"איפה לשים את זה?" הארי שאל והרים תמונה שלי ושל לוטי משהיינו צעירים יותר
"תפתח ארגז חדש של דברים שבירים" אמרתי, הוא הנהן ולקח ארגז ריק, תופס לורד שחור שהיה מונח על המיטה שלי ורושם על הארגז בגדול- שביר
"ממתי התמונה הזאת?" הוא שאל, מביט בתמונה ובוחן אותה בחיוך
"מלפני כמה שנים..." זכרתי בדיוק מתי התמונה הזאת צולמה, היום הראשון שלי בכיתה ט', זה היה יום נוראי... למען האמת אני לא ממש אוהב את התמונה הזאת כי היא מזכירה לי את אותו יום אבל לוטי אוהבת אותה אז הבטחתי לה שאשאיר אותה מונחת על השידה
"אתה נראה כל כך צעיר פה" הוא אמר בגיחוך ומיד לאחר מכן הכניס אותה לתוך הארגז
"הייתי מכוער שם, תפסיק לדבר עלייה" אמרתי, הוא צחק ושמעתי צעדים מאחוריי. הוא כרך את ידיו סביב מותניי וסיבב אותי אליו, הוא ליטף את הלחי שלי ברכות ונישק את שפתיי בעדינות
"על מה זה היה?" שאלתי בחיוך קטן, מעט מבולבל
"אתה אף פעם לא היית מכוער, אתה הבן אדם הכי יפה שראיתי ושלא תעז לומר את זה יותר בחיים" גלגלתי את עיניי וגיחכתי, מנשק שוב את שפתיו נשיקה מהירה ומסתובב חזרה לארון שנותרו בו רק עוד כמה דברים. אנחנו מתקדמים בקצב טוב, ארזנו כבר יותר מחצי מהדברים אז לא נשאר עוד הרבה
"זהו?" הוא שאל בטון מאוכזב ועדיין החזיק במותניי "הנשיקה הזאת זה מה שאני מקבל על המחמאה שנתתי לך?" הסתובבתי אליו ונישקתי שוב את שפתיו, הפעם לאורך זמן רב יותר, הוא חייך והביט לתוך עיניי "זה טוב יותר...." הוא מלמל, הנדתי בראשי בחוסר אמון ועל פניי היה חיוך טיפשי
"אתה מפריע לי" אמרתי והסתובבתי חזרה לארון, הוא צחק וחזר לארוז את הדברים שעל השידה שלי
"אתה יודע..." הוא אמר וגרם לי להסתובב אליו "אני חושב שהתמונה הזאת היא מהיום שראיתי אותך בפעם הראשונה" צמצמתי את גבותיי וחייכתי חצי חיוך
"איך אתה יודע את זה?" שאלתי, היא השפיל את ראשו וצחק
"הסווצארט שאתה לובש פה... הוא שלי" הרגשתי את הלחיים שלי מתלקחות וחייכתי כמו דביל
"אין מצב..." מלמלתי, אני זוכר שבאותו יום נשפכו עליי מים, הרבה מים... הייתי צריך להחליף חולצה בגלל שהיה קר והמורה לא רצתה שאהפוך להיות חולה, אני זוכר שהיא אמרה לי לחכות בתוך הכיתה ואחרי כמה זמן פשוט צצה עם סווצארט יבש
"מורה שמלמדת את השכבה הצעירה יותר הסתובבה בכל הבית ספר וחיפשה מישהו שיהיה מוכן להביא לה סווצארט, היא הלכה לכיתות הגבוהות יותר כי בשכבה שלך אף אחד לא הסכים להביא לה" הוא התיישב על המיטה ונראה חושב, אלוהים הוא כל כך לוהט עם המבט הזה.... "שראיתי שאף אחד לא מביא לה הסכמתי לתת לה את שלי" חייכתי והתקדמתי אליו מתיישב על ברכיו וכורך את ידי סביב צווארו "באחת ההפסקות ראיתי אותך מסתובב עם ליאם וזאין בחוץ ונראית כל כך מתוק כך" הוא הניח את ידיו על הלחי שלי והסיט חתיכת שיער מפני, חייכתי והשפלתי את ראשי "כל היום לא הצלחתי להוציא אותך מהראש שלי והחלטתי שאני צריך לדבר איתך, יום אחרי זה כבר אזרתי אומץ ודיברתי איתך ומשם הכל היסטוריה..."
