''תכיר לואי, זה הארי..השומר ראש שלך'' אריק אמר והבחור השחור הסתכל עליי, היו לו משקפי שמש שחורות ומבט אדיש על פניו.
''אוי תראו שם!'' אמרתי והצבעתי לכיוון מסויים והם הסתובבו ''מה?'' רוב שאל.
''הדלת! תצאו'' אמרתי והם נאנחו.
''צפוי'' אריק אמר. ''אריק באמת שאני אוהב אותכם ובאמת שאני לא רוצה לריב איתכם...אני לא רוצה שומר ראש!'' אמרתי.
''לואי...זה לא מעניין אותנו, אתה חשוב לנו ולכולם..זה לביטחון האישי שלך'' אריק אמר ובחנתי אותו מכף רגל עד ראש.
''הוא לא מוצא חן בעיניי'' אמרתי והבחור הזה הסתכל עליי באדישות.
''שיפסיק להסתכל עליי!'' צעקתי והוא הסיט את מבטו.
''אני לא רוצה אותו פה בבית שלי רוב...אתם רוצים שהוא יהיה כאן? שיגור בגינה שלי'' אמרתי.
''אוי נו לואי..'' רוב נאנח. ''תביאו לו אוהל, שישן בגינה!'' אמרתי.
''יו אין שום בעיה לישון באוהל'' הבחור הזה אמר. ''מעולה..'' אמרתי בחיוך מעצבן, קיוויתי שהוא לא יסכים ויברח.
''נו באמת לואי, מה אוהל? הוא בן אדם!'' אריק אמר. ''הוא לא בן אדם! הוא מכונה ולא אכפת לי ממנו! אם הוא רוצה זה או על קרטון ליד הפח או אוהל בגינה! מצטער אין לי מקום נוסף בבית שלי!'' אמרתי.
''איפה קיריל ישן?'' רוב שאל. ''במיטה שלי'' אמרתי בשקט.
''אה..'' אריק ורוב אמרו במבוכה. ''הוא לא הולך לישון באוהל..אני לא נותן לזה לקרות'' אריק אמר.
''אין שום בעיה, קח אותו'' אמרתי והוא נאנח. ''לואי הוא בן אדם!'' אריק אמר.
''אני מסתכל עליו ואני רואה חיה! לא בן אדם!'' אמרתי בכעס והסתכלתי על הבחור הזה.
''לואי הוא לא הולך לישון באוהל! מגיעים לו תנאים מינימלים!'' רוב אמר.
''אתם רוצים שהוא יהיה פה? הוא לא הולך לישון כאן בבית! אני לא רוצה אותו פה ואני אתנהג אליו כאילו הוא אויר!'' אמרתי בכעס.
''הארי אנחנו מאוד מצטערים'' אריק התנצל בפני הבחור השחור.
''אין שום בעיה, אני כבר ישנתי מספר חודשים בשטח..גינה זה עוד תנאים טובים'' הוא חייך חיוך קטן.
''זה יהיה בסדר להשאיר אותכם פה?'' רוב שאל.
''מי זה אותכם? הוא אויר! שלא יצפה ליחס ממני ואל תצפו ממני להתייחס אליו!'' אמרתי.
''תעשה מה שאתה רוצה כל עוד הוא נשאר פה ולא זז ממך'' רוב אמר.
''טוב הארי המזוודה שלך נמצאת ברכב שלי'' אריק אמר והם יצאו מהבית שלי להביא את המזוודה של השחור הזה....אני לא מאמין שהוא פה איתי!!
''כל הכבוד'' קיריל הופיע מאחוריי. ''מה כל הכבוד?! אני לא מאמין שאני מכניס אותו לבית שלי!'' אמרתי לקיריל.
''אני גאה בך לואי..'' קיריל חייך. ''אני מאוכזב מעצמי..קיריל אני אוהב אותך'' אמרתי.
''אני לא מצפה שתאהב אותו ואני מאוד מקווה שגם לא תתאהב בו חס ושלום..אבל לפחות יש לך שמירה'' קיריל אמר.
''להתאהב בו? טחח קיריל! אני אתייחס אליו כמו כלב!'' אמרתי.
''כמו שצריך'' קיריל חייך ונשק לי על הלחי ואז נעלם.
''טוב..אנחנו נביא לו אוהל זמני..לואי תחשוב על זה שוב..תיתן לו מקום לישון בו בבית'' אריק אמר.
