-
נ.מ טאהיונג:
-
רצנו על שפת הים, הקצף הלבן הרטיב את רגלנו.
חולצתי הלבנה נהייתה כבר שחורה מהליכלוך. והוא? טוב הוא תמיד יראה טוב.
״גונקוק אתה חייב למהר!״ צעקתי כאשר אני ממשיך לרוץ, לא מסוגל להביט לאחור, לראות את כל אותם האנשים בשחור שרודפים אחרינו.
נואשים לרצוח אותנו.
״אני לא מצליח, טאה,״ הוא התנשף.
עצרתי והתקדמתי אליו מרים אותו בשתי ידי.
רץ ביחד איתו.
לא מסוגל לחשוב שאאבד אותו.
״עוד טיפה.״ אמרתי לו ובעיקר לעצמי.
״אנחנו לא נצליח.״ הוא כרח את ידיו סביב צווארי בחוזקה, והחל לבכות.
״תמשיך אתה. אני אעכב אותם ואעשה את הקיצור מהמזרקה. בסדר?״ לחשתי ונסיתי להסדיר את נשימותיי למרות שהריצה שלי רק מתגברת.
״באמת?״ הוא משך באפו.
״כן.״ נשפתי בהקלה.
הכל יסתדר עכשיו.
הנחתי אותו על הקרקע ונשמתי עמוק.
״תרוץ. תחכה לי איפה שהשוק. עוד עשר דקות נפגש.״ כמעט ואני האמנתי לשקר הזה.
״אתה מבטיח שתבוא?״ הוא שאל והינהנתי במרץ.
״אתה מבטיח שתרוץ?״ הפעם הוא זה שהינהן.
חייכתי במהירות והוא הסתובב לכיוון המזרקה. תוך שניות אחדות הוא נעלם מזווית עייני.
יכול להיות שאם זה היה יום רגיל הייתי פושט את חולצתי ומכנסיי ומזנק לים וצופה בשקיעה ובכמות הציפורים שהולכת וחוזרת בשמיים. אך זהו לא יום רגיל. וכרגע אני מת להיות אחד הציפורים ששם ולעוף.
״קים טאהיונג!״ שמעתי את צעקותיהם של כל אותם אנשים בשחור.
לא חיכיתי להתראה מוקדמת ורצתי למים.
עצמתי את עייני בכאב.
כאשר העומק הגיע עד הגובה שלי כבר לא היה אפשר להבחין בי,
ירייה אחת נשמעה, ואז שקט.
שקט שמלווה אותי כל חיי.
מבלי לשים לב.
״אלוקים טאה...״ ראיתי את ג׳ין רץ לעברי עם מטלית רטובה והניח אותה על מצחי.
״אתה קודח,״ הוא נאנח בכבדות וניגב את הזיעה שהתפשטה באיזורים שלעזאזל, לא ידעתי שקיימים בכלל.
״למה נרדמת בסלון בכלל?!״ הוא הרים מעט את קולו ומילמלתי משהו שאני בעצמי לא מבין מה.
״אפשר מים?״ לחשתי בטישטוש.
בילבול תקף אותי לרגע והרגשתי את נשימתי הולכת ונעשית כבדה יותר.
״בטח.״ ג׳ין מיהר להגיד וקם במהירות מהספה שנרדמתי עליה.
הוא כמעט ורץ עם ספל מלא במים טריים אשר נמזגו מתמי4.
״אתה לא נראה טוב.״ הוא אמר הגיש לי את הספל ועזר לי לעבור למצב ישיבה.
״זה לא שאתה חתיך עולמי,״ אילו לא הייתי במצב בו אני נמצא יכול להיות שהייתי מתפקע מצחוק. אבל כל שריר ושריר שזז הכאיב לי.
״דפוק.״ הוא חייך והמשיך למחות לי את הזיעה מהפנים.
״תוכל לפתוח חלון?״ שאלתי.
אני יודע שזה מפריע לו שהחלון פתוח בחורף ושהסכויים שטיפות זעירות של גשם יחדרו לדירה גבוהות אבל אני מאמין בכל ליבי שהוא יחזיר לי תשובה חיובית.
״חד פעמי טאה.״ הוא המשיך לחייך ופתח את החלון הכי קרוב אליי. הופתעתי כשראיתי שחושך בחוץ. הייתי בטוח שאיזו שמש מסכנה עוטפת את כותלי קוריאה.