"אף פעם לא סיפרת לי את זה..." אמרתי, הוא הביט עמוק לתוך עיניי ומשך בכתפיו. התקרבתי אליו ונישקתי את שפתיו ברכות, מרגיש את החיוך שלו כנגד שפתיי. התנתקתי ממנו ונשכבתי על המיטה, מושך אותו לידי, הוא נראה מעט מבולבל אך בסופו של דבר רק צחק ואז נשכב לידי
"חשבתי שאתה רוצה שנסיים לארוז..." הוא מלמל בהתחכמות, גלגלתי את עיניי ונצמדתי לגופו, הוא כרך את ידו סבב גופי ונישק את הלחי שלי
"נמשיך אחר כך" אמרתי "תספר לי עוד דברים..." ביקשתי, רציתי לשמוע עוד על התקופה הזאת...
"מה אתה רוצה שאני אספר?" הוא שאל וליטף את שיערי, לא היה משהו ספציפי שרציתי שיספר לי, רק שידבר, אני רוצה להקשיב לקול שלו
"לא יודע" אמרתי "כל דבר..." הוא נראה חושב ואז חייך חיוך קטן
"בפעם הראשונה שבאת אליי לבד, אחרי בערך חודשיים שכבר דיברנו... לא ידעתי עדיין אם אתה גיי או לא וגם לא היה לך מושג עדיין שאני גיי" זכרתי את היום הזה כאילו הוא קרה אתמול, זה היום שהבנתי שאני רואה בו מעבר לסתם חבר טוב "זה היה קשוח כי מצד אחד רציתי לנשק אותך אבל מצד שני ידעתי שלא בטוח תרגיש בנוח עם זה אז וויתרתי על זה..." הקשבתי לקולו הצרוד ולכל מילה שיצאה מפיו, עניין אותי לדעת איך הוא ראה את הדברים אז... "באותו היום ראינו סרט, אני לא זוכר איזה, אני רק זוכר שזה היה סרט עצוב כי לא הסכמת לי לשים סרט אימה. אני זוכר שישבנו בשתי הצדדים של הספה וכל מה שרציתי היה למשוך אותך אליי ולחבק אותך" עצמתי את עיניי והמשכתי להקשיב לצליל קולו, היה בזה משהו מרגיע... "באמצע הסרט אתה בכית... לעזעזל לואי אני כל כך התאפקתי לא לצחוק..." גיחכתי, נזכר באותו הרגע המרגש בסרט שהרגשתי עצוב שהדמות הראשית נפרדה מאהבת חייה "שסובבת את המבט שלך אליי וראיתי את הדמעות בעיניים שלך הרגשתי את הלב שלי צונח, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותך בוכה ולראות אותך בוכה ככה זה היה.... זה היה קשה" הוא אמר ושחרר נשימה, הרמתי את מבטי אליו ונישקתי נשיקה מהירה לשפתיו "אמרתי לעצמי באותו הרגע שזה לא משנה אם אתה נמשך אליי או לא אני צריך לחבק אותך לפני שאני בעצמי אתפרק אז פשוט נשמתי עמוק וניגבתי את הדמעות שלך. אחרי שראיתי שאתה לא בוכה יותר פשוט חיבקתי אותך, כי הרגשתי ששנינו היינו צריכים את זה-
אני בהחלט הייתי צריך את זה" קטעתי אותו, נזכר באיך החיבוק הזה הרגיע אותי "זה אפילו לא היה קשור לסרט הטיפשי שראינו... חיכיתי כל הסרט שתשים לב אליי ותחבק אותי" הוא הידק את אחיזתו בי ונישק שוב לראשי, זה נחמד לדעת שהוא חשב עליי כמו שאני חשבתי עליו