''אין לי איפה..מצטער'' אמרתי ושילבתי את ידיי.
''טוב..לואי...או הארי..תתקשרו אליינו אם קורה משהו'' אריק אמר.
''אוקי'' אמרתי. ''אין בעיה'' הארי אמר והם הלכו.
''לך תרכיב את האוהל שלך בגינה..'' אמרתי והצבעתי על הדלת יציאה.
''אין שום בעיה בוס..'' הוא אמר ויצא לגינה ואני הנדתי בראשי, ניגשתי לחלון לצפות במה שהוא עושה.
הוא פתח את האוהל והתחיל להרכיב אותו ואני גלגלתי בעיניי....אני לא מאמין שבאמת הביאו לי שומר חדש.
''אוף קיריל אני לא רוצה שהוא יהיה פה'' אמרתי לאויר וקיריל הופיע מאחוריי.
''הוא פה למטרה טובה'' קיריל אמר והבחור הסתכל עליי וחייך חיוך קטן..שילך לעזאזל.
עשיתי לו זין דרך החלון והוא חזר להרכיב את האוהל.
אחרי רבע שעה קרוליין חזרה..אני עדיין הסתכלתי מהחלון על האדיוט הזה שהיה בתוך האוהל, כשהוא ראה שקרוליין מגיעה לבית הוא זינק מהאוהל אלייה.
''היי היי תתרחק ממנה בנאדם!'' צעקתי לאדיוט ושיחררתי ממנו את קרוליין שהייתה קצת מפוחדת מהבחור הענקי הזה.
''מי זאת בוס?'' הארי שאל. ''בוס?'' קרוליין שאלה בהרמת גבה.
''זאת הבת שלי מפגר!'' אמרתי ומשכתי ממנו את קרוליין. ''סליחה עלמתי'' הארי התנצל ולקח צעד אחד אחורה.
''פעם הבאה תשאל לפני שאתה מתקיף אנשים!'' הטחתי בו. ''כן בסדר..שהרוצח הבא יגיע אני קודם אשאל אותו אם הוא רוצה להרוג אותך ואז אתן לו להיכנס'' הארי אמר וגלגלתי את עיניי.
''אממ...לואי מי זה?'' קרוליין שאלה והסתכלה על הארי.
''זה הארי..'' נאנחתי. ''השומר ראש החדש של לואי, נעים להכיר'' הארי חייך אלייה עם השפתיים הענקיות שלו..שילך לעזאזל.
''אה...אני קרוליין'' היא חייכה אליו ולחצה את ידו. ''הוא כלכך שונה מקיריל'' היא אמרה והסתכלה עליי.
אני פשוט הסתובבתי ונכנסתי לבית.
''אמרתי משהו לא בסדר?'' היא שאלה בהיסוס ונכנסה אחריי לבית.
''אני לא רוצה שהוא יהיה כאן'' אמרתי בעצב. ''אני יודעת לואי..אבל אתה צריך את ההגנה הזאת'' היא אמרה והארי האידיוט הזה גם נכנס לבית.
''קיריל שומר עליי...'' אמרתי בעצב. ''קיריל מת'' היא אמרה והנדתי בראשי.
''קיריל היה.....הקודם?'' הארי שאל. ''בחיים אל תגיד את השם הזה!'' צעקתי על הארי.
''היי לואי..הוא רק שאל'' קרוליין ניסתה להרגיע אותי.
''קיריל היה יותר משומר! קיריל נתן את החיים שלו למעני! אז אל תחשוב שאתה יכול לבוא ולהחליף אותו בכזאת פשטות כי אתה לעולם לא תחליף אותו!'' צעקתי עליו ועליתי למעלה במהירות.
''לואי...'' קרוליין עלתה אחריי ונכנסתי לחדר שלי, התיישבתי על המיטה והדמעות פשוט נזלו מעיניי.
''אני לא רוצה אותו כאן..'' אמרתי והיא הסתכלה עליי בעצב.
''אני מבינה את זה..אני יודעת שקיריל חסר לך..הוא לא פה בשביל להחליף את קיריל, הוא אפילו לא יודע מי זה קיריל!'' היא אמרה.
''אני שונא אותו'' נאנחתי וניגבתי את הדמעות, קרוליין התיישבה לידי.
''איפה הוא ישן?'' היא שאלה. ''בגינה'' אמרתי והוא נכנס לחדר שלי..אוקי..חצוף!
