה שעתיים, אם תספיקי אז תספיקי, סגרתי לנו מקום במסעדה נחמדה",
"באמת?" שאלתי מופתעת והוא הנהן, החיוך עלה על פניי ולא יכולתי להסתיר אותו.

הוא יצא מהמשרד והשאיר אותי שם,
עברה שעה וחצי בערך, אני מניחה שהוא בפגישה כלשהיא.
סיימתי בערך 50 דפים מתוך החוברת והחלטתי ללכת לקחת לי משהו לשתות מהבר, "קרן תעשי לי קוקטייל טעים בבקשה" אמרתי לה בחיוך, היא הסתכלה עליי בבוז והנהנה.
הרגשתי יד על הכתף שלי והסתובבתי "היי" ראיתי את דור, "אתם יוצאים" אמר והבנתי שהוא מתכוון אליי ואל מייקל, "אני לא יודעת" אמרתי ברצינות.
"אולי את לא יודעת, אבל כולם פה מדברים על איך הוא רב אתמול עם רן בגללך" אמר והרגשתי כל כך רע, אני סכסכתי ביניהם.
"אל תרגישי רע" דור אמר כאילו שמע את המחשבות שלי, הוא ליטף את הגב שלי בניחום ובדיוק הגיע המשקה שלי.
שתיתי חצי ממנו בשלוק אחד, "תירגעי עם השתייה, זה לא יעזור לך. תלכי לדבר עם רן תסדרו את העניינים" אמר והבנתי שהוא צודק, "תודה" לחשתי לו והוא חזר לעבוד.

תוך עשר דקות סיימתי על הכוס וקמתי למשרד של רן, דפקתי ונכנסתי למשרד שלו.
"היי שי-לי" אמר "אני מצטערת" אמרתי ישר והוא הזמין אותי לשבת.
הרגשתי את הדופק שלי עולה ולא הצלחתי לשבת על הכיסא, רן קם אליי "שי-לי את בסדר? את ממש חיוורת" אמר וניסיתי לענות לו אבל לא הצלחתי.
הוא הושיב אותי על הכורסה והניח שתי אצבעות של צווארי "שי-לי לקחת משהו? הדופק שלך ממש מהיר", "שתיתי קצת" עניתי בקול חנוק,
הוא התרחק ממני וניסה לחשוב "לא זה לא מאלכוהול, את בטוחה שלא לקחת משהו ממישהו? שאל ולא הבנתי למה הוא מתכוון "מה?" שאלתי בבלבול והרגשתי מסוחררת.
"אני לא מרגישה טוב" אמרתי והתקשיתי לנשום "פאק פאק" שמעתי את רן ולא הבנתי מה קרה,

"מייקל תגיע למשרד שלי עכשיו" שמעתי אותו אומר והרגשתי את העיניים שלי נעצמות.