זה משהו שאני די מתעבת
ואני שונאת לשתף אותו, להגיד אותו בקול, לחשוב עליו או להכיר בו
אבל לפעמים כתיבה היא הדרך הכי טובה לסדר את המחשבות
לפעמים אנשים פוגעים בי
ואת הם נחמדים בחזרה, לרוב אפילו לא מבקשים סליחה
ואני פשוט סולחת, לפעמים אפילו שוכחת
לפעמים כל התכונות הרעות שלהם נמחקות לי מהמוח
ואני לא זוכרת כמה נפגעתי, אני ישר חוזרת להאמין לשקרים, להתנהגות היפה שנמשכת שלוש שניות
ואז אני שוב מופתעת. כועסת, מאוכזבת, ושונאת את עצמי
הייתי צריכה לדעת שזה יקרה
אין שום סיבה שזה לא יחזור על עצמו. כבר הייתי צריכה להבין
הייתי צריכה לשים לב לסימנים
אבל כל פעם מחדש התקווה האכזרית משכיחה ממני את כל חוסר הביטחון, ואני בוטחת, ואני
וכל. פעם. מחדש.
אני אומרת לעצמי שבפעם הבאה אני כבר לא אופתע
וכל. פעם. מחדש.
זה כואב.
באיזה שהוא שלב אני יותר מופתעת שאני עדיין מופתעת מאשר מהסיבה עצמה
אז הנה לעצמי, כדי שאני אוכל לכעוס על עצמי יותר בפעם הבא, התחלת הרשימה של תכונות רעות של אנשים שפוגעים בי-
בראש הרשימה, והרוויח את התואר הזה לגמרי לבד, נמצא אחי. הוא שתלטן, אלים, קולני, אגרסיבי, לא מבין מתי מסתיימת הבדיחה ועוד...
ואחותי... היא בכיינית, דרמה קווין, לפעמים לא מעריכה כלום, לא יודעת לסתום את הפה כשצריך...
דרדסבא... חכם וחמוד במידה מעצבנת, במיוחד שהוא מנסה להשתמש בזה נגדי, וממה לא מבין מה לא לעשות
הוא סגר לי את האור בחדר! בשבת! ואני שומרת שבת ולא יכולה להדליק את האור!!!
למזלו ביום שישי הדלקתי את מנורת הקריאה שלי. אחרת הוא היה בצרות
והוא מתקבע על דברים... גם שמסבירים לו שהוא לא יכול אותם (אני מניחה שזה חלק מהחבילה של "תינוק" אבל זה עדיין מעצבן)
נ.ב
זה לא כולל אנשים שפוגעים באנשים שחשובים לי ושלא היו לי רגשות חיוביים כלפיהם לפני
YOU ARE READING
ספר חפירות 2
Randomציטוטים נחמדמדים וסיפורים מצחיקים (בערך) מהחיים שלי וסתם מידע לא חשוב פריקות מהתקפי רחמים עצמיים פשוט הכל
