מריאנלה (מיו) ג׳ונס היא לא הילדה השקטה שלא שמים לב אליה, או הילדה המתוקה הזא שעות כול מה שאומרים לה , היא ילדה חצופה צינית וספייסי כזאת , יש לה קעקועים והיא מקללת ואף פעם לא פחדה להגיד מה שיש לה. מוכנה לעשות הכול למען משפחתה שנותרה לה היא חצי שחורה אמריקאית וחצי לבנה. את כול המגננות שלה אחים שלה לימדו אותה ואת אחותה הקטנה. בתור ילדה קטנה היא הייתה שונה מכול השאר, היא חזקה והיופי שלה וואו היופי שלה זה הייה דבר מיוחד בעייני כולם ולכול מקום שהיא הלכה היופי תפס תעיין ולא הצבע עור שלה. חייה לא היו משעממים אבל הם גם לא היו משוגעים אבל מאותו הרגע שבן דוד שלה פלט את המשפט הזה חייה חרבו לה מול עיינה. והבן אדם להאכזר לא איחר לבוא כדי להבהיר לה את המציאות, או שהוא כבר הייה שם?. ״מה עשית??!!״ צרחתי עליו כשראיתי את שערי שרוע על הרציפה הקרה ולבנה, ״אמרתי להם שיפה לך יותר קצר״ הוא אמר בנינוחות, כאילו לא אכפת לו שגזר לי עכשיו את השיער. ״אני לא מאמינה״ ״אני לא מאמינה״ ״אני לא מאמינה״ אני חוזרת על זה שוב ושוב ממלמלת לעצמי, דמעות כבר שטפו את לחיי הסמוקות מכעס, הזעם שהאתגר בתוכי בכול הימים האלה עליו , יצא בבת אחת ו..