לפני 2 שבתות הייתי כזה
"רציתי להשאיל גם את מבוך העצמות. לא היה להם מבוך העצמות. אם הייתי יכולה להשאיל אז היה לי את ארבעת הספרים הראשונים בסדרה. ואולי הייתי מתחילה אותה שוב"
מיותר לציין שדיברתי לעצמי
אני: *בוהה בפתק שכתבתי היום בבוקר*
אני: זה לא מספיק "מלא ברחמים עצמיים" כדי שאני לא אהיה מסוגלת לקרוא את זה. אבל זה כן מרגיש לי מוזר לקרוא את זה
המוח שלי: טוב, מה עושים עם זה?
אני: נשאיר את זה כמו שזה. ולא נעשה עם זה כלום
אני: *שומעת שיר*
אני: היי, זה מדבר עליי. בוא נקדיש את זה לפיצול אישיות שלי/בעיות השינה שלי/הבריאות הנפשית שלי...
אני היחידה?
YOU ARE READING
ספר חפירות 2
Randomציטוטים נחמדמדים וסיפורים מצחיקים (בערך) מהחיים שלי וסתם מידע לא חשוב פריקות מהתקפי רחמים עצמיים פשוט הכל
