שלושה חודשים עברו מאז אותו היום שבו דיברתי עם שניר. מאז לא ראיתי אותו פעם אחת. שמעתי שהוא נסע, להרבה זמן ולא ידוע מתי הוא יחזור. כך עמית ואלעד טענו. תהיתי לעצמי הרבה פעמים מה הסיבה שגרמה לו לקום ולהיעלם לכל כך הרבה זמן?ואיך זה שבר אותי כל יום יותר?לא הצלחתי לנתק אותו מהלב שלי, בעיקר פחדתי שבגלל העיסוקים שלו הוא בסכנה, וזו הסיבה שבעצם גרמה לו לקום ולברוח.
"אחותי, השמלה הזאת נדירה עליך. קחי אותה לעצמך, היא לא עושה איתי פלאים כמו איתך, כלבה." גלי החמיאה לי וגלגלתי את עיניי, היא תמיד הייתה מגזימה עם המחמאות שלה.
"הלוואי היה לי גוף כמו שלך, ותודה אהובתי." השבתי לה והייתה לי הרגשה משונה, לא ידעתי איך להסביר את מה שהרגשתי. אבל הרגשתי את הלב שלי דופק על מאתיים.
"את מפחדת, נכון?" גלי שאלה, הניחה את הנייד על המיטה והביטה בעיניי.
"אני לא יודעת, אני מרגישה מוזר." השבתי לה, הייתי מבולבלת והרגשתי צורך לשבת. הגוף שלי רעד קלות.
"זה הפחד שאולי היום הוא יגיע לעמית. למסיבה שלו בבית. אנחנו יכולות להישאר בבית-"
"לא. אני לא אשאר בבית בגללו. שיבוא, שיראה את עצמו. זה לא מעניין אותי. אני לא אתקע את החיים שלי בגללו ובטח שלא אפספס את המסיבה של עמית. עמית הפך להיות גם חלק ממני, אז שיתמודד." השבתי לה בביטחון, אך ידעתי בתוך תוכי שלראות את שניר, יכול היה לגרום לקריסת מערכות בגוף שלי. העפתי את המחשבה הזאת ממני והייתי בטוחה כמעט במאה אחוז שהוא לא יגיע.
"סבבה יפה שלי, אבל אם הוא יגיע ואת תרגישי חנוקה, אנחנו נלך. תגידי לי ונעשה את זה." היא אמרה בחיוך קטן, הצליחה לעודד אותי.
"תודה שאת לצידי." הודתי לה והיא קמה מהמיטה וחיבקה אותי בחוזקה. השבתי לה חיבוק והודתי לאלוהים שנתן לי מתנה כל כך גדולה. הכי גדולה שיכולתי לבקש.
הנייד שלי בדיוק רטט על השידה והרמתי אותו. פתחתי את ההודעה ממתן. גלגלתי את עיניי לרגל שמו שהתנוסס על הצג.
מתן: אני חוזר מחר הביתה.
אני: שמעתי על זה כבר הרבה זמן. אני לא סומכת עליך וגם...לא מעניין אותי כל כך. תעשה מה שאתה רוצה. גם ככה עד עכשיו זה מה שעשית. מה גרם לך פתאום לחזור?"
"מי זה, מתן?" גלי שאלה והנפתי את ידי לעברה , כאילו זאת הייתה הודעה לא חשובה והיא הניחה לזה וקמה להתארגן למסיבה הגדולה של עמית.
*
נכנסנו אל הבית של עמית, המון אנשים מילאו אותו, גם מוכרים וגם כאלה שלא. היו לו הרבה חברים והמון ידידות שנמרחו עליו מכל הכיוונים. אני יכולתי להבין מה גרם להן לעשות את זה, זה החיוך והעיניים המושלמות שלו. הוא היה יפה תואר. כל כך אהבתי אותו, הערכתי אותו ושמחתי שנהפך להיות חלק מחיי. שמחתי שזה היה הדדי.
"אהובתי!" עמית צרח ומשך אותי לחיבוק מוחץ וזה גרם לי לצחקק ולהיחנק במקצת.
"חיים שלי אתה חונק אותי." אמרתי לו והוא שיחרר במידי. תפס בידי וסובב אותי כדי לבחון את לבושי.
"שאישתי תמות!את כזאת יפה!" הוא נשך את שפתו התחתונה ונענע את ראשו לצדדים.
"סליחה!גם אני פה!"
"את של אלעד, י'קנאית. את רוצה שהוא יהפוך אותי לעקר?" הוא שאל וצחקנו לרגל דבריו. הוא משך את גלי וליבק אותה חזק חזק. לאחר שהתנתקו מהחיבוק, הוא נשק על קודקוד ראשה ואמר לה היכן אלעד נמצא. הוא עמד עם בן.
"אני הולכת להגיד שלום לאלעד ובן חיים שלי. אני כבר חוזרת." אמרתי לעמית והלכתי לאלעד ובן שהבחין בי מרחוק ולא הפסיק לבחון את הגוף שלי עם המבט הרציני שלו. הוא אחז בידו האחת כוס עם וויסקי וקרח ובידו השניה, בין אתבעותיו אחז בסיגריה. זה תמיד צבט אותי להסתכל עליו ולראות את הדמיון בינו לבין שניר. אך ניסיתי להתעלם מזה כמה שיותר.
"שלום ברבור!" אלעד צעק ומשך אותי לחיבוק חזק ונעים. נשקתי על לחיו וחייכתי לעבר בן שרק הרים את ראשו כמחוות שלום וחייך חיוך כמעט ןבלתי נראה.
"אתה ממש שמח לראות אותי." ירקתי בציניות והוא כיווץ את גבותיו, כאילו ודיברתי שטויות.
