Bound to love

אף אחד לא יגלה

*ג׳סטין*
מאז הטיול השנתי עבר כמעט חודש, היו לא מעט דברים בחודש האחרון אבל בסופו של דבר זה היה החודש הכי רגוע עד עכשיו.

יום אחרי הטיול השנתי אנה כבר הודיעה לבנות על ה״זוגיות״ שלנו, חלקן האמינו ישר על ההתחלה אבל חלקן בסוף האמינו אחרי שהם ראו שבאמת קורה משהו.

זה בתהליך מקטן, החזקנו ידיים בהתחלה, חיבוק, עד שזה הגיע לנשיקה קטנה בלחי. אף אחד לא ציפה מאיתנו להתנשק בפה כי אנחנו עדיין יחסית צעירים. העלנו תמונות שלנו לרשתות החברתיות וגם נפגשו במקומות שידענו שיראו אותנו בהם כדי שבאמת יאמינו.

עדיין לא ראיתי שינוי במלאני כי כל זה בסוף רק כדי שהיא תשים לב אליי, אבל משהו בי מרגיש אחרת שאני לא רוצה את מלאני אולי אפילו קצת מעוניין באנה. אבל בכל פעם שהמחשבה הזאת עברה במוחי מחקתי אותה.

העניין עם ג׳ק עדיין לא פתור, לא דיברנו חודש שלם שזה לא מעט זמן, אפילו הייתי אומר הרבה יחסית אליי ואל ג׳ק. אני יודע שהוא לא קיבל יפה את מה שאנחנו עושים ובכל רגע מנסה לתפוס אותנו על טעויות שיגרמו לזה שכולם יגלו. אני לא אתן לו לתפוס אותנו על טעויות, הזוגיות הזאת הולכת לגרום לכולם לחשוב שהיא אמיתית.

אני יושב בהפסקה בשולחן שלי ואנה עם בנות, מידי פעם אני מסתכל עליה והיא עליי אבל איך שזה קורה אנחנו מסיתים מבט אחד מהשני כאילו נתפסנו על חם.
אנה והיילי יוצאות מהכיתה והבנים מהכיתה מחליטים לנסות משהו חדש וזה הולך לכיוון שאני לא אוהב.

היא לוקחים את הכיסא של אנה ואת כל שאר הכיסאות המיותרים, לכל ילד כיתה חוץ מלאנה. מה שהם לא מתכננים פה אני כבר לא אוהב את זה. אנה והיילי חוזרות ואנה רוצה להתיישב חזרה במקום שלה אבל אין כיסא, אחד הבנים צועק לה ״אנה מה אין כיסא? לא נורא תשבי על חבר שלך״ באותה שניה אנה מסתכלת עליי במבט לא מבין וגם אני מחזיר לה את אותו מבט. חבורה של מטומטמים אני יודע מה הם רוצה לעשות.

״ג׳וש ימפגר, תחזיר לה את הכיסא״ אני צועק לו אבל כמובן שהוא יתעלם ממני וימשיך להתגרות באנה. ״את כל כך מפחדת לשבת על חבר שלך? מה אתם מסתירים?״ שיט, לא חשבתי על זה ג׳וש וג׳ק התחברו לאחרונה ממש ושהוא מתכוון מסתירים הוא כנראה התכוון למה שבאמת קורה בינינו. ״אני פשוט אלך להביא כיסא אחר, הכל טוב ג׳סטין״ ממש לא הכל בסדר אבל לא מבין למה לנסות בכוח להרוס לנו את זה. ״ממש לא, הוא יביא לך את הכיסא״ ״מצטער להגיד לך אבל כל הכסאות במנהלה ואני ממש לא מתכוון ללכת עד לשם״ היה לנו בית ספר יחסית גדול, שההליכה בין מבנה למבנה די ארוכה. ״אוקיי הבנתי אותך, אתה רוצה לראות את זה אז תראה את זה״ לא הבנתי מה אנה רוצה לעשות אבל ברגע שהיא פשוט התיישבה לי על הירך הבנתי בדיוק מה הייתה הכוונה.

לא תכננתי שזה מה שיקרה אבל זה קרה והיא החליטה להתיישב עליי. היא העייפה לעבר ג׳וש אצבע שלישית והתעלמה ממנו לגמרי. ישבתי יחסית קרוב לבנות אז היא יכלה להמשיך לדבר איתן. קלטתי את ג׳ק רק מתעצבן יותר שאנה עשתה את זה, הוא לא הבין עדיין שהוא לא יוכל להפיל אותנו, אני אעשה הכל כדי שזה יעבוד ושאף אחד לא יגלה .

התלמידים נכנסים לכיתה וזה אומר שהמורה עוד רגע פה, אנה קמה ממני ופתאום אני מרגיש שלא רציתי שהיא תקום רציתי שהיא תשאר עליי, קרוב אליי. לא ידעתי להסביר את התחושה הזאת אבל זאת התחושה שהייתה בי.

אני נזכר שעכשיו יש שיעור לשון וזה אומר שאני צריך לעבור לשבת ליד אנה. אני מתיישב לידה ויש בינינו אווירה מוזרה כזאת, למרות שאני אהבתי את הקטע שהיה בהפסקה. ״תקשיב אני ממש מצט-״ היא מתחילה להגיד אבל אני קוטע אותה כי אין לה על מה להצטער, ״אין לך בכלל על מה להצטער, עשית את מה שצריך כדי שלא ידעו״ אני רואה אותה נרגעת קצת, לא רציתי שהיא תרגיש לא בנוח איתי כי אנחנו נצטרך להתקדם אפילו עוד שלב, אני רק מקווה שהיא לא תרצה לעצור ואז הכל הלך לפח.