"אחרי זה נשארנו מכורבלים כל הסרט" הוא שילב את אצבעותינו ביחד וחייך חצי חיוך "אני זוכר שהבנתי לבד שאתה גיי אבל אתה עדיין לא היית מודע לזה אז אם היה בי עוד איזשהוא רצון לנשק אותך מחקתי אותו, בסופו של דבר יצא שכל הסרט חשבתי על איך אני מנשק אותך בפאקינג לחי!" הוא אמר ושם יד על פניו, צחקתי למשמע דבריו ורק רציתי שימשיך לספר לי סיפורים כאלה לנצח. כן, נשיקה בלחי זה מטופש אבל באותו זמן זה היה עניין גדול "אחרי הרבה התלבטויות של איך אני הולך לעשות את זה החלטתי שפשוט אחכה לרגע שזה ירגיש לי נכון וזהו. בסופו של דבר אמרת משהו שגרם לי לצחוק ופשוט עשיתי את זה, נישקתי אותך בלחי ואני זוכר שפחדתי שתגיב רע, שתצעק עליי או תתעצבן אבל ...לא עשית את זה. חייכת חיוך קטן, הסמקת והשענת את הראש שלך על הכתף שלי אז לקחתי את זה כאור ירוק ופשוט המשכתי לעשות את זה מתי שהרגשתי לנכון" הרגשתי את ליבי דופק במהרה בבית החזה שלי ושוב מצאתי את עצמי מחייך, כל כך שמחתי שהוא עשה את זה אז... אהבתי שהוא עשה את זה....
"אבל...." הוא לחש פתאום, גורם לי לכווץ את גבותיי, יש המשך? "שלא תחשוב שזה נהפך להיות קל יותר... לקח לך זמן להיפתח ולתת לי לנשק אותך או לחבק אותך ליד אנשים, אני זוכר שכל פעם שהייתי טיפה מתקרב אלייך בחברת עוד אנשים ישר היית מתרחק, בהתחלה זה קצת פגע בי אבל ממש מהר הבנתי שזה בטח קשה לך כי אתה לא גיי מוצהר ולגלות משהו כזה על עצמך זה לא פשוט וזה הרבה פחות פשוט לחשוף את זה בפניי אנשים לפני שחשפת את זה בפני עצמך" היה לי קשה בתקופה הזאת... פחדתי מתגובות של אנשים... רציתי לשבת צמוד אליו ולתת לו לנשק אותי, באמת שרציתי אבל פחדתי וזה עצר אותי... "יום אחד אמרתי לעצמי שאנסה פעם אחרונה לנשק את הלחי שלך ליד אנשים ואם תזוז לא אעשה את זה יותר, אלה רק שאנחנו לבד. חשבתי שאתה הולך להזיז אותי שוב אבל נתת לי לשבת קרוב אלייך ולשים את היד שלי על הכתף שלך ובסופו של דבר נישקתי אותך. היו הרבה אנשים שהסתכלו עלינו בהלם אבל זה לא עניין אותי כי מבחינתי הצלחתי להתקדם איתך עוד שלב..." שהוא הפסיק לדבר הבנתי שהוא חושב שוב על כל מה שקרה שם, אני זוכר טוב מאוד מה קרה יום אחרי... "יום אחרי זה דיברנו וזו הייתה ההפעם הראשונה שיצאת מהארון בפניי מישהו, הייתי שמח, הרגשתי שאתה סומך עליי..."
"ברור שסמכתי עלייך הארי..." הוא לא חיכה שנייה נוספת והטיח את שפתיו על שלי, לא יכולתי לעשות בחירה יותר טובה ממנו. אם זה מהבחירה לצאת בפניו מהארון או אם זה שהוא הבן זוג שלי, מי שאני רוצה להיות איתו לכל החיים שלי...
~~~~~
היי אהובות🥰
רציתי להודיע שמחר לא יעלה פרק אז הפרק הבא יהיה בראשון.
לא לשכוח להצביע ולהגיב!!!!
אוהבת אותכן❤️