קודם כל, תודה רבה על זה:
ועכשיו, הפרק:
נ.מ. פרסי
"טוב, הפגישה הזאת הייתה לא רעה" אנבת' אמרה. כולם הנהנו.
"על מה נעבוד בפגישה הבאה?" ליאו שאל.
"אולי על יוונית ולטינית" ג'ייסון ענה.
"זה יהיה בגרסת מחנה יופיטר, נכון?" הייזל שאלה.
"נראה לי" וויל אמר.
"לאיפה נלך בחופשת חג המולד, חצויים או יופיטר?" קליפסו שאלה.
"נראה לי קודם חצויים ואז יופיטר, כי בדרך כלל ההורה האלוהי שלך מכיר בך במחנה החצויים אם אתה יווני ובמחנה יופיטר אם אתה רומאי, אז עדיף שהם יהיו בשניהם" פרנק דיבר.
"אבל איך נגיע לשם? אפילו גברת אולירי לא יכולה להעביר את כולם" ניקו שאל.
"אולי פגסוסים" הצעתי.
"נראה לי פגסוסים" פייפר אמרה.
"יש מספיק פגסוסים במחנה החצויים לכל הקבוצה הזאת?" ריינה שאלה בדאגה.
"לא נראה לי" תאליה אמרה.
"החדר אמור לספק לך מה שאתה צריך, לא?" לילי שאלה.
"כן, ו..?" גרובר שאל.
"אז אולי החדר יכול לספק לנו דרך להגע למחנה החצויים" לילי אמרה.
"בסדר, אז נבקש ממנו" אמרתי. אחרי כמה דקות נשמע קול משונה, ומתוך הקרקע צמחה דלת.
"אני אנסה את זה" לילי פתחה את הדלת, שדרכה נראה מחנה החצויים. היא עברה דרך הדלת, ואחרי כמה דקות חזרה.
"זה עובד?" אנבת' שאלה.
"כן" לילי אמרה.
"מצוין. טוב, הפגישה הבאה תהיה מחר?" אנבת' שאלה.
"כל יום זה נראה לי קצת צמוד מדי" פייפר אמרה באיטיות.
"אבל ככה זה במחנות באמת. אולי כל יום בחמש, ובימי שבת בארבע. בסדר?" ריינה אמרה בקול סמכותי שאף אחד לא העז לפקפק בו. כולם הנהנו.
"מצוין, אבל איך נאמר להם את זה? כאילו, איך אנחנו אמורים לאסוף את כולם?" פרנק שאל.
"נאמר בארוחת הערב ביוונית עתיקה ובלטינית. אני אדבר" אנבת' אמרה. כולם הנהנו ויצאנו מהחדר.
"מה יש עכשיו?" ג'ייסון שאל.
"אנחנו עכשיו כאן רק בשביל החצויים הצעירים, אנחנו לא הולכים לשיעורים" אמרתי.
"בסדר" פייפר משכה בכתפיה.
"אני אלך לשיעורים, ליתר בטחון" אנבת' אמרה.
"גם אני" ריינה אמרה.
"גם אני" ג'ייסון אמר.
"גם אני" פרנק אמר.
"גם אני" וויל אמר, ומשך בידו של ניקו.
"גם אני" ניקו נאנח.