לוקאס
" מיילי , מיילי !" אני מנער אותה והיא ממשיכה לצרוח ולזוז כמו חייה פצועה מתוך שינה
כבר שבוע שאני לא ישן
מיילי התחילה לסבול מסיוטים על אביה
אני אבוד עצות
הם כלואים אצלי במרתף ואני לעולם לא יתן להם לפגוע בה
אבל מיילי לא מסוגלת להבין את זה
אני מעוניין כבר מזמן להרוג את אבא שלה
אני משתוקק לזה קשות
אבל מיילי לא מוכנה
אני כבר לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות
אולי אני צריך להרוג אותו ולסיים את הסבל שלה
אולי היא לא יודעת מה טוב בשבילה
" קומי נסיכה שלי , קומי ,
זה רק סיוט "
אני ממשיך לנער אותה , עורה לח מזיעה
היא פוקחת עיניים לרווחה ומתרוממת במהרה
שיערה האדום פרוע
ועיגולים שחורים מתחת לעיניה היפות
היא ניראת מפוחדת למוות
היא מסתכלת מצד לצד בשיגעון
ואז עיניה נוחתות עליי
היא מתפרקת בשנייה אחת ואני עוטף אותה בחיבוק חם
היא בוכה לחולצתי ומרטיבה אותה
אני מתחרפן , קשה לי כל כך לראות אותה במצב הזה
אני מלטף את ראשה ומשכיב אותה לצידי
" זה היה רק סיוט קטנה , אני לעולם לא יתן להם לגעת בך "
אני אומר
היא מהנהנת לחזי ומקנחת את אפה
" תישני , אני כאן שומר עליך "
היא מתחפרת עמוק בחזי ותופסת בחוזקה בחולצתי
כיאלו היא מפחדת שאלך
אני לעולם לא אלך
אני מלטף את גבה בעדינות ומרגיש את איבריה מתרפים
ואת נשימותיה העמוקות מלטפות את חזי הערום
אני נאנח ומסתכל על התקרה
אני קם לאט מהמיטה במטרה לא להעיר את מיילי
היא ניראת כל כך שלווה עכשיו
אני שם מכנס ספורט ויורד למטה
אני שותה קפה כשהנסיכה שלי ניכנסת למטבח
בחיוך
" היי "
היא אומרת ופותחת את המקרר
היא מפשפשת מעט ומוציאה שוקו
היא פותחת את הבקבוק ומתיישבת לידיי
" איך את מרגישה ?"
אני שואל
היא לוגמת באיטיות ומסתכלת עליי
" בסדר..."
אני מתעצבן
" לא , את לא בסדר ,
את סובלת
כל לילה את צורחת בגלל סיוטים על הבן זונה "
אני תוקף
" כנארה זה היעוד שלי , לסבול "
היא מדברת בשקט ומשפילה את ראשה
היא פאקינג רצינית איתי ?
לסבול ?
הדבר האחרון שמגיע למלאך הזה זה לסבול
אני גמרתי
אני לא יתן לזה להמשיך
ברגע שהיא תראה אותו מת
היא תפסיק לדאוג
זו הדרך היחידה
" אני סיימתי עם זה "
אני קם בכעס מהכיסא ותופס בזרועה של מיילי
היא ניראת מבוהלת
" מה אתה עושה ?"
אני מסיים את הסבל שלך
זהו מלאך
אני לא יתן לאף אחד להפריע לך
" בואי איתי , אור שלי "
אני נושק לראשה ומושך אותה ליציאה
היא ניראת מבולבלת אבל לא אומרת מילה
אני מוציא אותה לחצר ומוביל אותה למרתף
שבגינה האחורית
אני מוציא מפתח ופותח את השער
" לוקאס , מה זה פה ?"
היא שואלת
"זה המרתף "
זה חדר העינוים הפרטי שלי
אבל אני לא יגיד לה את זה
היא מתחילה לרדת במדרגות בחשש ואני מאחוריה
הריח המתכתי של הדם חודר בעוצמה לאפי
היא ממשיכה לרדת בחשש
ולבסוף מגיעה למדרגה האחרונה
היא יורדת ומסתכלת על התאים באי הבנה
אני מסמן לה להתקדם
גניחת כאב נשמעת מאחד התאים
אבא שלה
היא מסתובבת אליי ומסתכלת עליי באי הבנה
היא מתהלכת לכיוון התא שממנו נשמעה הגניחה
היא מרימה את רגלייה ומציצה לתוך התא
עיניה נפקחות לרווחה
והיא מתרחקת מהתא במהרה
היא מסתכלת עליי בבעטה
וישר מתחילה לרוץ בחזרה לכיוון המדרגות
אני תופס אותה מהר במותניה
" תרגעי , מיילי , שום דבר רע לא יקרה לך "
אני מהדק את אחיזתי במותניה ונושק לה קלות
היא מסתכלת עליי במבט מפוחד
" מה הולך פה ?"
היא שואלת
" אנחנו הולכים להרוג את הפחדים שלך
אור שלי "
אני עונה לה
היא מסתכלת עליי במבט מבולבל
ואז ההבנה הפציעה בה
היא פוערת את עיניה לרווחה
" לא...."
היא מנסה להשתחרר מאחיזתי
אני מהדק אותה
ומקרב אותה אליי
" כן , מיילי , כן
אנחנו מסיימים עם זה
אחת ולתמיד "
אני חייב לעשות את זה למענה
היא אולי לא מעיזה לחשוב שזה הפתרון
אבל אני יודע
בישביל להיפתר מפחדים , צריך להרוג אותם .
בנות תגיבוו
אני רוצה לדעת אם אהבתםם 🥰
YOU ARE READING
tough love
Actionהיא עברה הרבה בחיים ורק רוצה שקט ולשכוח , היא רכה ועדינה ולא מסוגלת לפגוע בזבוב הוא הקאפו של המאפיה בשיקגו ומאז מה שקרה לו לא מסוגל לאהוב אבל מה יקרה כששניהם יפגשו? " תעזוב אותי , אתה לא אבא שלי ואתה לא מחליט עליי !! " צרחתי עליו וניסיתי להשתחר...