''מה אתה עושה כאן?!'' שאלתי בהלם. ''היה משעמם למטה'' הוא אמר בפשטות.
''תקשיב לי טוב חתיכת...'' התחלתי להגיד וקרוליין עצרה אותי.
''הוא חדש לואי..'' קרוליין אמרה בשקט. ''תצא מהחדר הזה..'' אמרתי.
''למה? אוי זה אחלה חדר...'' הוא אמר והסתכל על החדר.
''תלך...מכאן'' אמרתי והחזקתי בסדין חזק. ''אוי גם לי יש חולצה כזאת'' הוא אמר והרים חולצה של קיריל מהרצפה, פה כבר לא יכולתי לעצור את עצמי והתנפלתי עליו ועל החולצה.
''לואי!'' קרוליין צעקה מיד. ''תעוף מכאן! שלא תעיז שוב להיכנס לחדר הזה! אתה מבין אותי?!'' צעקתי להארי שאני מביט בעיניו בזעם ותופס בצווארון של החולצה שלו ביד אחת.
''כן בוס..תרגע'' הוא אמר ושחרר ממני את החולצה שלו.
''עכשיו!'' צעקתי והצבעתי על הדלת, הארי ציחקק. ''טחח אתה יורק'' הוא גיחך ולא יכולתי להחזיק את עצמי והעפתי לו בוקס חזק לפנים.
''דאממ..'' אמרתי וניערתי את ידי. ''הולי שיט לואי תשתלט על עצמך!'' קרוליין אמרה וניגשה להארי.
''אני בסדר....אני למטה'' הארי אמר והתחפף מהחדר, המשכתי לנער את ידי ולחזיק את החולצה של קיריל בידי בשניה.
''לואי..'' קרוליין אמרה בעצב והתיישבתי על הרצפה בישיבה מזרחית כשאני מריח את החולצה של קיריל, דמעות כמובן יצאו לי כבר בלי שליטה.
''דיי לואי..'' קרוליין אמרה בעצב והנדתי בראשי. ''אני רוצה להיות לבד, אני יכול?'' שאלתי את קרוליין והיא יצאה מהחדר, חיבקתי את החולצה של קיריל חזק ועצמתי את עיניי.
''למה עזבת אותי?'' שאלתי וקיריל הופיע שהוא יושב לידי גם.
''למענך לואי'' קיריל אמר בשקט. ''למעני? איך למעני?'' שאלתי בעיניים דומעות.
''היית מת אם זה לא היה אני..סליחה לואי..'' הוא אמר וחיבקתי את החולצה שלו חזק.
''אני אוהב אותך כל כך..אני לא מסוגל בלעדייך..'' אמרתי בשקט.
''גם אתה חסר לי לואי..אבל אני איתך כל הזמן'' הוא אמר. ''אתה לא..אני מדבר אל עצמי'' אמרתי.
''אתה לא, אני באמת כאן..'' הוא אמר בחיוך. ''תפסיק..'' אמרתי וקמתי מהרצפה.
''תתנהג רע לשומר החדש...אני לא רוצה שהוא יתפוס את המקום שלי'' הוא אמר.
''אל תדאג בקשר לזה..אני שונא אותו'' אמרתי וקיריל חייך. ''יופי'' קיריל אמר ונעלם.
''עם מי דיברת?'' קרוליין נכנסה לחדר. ''עם אף אחד..'' אמרתי וניגבתי את הדמעות.
''או...קי...'' היא אמרה בבלבול. ''אתה בסדר?'' היא הוסיפה והנהנתי.
''סליחה על מקודם..'' אמרתי לקרוליין והיא חיבקה אותי.
''תלך להתנצל בפני הארי...עשית לו נזק מאוד מכובד מתחת לעין'' קרוליין אמרה.
''לעולם לא..'' אמרתי ויצאנו מהחדר.
''אל תהיה רע אליו'' קרוליין אמרה וירדנו במדרגות. ''אני פשוט אתעלם ממנו'' אמרתי ופתחתי את המקרר.
''ממי? ממני?'' הוא שאל והתעלמתי...אוויר..
''אה אתה מתעלם ממני? אחרי שאתה פאקינג הכת אותי?'' הארי שאל.
''את עברת את הגבול, תקלוט שאתה אוויר בבית הזה'' אמרתי להארי והוצאתי מים.
''ואו בכית? למה? כאבה לך היד?'' הוא שאל. ''אוי תסתום'' נאנחתי ומזגתי לעצמי מים.