מקווה שהבריזה תצנן אותי מעט ותגרום לי לשוב לעצמי.
״איך אתה מרגיש?״ הוא שאל ולקח את המטלית חזרה לכיור, לחדש את המים.
״לא יודע. אני חושב שהזיתי.״ סיפרתי לו.
״מה קרה? ואיך הגעת למצב שנרדמת בסלון?״ הוא התקיף בשאלות.
״ג׳ימין ויונגי ביקשו את החדר שלי. הנבלות טוענים שהוא הכי גדול.״ המשכתי לספר.
״סופסוף.״ ג׳ין אמר בניצחון.
״כן. שמחתי. עד שהבנתי שאני צריך לישון כאן.״ ניסיתי לנחם את עצמי. אך ללא הצלחה.
ג׳ין ניגש אליי והשעין את ראשי על כתפו ותפח קלות על פניי כדי לקרר אותן.
״למה לא ישנת בחדר של יונגי או ג׳ימין?״ הוא הסתקרן.
״אצל ג׳ימין מסריח ואצל יונגי הכל שחור, זה מפחיד אותי פחד מוות.״ השבתי בכנות.
״למה אתה התעוררת?״ הפעם אני הייתי זה ששאל.
״מישהו צריך להכין לכם ארוחת בוקר,״ הוא גילגל את עיניו.
״ועכשיו את הסיבה האמיתית בבקשה.״ אמרתי מיואש.
״נאמג׳ון הפליץ.״ פרצופו התעקם.
״אשכרה?״
״אשכרה.״
״מה השעה בכלל?״ שאלתי מחפש את האייפון בעיני.
״ארבע לפנות בוקר.״ ג'ין אמר ממשיך ללטף את שערי בחיבה.
עצמתי את עיני מתמכר למגע,
הוא יהיה אבא טוב חשבתי בצחוק,
לעומת נאמגון כן, הוא יהיה מדהים.
״יש למישהו אופטלגין?״ הוסוק הגיח מחדרו.
״אני מבין שמסתובב איזה וירוס כאן...״ ג׳ין מילמל.
״איזה וירוס ואיזה נעליים,״ הוסוק החל להגיד.
״ג׳ימין צרח איזה שלוש שעות.״ המשיך.
צמרמורות עברו בגופי.
״אני מבין.״ ג׳ין צחק צחוק חירשי.
״למה נתת להם את החדר שלך?!״ הובי הרים מעט את קולו.
״הם טיפה איימו עליי.״ עצמתי את עיני בזמן שג׳ין ממשיך לטפוח עם המטלית על פניי.
״ג׳ימין הבן זונה.״ הובי אמר בסתכול והתיישב לידי וליד ג׳ין.
״מה קרה לך?״ הוא שאל.
״הוא קודח. האדוויל נגמר לפני חודש כשיונגי חטף איזו שפעת.״ ג׳ין נאנח בפעם השנייה היום.
״תסגרו את החלון. קפוא כאן,״ הוא העביר נושא באלגנטיות.
״מה אתה לא מספר?״ ג׳ין שאל אותו בחשד.
״לא יודע על מה אתה מדבר.״
״אשלח תמונת ערום שלך לג׳ני.״
״ג׳ין, אני אדקור אותך.״
״הוסוק, אני אעשה עלייך שיימינג.״
״קיבינימט.״
הוא אמר בהפסדיות.
״יכול להיות שהבאתי קצת לנחום כדי שיבריא.״ ג׳ין הזדקף ברגע שהובי סיים להגיד את המשפט וגרם לי לאבד לרגע את שווי המשקל.
״פאק טאה. מצטער.״ הוא אמר במהירות והחזיר את ראשי על כתפו ונשען אחורה.
״ומי זה פאקינג נחום?!״ ג׳ין כמעט צעק.
״הג׳וק שנאמג׳ון הרג לפני כמה ימים...״ הוסוק גירד בראשו.
״לך תזדיין הוסוק!״ ג׳ין זרק עליו את המטלית הספוגה בזיעה ומים.
״טיפת אמפטיה אין לכם. טיפה.״ הוסוק אמר.
״יופי, אז אין אדוויל לטובת ג׳וק מסכן.״ ג׳ין נשם עמוק.
