צללים של בית

צללים של בית

  • WpView
    Reads 21,186
  • WpVote
    Votes 291
  • WpPart
    Parts 9
WpMetadataReadOngoing
WpMetadataNoticeLast published Mon, Aug 24, 2026
WpInfo
Fiction
Social Themes
Abuse and Trauma
Family Life
Action and Thriller
שש שנים של שתיקה. אחת שעומדת להישבר. משפחת קורן לא מוותרת על אף אחד משלה. לא כשמדובר בכסף, לא כשמדובר בכבוד. ובטח לא כשמדובר בילדה שנעלמה להם מבין הידיים לפני שש שנים. הם מעולם לא הפסיקו לחפש אותה. עכשיו רומי חוזרת הביתה. אבל הילדה שיורדת מהמטוס היא לא זו שהם זוכרים. היא שבה מגיהינום. שבורה, מצולקת, ורדופה על ידי סודות איומים וקול פנימי שלא נותן לה מנוח. היא בקושי מדברת. היא בקושי אוכלת. היא בטוחה שהיא טעות, שהיא נטל, ושכל מי שמנסה לאהוב אותה בסוף ישלם על זה מחיר. חמשת האחים מוכנים לשרוף את העולם ולתקן מה שנשבר. הבעיה היא שאף אחד מהם לא יודע איך. מה שקרה לרומי בשש השנים האלה לא נגמר ביום שהיא חזרה. יש דברים שהיא לא סיפרה לאף אחד. ויש מישהו, איפשהו, שעדיין זוכר בדיוק מה הוא עשה לה.
All Rights Reserved
#146
mafia
WpChevronRight
Join the largest storytelling communityGet personalized story recommendations, save your favourites to your library, and comment and vote to grow your community.
Illustration

You may also like

  • חוב מלוכלך
  • הנסיכה של השטן
  • קללה
  • Revenge | נקמה
  • בין שנאה לסוד
  • משחקים באש - 1 בעירה מתמשכת
  • כן המפקד, אמן המפקד.
  • הנפילה שלו
  • עוד סיכוי לאהבה
  • שנאת המאפיה 《1》

ארוטיקה אפלה, BDSM, גבר אלפא, פנטזיה רומנטית, מיריבים לאוהבים, נישואי נוחות. ״המגע שלו כמו איום, כמו לחישה שקטה של המוות. כל נגיעה גורמת לי לרצות לברוח ליערות החשוכים. הלוואי שאוכל לברוח מהשד שלי.״ נולדתי עם חוב על הכתפיים - כס המלוכה של משפחת טרסדור. לפעמים הוא קשה מנשוא, אבל מגיל צעיר חונכתי להאמין שהוא טהור. אני אשמור את תמימותי לבעלי, למלך שלי, והוא ישמור את עצמו לכבודי. אישה שלא שומרת את עצמה תסבול, ולא תהיה דבר מלבד נערת ליווי. זונה. אף אחד לא פאקינג טרח להסביר לי שבעלי לעתיד הוא חתיכת מניאק שלא רוצה אותי, וגם לא שמר על תמימותו לליל כלולותינו. אני לא סובלת אותו, את ההבעה היהירה שלו, את הלחישות המרושעות שלו באוזני. יש לי תמיד רצון עז להכות אותו. אך למרות השנאה העזה שלי כלפיו, כמו צחוק הגורל ויריקה בפרצוף שלי - אני נמשכת לדיאבלו, השד שלי. אי אפשר להתכחש לסקס האפיל שנוכחותו משאירה אחריו, לעיניו הירוקות שמלאות זעם, לתווי פניו החדים, ולגופו המרשים עם צלקות המלחמה. כל מילה שיוצאת מפיו נשמעת מחושבת וקרירה, כזו שמעבירה רעד לכל אורך עמוד השדרה שלי. בגיל שמונה עשרה אני מאבדת את אימי במלחמה הנוראית, ונודרת את נדר הנישואים כמו כלבה טובה. אני שונאת את דיאבלו סטונהאם.

More details
WpActionLinkContent Guidelines