נ.מ כריס:
השעה הייתה 1:18 בלילה, הלכתי למטבח, אחרי שסיימתי את הסדרה שראיתי, וקלטתי שהפח מלא. באסה.
לקחתי את השקית, ויצאתי לבחוץ, לזרוק אותה. אך משהו גרם לי להניח את השקית בצד.
זה היה נער, הוא פשוט ישב על ספסל ובהה בשמיים. לא ידעתי כל כך איך להגיב, כאילו, מה לעזעזאל?
התקרבי אליו טיפה, הוא היה נראה ממש מוכר.
פאק.
התקרבתי עוד קצת, הבחור אפילו לא שם לב שאני שם. אומייגאד. זה באמת הוא.
"ס-סאם?!" שאלתי, מופתע שהוא כאן.
הוא קפץ בבהלה והסתכל עליי בהפתעה.
"א-אתה!" הוא צעק "מ-מה אתה עושה פה?! תלך! תלך ממני!! זה הכל בגללך!! תעוף לי מהפרצוף!!!" הוא צרח, אני ממש מקווה שהוא לא העיר את כל הרחוב.
"שששש, על מה אתה מדבר? ואל תצעק, אנשים ישנים" נזפתי בו, הוא השתתק לרגע.
ואז.... הוא התחיל לבכות. ממש לבכות.
התיישבתי לידו, הוא התרחק.
"ת-תלך.... פשוט.... תלך ממני. א-אני ל-לא רוצה לראות א-אותך י-יותר ל-לעולם! ז-זה הכל בגללך!" הוא גמגמם תוך כדי הבכי. זה היה.... עצוב. הוא כולו רעד והתייפח בשקט.
"היי... רוצה לדבר על זה?" שאלתי אותו בעדינות.
"פשוט תלך! אני לא צריך אותך, גם ככה אני אלך למוסד הזה! לא ייצא ממני כלום, אז פשוט תלך! לא בא לי לראות אותך!" הוא המשיך לצעוק ולבכות באותו הזמן.
"היי... שששש... סאם... למה אתה אומר את זה? אתה טוב, אתה לא תלך לשם... הכל יהיה בסדר. אבל מה אתה עושה פה לבד? אל תבכה...." אמרתי בשקט, מנסה ככל יכולתי להרגיע אותו.
"אל תדבר אליי... תעוף ממני" הוא לחש בקול עצוב.
"אוקיי.... סאם, למה אתה בחוץ בשעה מאוחרת כזו?" שאלתי, אני באמת מרחם על הילד המסכן.
"לך מפה כבר" הוא אמר בתסכול.
"לא. אני לא אלך, אני לא אשאיר אותך פה לבד. אתה רוצה שאני אסיע אותך לבית שלך?" שאלתי.
"לא!" הוא צעק.
"ששש... אל תצעק. אתה רוצה להיכנס לבית שלי?" הצעתי לו, "אתה לא יכול פשוט להישאר בחוץ" הוספתי בדאגה.
"למה שיהיה לך אכפת? אתה כולך רוע" הוא אמר, מסתכל עליי בכעס.
"סאם, בבקשה תן לי לעזור לך, אני לא שונא אותך" אמרתי, הוא גיחך גיחוך עצוב.
"איך לא תשנא אותי?" הוא חייך אליי בעצב.
"איך אפשר לשנוא אותך? אתה כל כך חמוד" חייכתי אליו.
"תסתום" הוא ענה, הכעס חזר לפניו.
"אתה רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי שוב.
"לא". הוא ענה בהחלטיות.
"בבקשה... רק תנסה... אני מבטיח לנסות לעזור לך" אמרתי, בתקווה שהוא יסכים.
"מי צריך ת'עזרה שלך?" הוא ירה לעברי. אאוץ'.
"אני רוצה לעזור לך.... בבקשה, אל תדחה את זה....." ביקשתי. הוא שתק. "זה שלך?" שאלתי, והצבעתי על התיק שהיה מונח לידו, הוא הנהן, אוקיי. הוא לא נשאר פה בחוץ.
תפסתי בידו, ובידי השנייה את התיק, וקמתי איתו מהספסל. מפתיע שהוא לא התנגד, הוא הלך אחריי בשקט ובראש מושפל, מנגב את עיניו מהדמעות.
נכנסתי לביתי, והושבתי אותו על הספה. הלכתי למטבח והכנתי לו שוקו חם, אני מקווה שהוא אוהב. התיישבתי לידו והבאתי לו את הכוס, הוא מלמל תודה.
"אתה רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי שוב, והוא הנהן בלית ברירה.
__________________
שלוםשלום✨✨
הנה עוד פרק! יאי! 😌😃
אני אנסה להעלות עוד אחד היום, לא מבטיחה.....🤍
YOU ARE READING
~הילד הרע של השומר~
Randomסאם ג׳ונסון הוא נער בן 16, אין לו מעצורים ואף אחד לא יכול להחליט עליו.... אבל האם זה אפשרי שיבוא מישהו, שכן יצליח להחליט עליו? -אני גרועה בתקצירים, אז פשוט תקראו-