-
נ.מ גונגקוק:
-
השעון המעורר צילצל עם אחד השירים שאני הכי אוהב.
וכאן הטעות הכי חמורה שלי קרתה.
מעבר לכל הצדק והשוויון שאני מאמין יש דבר אחד שהוא מתעלה על כולם,
לא לשים שיר אהוב בתור צילצול לשעון המעורר.
זה גורם לי להמשיך לשקוע בשינה ולדמיין אותי ממלא את אחד האולמות הכי גדולים בקוריאה עם אותו השיר.
גורם לי לחיות בסרט שאני איזה מין ג׳סטין ביבר והזמרת לווי שלי היא שאקירה.
טוב,
זה תמיד טוב לחלום בגדול.
התנערתי מהמחשבות והתיישבתי על המיטה. סורק כל דבר שביחידת דיור הענקית הזו.
ולחשוב שזה היה המחסן שלהם!!!
זה משגע אותי,
איך לשישה גברים בני עשרים יש כלכך הרבה כסף?
התהלכתי לעבר השירותים, מצחצח את שייני במהירות ומעביר מבט חטוף במראה.
״כמה ימים ואתה גומר עם זה.״ אמרתי לעצמי בהידוד ויצאתי מחדר השירותים, פותח את אחד הארגזים באקריאות ומוציא חולצה שחורה וג׳ינס כחול יחד עם נעלי האולסטאר הלבנות.
העברתי את ידי בשיערי והשפרצתי מעט בושם מתהלך לכיוון דירתם.
חושש יותר בכל צעד וצעד.
נעמדתי בכניסה שוקל את מילותי.
״היי קוקי!״ הוסוק ניפנף לי בידו עוד לפני שהגעתי למסקנה של איזה משפט להגיד.
החזרתי לו חיוך ביישני וטאה סובב את ראשו במהירות והביט בי,
מבט שלא הצלחתי לפענח מהו.
מודאג ועצוב...
לא יודע.
״מה?״ שאלתי, לא מבין מה הוא רוצה.
״סתם, לא משהו מיוחד.״ הוא ענה וחייך חיוך מרובע ענק .
עיניו נראו עייפות ופניו מותשות.
הוא לא נראה טוב.
״אוקיי.״
״גונגקוק, קמת.״ ג'ין חייך לי מהמטבח.
״אתם צריך עזרה?״ שאלתי בדאגה מנסה לשבור את השתיקה המעיקה.
״אז יש לנו ארנב מנומס,״ טאה אמר לא מביט לעברי.
״אתה יודע לחתוך?״ ג'ין שאל עדיין מחייך.
״כן נראלי.״
״בוא.״ הוא קרא לי, מגיש לי סכין ליד ומכוון אותי לידו.
״הא, וקח סינר.״ הוא ציחקק.
קשרתי את הסינר סביב מותני בחוזקה והתחלתי לקצוץ את הירקות תוך כמה דקות הסלט כבר היה מוכן וגין הביט בי מופתע.
״יחבורה של זונות, הארנב הזה יודע לחתוך סלט לעומתכם!״ הוא צעק לחלל הבית בשמחה מקניט את חברי קבוצתו.
גיחחתי מעט, למה ציפיתי שחבורת הסתומים האלה ידעו לעשות משהו?
״בוקר טוב מתוקות!״ איש יצוגי נכנס לדירה.
נרתעתי.
״הכל בסדר. הוא לא נרקומן,״ יונגי לחש לי באוזן.
״בוקר טוב!״ גימין התקדם בצליעה קלה לעבר הסוכן שעיקם את מבטו.
״הן הודו באהבתן?״ הוא שאל את נאמגון.
״הם הודו ולנו הלכה השינה.״ הוסיף בפיהוק.
״לא זכור לי שהלכה לך השינה. הפלצת בלי סוף.״ ג׳ין אמר והחנקתי את צחוקי כדי לא לפגוע ברגשותיו של נאמגון.
״אם יש אלוקים, שיעניק לכן שכל בבקשה...״ האיש מילמל. בליבי אמרתי אמן אבל במציאות בלעתי את רוקי בקשיחות והבטתי בהבעת פניו של טאה שנראתה מטושטשת לגמרי.
״אתה הארנב? שלום אני הסוכן שלהן.״ הוא לחץ את ידי.
