school for special creatures 2. yoonmin

1

"או~~ מימיני~ בבקשה תפסיק לבכות כואב לי לראות את החבר הכי טוב שלי ככה" ג׳אנגקוק נאנח והתיישב לידי, הוא חיבק אותי חזק ואז טאהיונג בא וחיבק אותי מהצד השני.

"הכל יהיה בסדר מימיני... אנחנו מבטיחים" טאהיונג מילמל.
מאז אני ישן שם, אוכל שם, לומד שם, אני עושה הכל במערה הזאת שמזכירה לי את יונגי וכמה אני אוהב אותו ואיזה טעות גדולה עשיתי כשהיתייחסתי אליו ככה..

"היי מה קורה שם? שמישהו יכניס אותי!!" טאהיונג דפק על השער. קמתי מהמיטה ורצתי ומשכתי אותו לבפנים  "אתה חי יונגס!! התגעגעתי אליך!!" טאהיונג שמח וגם חיבק את יונגי. ג׳קסון התקשר לכולם שיבואו לראות את יונגי.
וזו באמת הייתה מסיבה גדולה ושמחה ויונגי כבר עמד והוא יצא מהמערה, הם ישבו על החוף ודיברו כמו פעם עוד לפני שאני הפכתי להיות החבר של יונגי וגם עוד לפני ג׳אנגקוק אבל ג׳אנגקוק משתלב מהר בכל דבר..
וגם הוא לא זה שגרם לחבר הכי טוב שלהם כמעט להתפורר.
נשארתי בתוך המערה מכורבל מתחת לשמיכה, אני לא רציתי לצאת החוצה. בגלל שהרגשתי אשם על מה שעשיתי ליונגי וגם בגלל שהימים היו ממש קרובים לאיפה שהם ישבו אז העדפתי להשאר בתוך המערה.
פתחתי את המגירה והצאתי משם את המראה הסתכלתי על הצוואר שלי דרך המראה וראיתי את סימני הנשיכה, העברתי את היד שלי על הצוואר שלי והתחלתי לשים לב לאוזניים ולזנב שפתאום הופיעו.
האבקה הפסיקה להשפיע...
התחלתי לקבל פלאשבקים לזמנים שג׳קסון היה מתעלל בי ולזמני שכולי הייתי בסימני נשיכה בדיוק כאלה.
ועכשיו זה מיונגי.. ואני מרגיש שונה... אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו שאני לא צריך יותר לפחד מיונגי שאיזה יום אחד הוא ישנך אותי ללא רצוני.. אבל עכשיו זה כן היה מה שרציתי. ואני שמח.
החזרתי את המראה למגירה והוצאתי את אחד המכתבים האהובים עלי.
שהדבר היחיד שרשום שם זה:

מימיני אוהב אותך לנצח מאסטר יון יון

כן אני כתבתי את זה באחד הימים שהייתי פה לבד.. אבל זה לא רק זה יש גם מאל לבבות אני ממש השקעתי בזה.
אולי אני לא סופר מהמאה ה 17 אבל אני כן יודע לצייר... אז ציירתי את אותי ואת יונגי בצורה ממש ריאליסטית אחד ליד השני.
לקחתי את הדף ומעטפה ושמרתי את זה קרוב ללב.
אני אביא לו את זה כשהוא יכנס לכאן... ובאמת רציתי לחכות לו...אז אחרי כמה זמן יצאתי החוצה כדי לראות מה איתו. הם עדיין מדברים... הוא נהנה עם החברים שלו... חייכתי לעצמי ונתתי לו להיות שם. חזרתי בחזרה לתוך המערה ונשכבתי מתחת לשמיכה.
נרדמתי עם המכתב ביד בתקווה שהפעם אני כן אראה את יונגי בבוקר.

נכנסתי למערה אחרי כשכולם הלכו, אני חזרתי לעצמי כאילו לא קרה כלום.
ראיתי את ג׳ימין מכורבל מתחת לשמיכה והוא היה כל כך חמודד 'מיי ליטל קיטן' נכסנתי מתחת לשמיכה וחיבקתי אותו חזק.
הרגשתי שיש לא משהו ביד לקחתי את זה ממנו ופתחתי את המכתב ראיתי את מה שהוא רשם בפנים ואת כל הציורים שהוא צייר לי וזה הפך אותי לערפד הכי שמח בעולם.
נתתי לו נשיקה על צוואר וחזרתי לכרבל אותו, עצמתי את העיניים שלי ונרדמתי עם המכתב ביד.
התעוררתי בבוקר והינה זו לא הייתה הזייה וזה לא ביה חלום ג׳ימין באמת שוכב לידי עכשיו.
חיבקתי את ג׳ימין חזק וסובבתי אותי אלי "בוקר טוב" לחשתי לו וליטפתי לו את הלחיים הרכות שלו בעדינות.
עלה לו חיוך קטן הוא פתח את העיניים שלו.

"בוקר טוב מאסטר" הוא אמר בקול רך וממש חמוד. "ראית כבר את מה שמימיני הכין בשבילך?" הוא שאל שוב עם אותו הקול.

"כן קיטן שלי, ואתה יודע מה יש לי להגיד על זה?"

"מה?"

"אתה היצור הכי מדהים ומוכשר שראיתי בחיים שלי. ואני אוהב אוהב אוהב אוהב אותך טותר מקול דבר אחר בעולם הזה, לנצח" ציחקקתי ונישקתי אותו חזק.