צ'יזבטים

אמא

רייצ'ל פתחה את דלת הכניסה ונכנסה פנימה. היא זרקה את המפתחות על השולחן וצעקה, "אמא! הגעתי הביתה!"

"נהדר חמודה שלי!" אמא שלה קראה מהקומה השניה.

מוזר, חשבה רייצ'ל. אמא תמיד הקפידה לקרוא לי בשם הפרטי שלי, כי היא אמרה ששמות פרטיים חשובים.

אבל רייצ'ל ניערה את המחשבה מעליה ועלתה לחדר שלה. היא זרקה את הילקוט על המיטה והתיישבה מול המחשב.

אחרי כמה דקות אמא של רייצ'ל נכנסה לחדר עם צלחת מלאה עוגיות עם פצפוצי שוקולד.

"הבאתי לך עוגיות, חמודה שלי!" היא אמרה והניחה את העוגיות מול רייצ'ל.

רייצ'ל כיווצה את גבותיה. "אבל אמא, אמרת שאסור לאכול מול המחשב," היא הזכירה לה.

אמא שלה חייכה חיוך שנראה מאולץ בצורה מחשידה.

"זה בסדר, חמודה שלי. היום אני מרשה לך," היא אמרה ויצאה מהחדר.

אמא מתנהגת מוזר היום, חשבה רייצ'ל. היא נותנת לי לאכול ליד המחשב, ואז קוראת לי 'חמודה שלי' כל הזמן.

רייצ'ל בדיוק אמרה לעצמה להפסיק לחשוב דברים כאלה כשהיא שמעה את דלת הכניסה נפתחת.

"רייצ'ל, הגעתי הביתה! מצטערת שאיחרתי!" היא שמעה את אמא שלה קוראת לה מלמטה.

רייצ'ל החווירה ויצאה מהחדר. היא הלכה לקצה המדרגות והסתכלה למטה, לראות את אמא שלה בבגדי העורך דין הרגילים מחייכת אליה בחיוך הרגיל והקורן שלה. היא גם קראה לה רייצ'ל.

"רייצ'ל, את בסדר?" היא שאלה אותה בדאגה. "את נראית כאילו ראית רוח רפאים,"

רייצ'ל הסתכלה מאחוריה לחדר של ההורים. הדלת הייתה קצת פתוחה ומשהו הציץ משם. היה לו את הבגדים של אמא, ואת השיער של אמא. אבל זה לא היה אמא.

הראש של רייצ'ל התחיל לכאוב והבטן שלה התהפכה. הדבר שהציץ מהחדר של ההורים שלה חייך.

ורייצ'ל הבינה שגם העוגיות שהיא אכלה לא באמת היו עוגיות.

הרגליים של רייצ'ל התקפלו והיא נפלה קדימה. העיניים שלה נעצמו מעצמם, אבל לא לפני שהיא ראתה את הבגדים והשיער של "אמא שלה" מתחלפים והופכים לבגדים ולשיער שלה.

_______________

תודה רבה לכל מי שקורא את הספר שלי!! בבקשה תצביעו אם אהבתם את הצ'יזבט★
כל אחד שיכתוב כמה הפחיד אותו הסיפור הזה מ1 עד 10, ותיהיו כנים אף אחד לא ישפוט אתכם אם פחדתם.

הפעם רציתי להמליץ על הסרט "Hush". בסרט יש אישה חירשת שגרה לבד ורוצח עם מסכה. הרוצח חושב שיהיה קל לרצוח אישה חירשת, אבל תסמכו עלי כשאני אומרת שהיא מפתיעה אותו. ולא קצת. 😉
apandora ♥