״שלום.״ השבתי.
״אפשר לשאול למה אתה פונה אליהם בלשון נקבה?״ שאלתי כמעט בלי קול.
״אתה רואה פה גברים?״ הוא החזיר באותה נימת קול.
הייתי בהלם לכמה רגעים.
״אוקיי, טאה נשמה, קחי את האדוויל, פעמיים ביום אחרי אוכל לשים במזרק עד שש.״ הוא הסביר לטאה אך בעיקר לג׳ין.
״בסדר גמור.״ ג׳ין אמר.
״ג׳ימין, תתגברי על הצליעה שלך ותהיי מוכנה, יש לך באחת עשרה הקלטות. ובנות, עוד יומיים הטקס, רק מזכיר.״ הוא דיבר במהירות והגיש לג׳ין את האדוויל.
״טאה, ביטלו לך את הצילומים, הבטחתי שבעוד שלושה ימים את חוזרת לוהטת מתמיד.״ הוא שוב דיבר במהירות.
״מעניין למה כשאתה עם כל אחד מאיתנו בנפרד אתה מדבר אלינו רגיל,״ הוסוק התבלבל.
״אני חייב לזוז לפגישות, נאמג׳ון שמרי עליהן.״ הוא נופף בידו וסגר את הדלת.
״ברוך שפטרנו.״ יונגי נשם לרווחה.
״שמעתי את זה גותית מסריחה.״ הסוכן פתח את הדלת יונגי החל לצחוק בעוד הוא סגר שנית את הדלת.
אבל הפעם לא חזר בו.
״ג׳ימין וג׳ין אני מחליף בשעה. ג׳ימין עוד חצי שעה השיעור שלך עם גונגקוק כדי שתאכל מהר.״ נאמג׳ון אמר וג׳ימין הינהן בהבנה.
ג׳ין הגיש את הארוחת בוקר בשולחן שסביבו כולנו ישבנו.
״בתאבון.״ הוא אמר והתיישב גם הוא.
הוסוק מזג לי ולו חביתה וסלט בצד, והוסיף גם כוס של מים.
״תודה רבה.״ הודתי לו והוא חייך חזרה.
״אל תתבייש.״ הוא השיב.
אכלתי במהירות את הארוחה הטעימה והחמאתי לג׳ין.
״באיזה חדר תרצו שאלמד?״ שאלתי כאשר פינתי את הצלחת שלי לכיור.
״כבר סיימת? אתה לא רוצה עוד?״ נאמג׳ון שאל, מרים את עיניו מהלוח שנה שתלוי על המקרר לצד המגנטים של חברי הקבוצה.
״לא, תודה רבה.״ חייכתי.
״טוב. נשאיר לך במקרר.״ הוא אמר.
״ותוכל להשתמש בחדר שלי.״ הוסיף וכיוון אותי לחדרו.
״מעולה.״ המשכתי לחייך והלכתי במהירות לחדרו.
תוך שניות אחדות ג׳ימין הגיע.
-
נ.מ טאהיונג:
-
״לא כיף להיות חולה.״ אמרתי בתבוסה ונשענתי על יונגי שדאג להעיף לי את הראש אחרי שנייה.
״אבל אני חולה!״ התייפכתי.
״ולכן לא רוצה שתדביק אותי. טינופת.״ הוא נעץ בי מבט.
התרוממתי מהספה והחלטתי ללכת לשחק בחדר של ג׳ין את משחק הפיפא החדש שלו שהגיע אליו לפני שבוע.
כאשר עברתי במסדרון שמעתי את הקול שלאחרונה נהיתי אובססיבי אליו,
קול שאני יכול לגמור ממנו בשנייה,
קול שלעזאזל...
אני נואש לשמוע כל הזמן.
הקול של גונגקוק.
שר לג׳ימין ההומו את הABC.
פתחתי את הפלאפון שלי בנעילת אצבע וצילמתי את המתרחש.
את הקול האגדי שלו שר שיר חסר משמעות.
טוב, לפחות עבורי.
נכנסתי לטוויטר והקלדתי במהירות,
׳אני חושב שיש לנו ממבר חדש!׳
צחקתי בליבי וצירפתי את הסירטון.
לוחץ על שתף ולא מודע שהבדיחה הזו תעשה כלכך רעש בעולם הסלבס.