''ואו תראה את היד שלך'' הוא אמר וניגש אליי. ''תתרחק ממני'' אמרתי והוא הרים את ידי.
''תעזוב אותי!'' אמרתי ומשכתי את ידי, היא דיי דיממה מהפצעים של המכה.
''אתה צריך חבישה..'' הוא אמר. ''ואו..תודה על האבחנה דוקטור'' אמרתי בגלגול עיניים.
''אני יכול לחבוש את זה'' הארי אמר. ''ואני יכול לגרום לעוד פצע כזה גם ביד השניה אם תמשיך לדבר אליי!'' צעקתי. ''לואי הוא רוצה לעזור. הארי תחבוש לו את היד..אני אביא תחבושת'' קרוליין אמרה והסתכלתי על הארי בשנאה.
''מה אתה רוצה?'' שאלתי בכעס ושילבתי את ידיי.
''אין לי מושג מה יש לך, חשבת פעם לטפל בעצבים שלך?'' הארי שאל.
''אתה מקור העצבים שלי'' אמרתי בכעס וקרוליין חזרה עם תחבושת והביאה להארי.
''עכשיו תשב פה ותסתום'' הארי אמר והבטתי בו בהרמת גבה. ''לואי..'' קרוליין הזהירה אותי ולא אמרתי שום דבר, הוא חבש לי את היד והיו דפיקות בדלת.
קמתי לפתוח את הדלת והארי עצר אותי וניגש לבד...''טוב!'' אמרתי בכעס וחזרתי לשבת.
''אומייגד זה אמיתי!'' שמעתי את קולו של זאין. ''מי אתה?'' הארי שאל וניגשתי לדלת, כולם היו שם..לא רק זאין.
''אלה החברים שלי..'' אמרתי והארי זז מהדלת. ''כולם? יש עליכם נשק?'' הארי שאל.
''אתה לא שומר בקניון, תרגע! הם החברים הכי טובים שלי ותדבר אליהם בכבוד'' אמרתי והם נכנסו אליי הביתה.
''פשש אתם ממש מסתדרים'' נייל גיחך. ''אני שונא אותו. אני רוצה שהוא ימות'' אמרתי בכעס והתיישבתי על הספה.
''הדדי'' הוא חייך אליי. ''אז איך אתה יכול לשמור עליי אם אתה רוצה שאני אמות?! תעוף לי מהבית!'' צעקתי מיד. ''תרגעו שניכם!'' קרוליין אמרה ונאנחתי.
''לואי מה קרה לך ביד?'' נייל שאל והם התיישבו על הספה.
''זה מה שקרה לו'' הארי אמר והצביע על המכה שהייתה לו מתחת לעין.
''ואו...כמה זמן אתה פה?!'' ליאם שאל. ''שעה בערך'' הארי ענה.
''לואי- הוא שעה פה והספקת להכות אותו?'' נייל שאל בהלם.
''הארי אתה מוכן ללכת לחדר שלך?'' שאלתי את הארי. ''איפה? בגינה? אוקי'' הארי אמר.
''בגינה?'' זאין שאל בפליאה. ''באמת תהיתי מה זה האוהל ההוא..'' ג'ף אמר.
''תלך לשם'' אמרתי והוא יצא מהבית.
''אתה נותן לו לישון בגינה?!'' נייל שאל בהלם. ''אם הייתי יכול הוא היה גר בפח'' אמרתי בגלגול עיניים.
''איך אתה שונא אותו אם אתה רק הכרת אותו?'' ליאם שאל. ''הוא מעצבן! והוא נכנס לחדר שינה שלי והרים חולצה של קיריל!!!'' אמרתי ממש בכעס ונייל הניד בראשו.
''אתה נתת לו אגרוף כי הוא הרים חולצה של קיריל?'' נייל שאל והנהנתי.
''אתה שומע את עצמך לואי? אתה הכת בן אדם כי הוא הרים חולצה?! גאדמאט לואי! חולצה!'' נייל אמר.
''זה הגיע לו!'' אמרתי בכעס ושילבתי את ידיי.
''אממ לואי...תקשיב..חשבנו על משהו'' זאין אמר. ''אוי זה לא נשמע לי טוב'' אמרתי בדאגה.
''תקשיב לואי....מה דעתך ללכת לפסיכולוג?''
טאם טאם טאם
פרק יעלה אחרי יום כיפור
צום קל ונעים למי שצמה..
וסתם סופש מגניב באמצע החיים למי שלא..