שנאת המאפיה 《2》

"אתה.. שיכור?" ריח האלכוהול מגיע אל אפי במהירות, ועכשיו אני רק רוצה לסגור את הדלת בפרצוף שלו. אך גם מצד שני אני רוצה לחבק אותו. אני יודעת שהוא לא מסתדר עם אלכוהול אבל ההחלטה לבוא לפה שתוי באמת דפוקה.
"בבקשה, ריטה. רק לכמה שעות ואלך," עיניו מביטות בי בתחינה. "אני צריך אותך, בבקשה." הוא מושיט את ידו מאחורי גבו ואני נרתעת, לוקחת צעד אחורה במהירות ומכינה את עצמי לצרוח. הוא כמובן שם לב לזה. "קחי." עיניי נפערות לרווחה כשהוא מושיט לי אקדח שחור ועבה כשהקנה שלו מכוון אל הרצפה. "אם יקרה משהו, אם אנסה לעשות משהו לא בסדר תירי בי." אני מביטה בו בבלבול ובשוק מוחלט, לא מבינה מה קורה או מה הוא רוצה. "בבקשה," הוא מתקדם צעד אחד קדימה, מוריד את האקדח לצד גופו. "אני צריך את הניחום שלך." הוא קרוב מדיי, יותר מאי פעם, והלב שלי לא מפסיק לדפוק.

--------------------

הספר השני בדואט - אפשר לקרוא כיחיד אך מומלץ לקרוא את הספר הראשון קודם.

סיפורם של קרלו וריטה🖤