"את מדמיינת." הוא השיב ושאף מהסיגריה כשנעץ בי את עיניו הכהות. הוא היה גבר מושך, מאוד. הסקס אפיל נטף ממנו בכמויות. המון בנות בבית נעצו בו את מבטן. מבלי שישים לב, חטפתי את הכוס עם הויסקי מידו ולגמתי ממנו לגימה מכובדת. הוא בהתחלה היה מופתע, אך לאחר מכן הנהן בראשו, כאילו ואמר ללא מילים 'יפה לך'
"מצטערת, אני צמאה לקצת ראש טוב." השבתי לו והתקדמתי אל עבר השולחן שהיה מלא באלכוהול ועוד המון נשנושים טעימים. מזגתי לעתמי כוס ויסקי עם שלוש קוביות קרח כדי לעדן את הטעם ועירבבתי את הכוס ולגמתי מהויסקי. בן נעמד על ידי, התעלם ממני ומזג לעצמו כוס נוספת של ויסקי.
"תשתחרר קצת. מה אתה כזה כבד?" שאלתי אותו בזמן שהסתכלתי עליו מוזג לעצמו את הויסקי.
"אני תמיד הייתי כזה, מה השתנה בעינייך?" הוא שאל בץעם הרצינות שלו וגלגלתי את עיניי ונאנחתי.
"אני מנסה לתפוס פה ווייב טוב. אני רוצה להשתחרר קצת מהשלושת חודשים הכבדים שעברתי. היה לי ממש כיף כשהיית איתי. אז התנשקנו, זה קרה בטעות. אבל לא ידעתי שזה יפריע לך ככה." הוא הניח את הכוס ויסקי על השולחן, בכוח וזה משך מספר מבטים לעברנו. הבטתי עליו מבולבלת, לא הבנתי מה היה המבט העצבני שעטה על פניו.
"אני מאוהב בך, זה לא שקוף בכלל בעינייך?חשבת כמה זה קשה זה להיות בחברת מישהו שאת אוהבת והוא לא מחזיר לך את מה שאת רוצה?וואלה לא מתאים לי, מצטער. אבל אני לא בובת שעשועים של הרגשות שלך." הוא ירה הכל בזעם טהור, נטל את הכוס מהשולחן ונעלם מהפנים שלי. גמעתי את רוקי ונשמתי עמוק. לא רציתי לתת לזה להשפיע עלי יותר מדיי. במיוחד לא בערב הזה. לגמתי את כל הנוזל החום, גמעתי אותו ומזגתי עוד אחד. שתיתי אותו גם ומזגתי עוד אחד. הלכתי אל הסלון, עברתי בכניסה לבית, שם התנגשתי בגוף קשיח וגדול שכמעט גרם לפניי לפגוש באריחים החלקים האפורים. אך יד איתנה תפסה את גופי ויימב את הגוף שלי. הרמתי את מבטי המבוהל ומה הסיכויים שדווקא בו אני אתקל?הוא נעץ בי מבט כל כך רציני והבחנתי בלסתותיו מתהדקים בחוזקה באיטיות. הוא עזב את ידי, בעדינות שהפתיעה אותי והתקדם אל עבר עמית שעמד עם שתי ידידות שלו וצחק איתן. הייתי המומה, כל כך המומה והלב שלי נשבר. כל האהבה שהדחקתי הכתה בי בכל חלק בגוף שלי. בעיקר בלב שלי שכמעט נעקר ממקומו.
יצאתי אל המרפסת, הייתי חייבת אוויר. לא הייתי מוכנה לראות אותו. אפילו שהכנתי את עצמי לרגע הזה מיליון פעמים ביום. שום דבר לא באמת מכין אותך לזה. ללב שלי היה חיים משלו. לא הייתי חזקה כמו הרבה אנשים שהיו עומדים בזה בגבורה.
"אפשר מצית?" שמעתי קול מוכר והלב שוב התבלגן בתוכי. הרמתי את המבט שלי אל עבר הדמות הגבוהה של שניר שחיכה עם הסיגריה בפה. ללא מילים, הצתתי את הסיגריה שלו והוא הודה לי בהנהום ראש אחד. הוא נשען על המעקה והביט על כל מה שהשתקף למולו.
"למה את מופתעת כזאת?" הוא שאל ותהיתי לעצמי אם אותי. לא הבנתי מה עבר עליו עם ההתנהגות העדינה הזאת.
"לא יודעת, מוזר לי לראות אותך." השבתי בכנות וגמעתי את הכדור חנק שהקשה עלי לנשום. לא רציתי לבכות ולכן לגמתי את כל הויסקי בבת אחת. בחנתי את הלבוש שלו, חולצה לבנה יוקרתית ומכנסי ג'ינס כהים ונעליים שלבטח עלו הון. השעון זהב היה כרוך סביב ידו והחמיא לו בטירוף. שיערו הפחמי התארך במקצת וזיפיו השחורים והקצרצרים...כל כך התגעגעתי להעביר את ציפורניי עליהם. היה לי קשה לעמוד מולו ככה ולהיזכר ברגעי התשוקה והאהבה שלנו. הרגשתי שנשברתי שוב בגללו.
"את בוחנת אותי." הוא אמר, כמו שתמיד הוא מציין כשהייתי בוחנת אותו.
"זה לא חדש לך הרי." השבתי לו והצתתי סיגריה נוספת. שילבתי יד אחת תחת חזהי, ואת ידי השניה הנחתי על היד השלובה.
"את יודעת...אם לא הייתי יודע מה עשית עם בן, לא הייתי חוזר. אני חושב...שזה פשוט היה מכת חשמל." הוא אמר ורגליי החלו לרעוד.