הסטוקר האכזרי שלי

החושך ירד מוקדם מדי היום. הרחובות היו ריקים יותר מהרגיל, אך הוא לא שם לב. האובססיה שלו הייתה חזקה מדי. השם שלה הסתובב במוחו, תופס כל פינה ריקה, משתלט על כל מחשבה. הוא לא ידע מתי זה התחיל, אבל עכשיו הוא לא היה מסוגל להפסיק.

הוא ראה אותה לראשונה בסרטון טיקטוק פשוט, משהו חסר חשיבות שהיה קשור לאחותו הקטנה. היא לא הייתה אמורה לעניין אותו. אבל משהו בה לכד את תשומת ליבו. העיניים שלה, ההבעה המבולבלת כשהיא ניסתה לקבל תשומת לב מהעוקבים שלה. זה היה בלתי צפוי לחלוטין. לאט לאט הוא מצא את עצמו עוקב אחריה, לומד כל פרט קטן עליה - לא רק כאדם, אלא כרכוש.

בכל פעם שראה אותה, התחושה התחזקה. היא הייתה שלו. היא לא ידעה את זה עדיין, אבל בקרוב היא תבין.

הימים הפכו ללילות חסרי שינה כשהוא מצא את עצמו מתקרב אליה, פיזית ומנטלית. מצלמות שתולות בדירה שלה, עוקב אחרי כל צעד שלה. הוא היה מודע לכל תנועה קטנה שלה, לכל מפגש, לכל שיחה. שום דבר לא חמק ממנו.

הוא למד על ההתעללות שהיא עברה. כל פעם שאביה נגע בה, כל פעם שהוא צעק עליה או השפיל אותה - זה הרג אותו מבפנים. הוא לא היה יכול לסבול את זה יותר. היה ברור מה הוא צריך לעשות.
"זה נגמר," הוא אמר לעצמו, מתבונן במסכים שבהם הופיעה תמונתה. "אני אקח אותה. היא תהיה בטוחה אצלי."
----
מקום ראשון בכפייה ב29.12.24