''אני נפרד ממך לואי...אנחנו נפרדים'' קיריל הפיל את הפצצה.
''לא אנחנו לא'' אמרתי מיד.
''אני מצטער לואי..'' קיריל אמר. ''אנחנו לא נפרדים קיריל'' קבעתי.
''אנחנו כן... אני נפרד ממך'' קיריל אמר. ''מה? אבל למה? אנחנו סיכמנו שלא נפרדים'' אמרתי בהלם.
''זאת החלטה שלי לואי...אני מצטער והכל... אבל זאת ההחלטה שלי'' קיריל אמר.
''אבל..למה? מה עשיתי? מה קרה? אתה אוהב אותי... אני אוהב אותך קיריל!'' אמרתי במהירות.
''זה לא אתה... זה אני'' קיריל אמר.
''אוי נו באמת! מה זה המשפט הזה קיריל?!'' צעקתי, זה כאב לצעוק אבל הוא היה צריך את הצעקה הזאת.
''סליחה בוס... זה סופי... זה נגמר בינינו'' הוא אמר.. הוא אמר בוס... לא!
''אין סיכוי קיריל, אתה תסביר לי למה! אבל עכשיו כולם יודעים! לא צריך להסתתר יותר! מה הבעיה?!'' שאלתי בכעס.
''ככה החלטתי... זה פשוט.... לא זה'' קיריל אמר. ''קיריל לפני כמה דקות אתה בכית פה על המיטה שלי כי כמעט מתתי! איך פתאום זה לא זה?! זאין דיבר איתך?!'' שאלתי בכעס.
''מה... לא..'' הוא אמר. ''אתה משקר! זאין דיבר איתך!! אני לא מאמין!'' אמרתי בכעס וקיריל השתיק אותי.
''זאין לא דיבר איתי, זאין לא הגיע לפה בכלל'' קיריל אמר.
''אז מה הפאקינג סיבה שלך קיריל?! למה אתה עושה לי את זה?! למה אתה שובר לי את הלב?!'' שאלתי עם דמעות בעיניים, לא חשבתי שאנחנו נגיע למצב הזה.
''מצטער בוס... גם לי זה קשה'' קיריל אמר. ''אני לא הפאקינג בוס שלך! ואם זה קשה לך למה עושה את זה?!'' שאלתי והוא עצם את עיניו.
''כי לא הייתי צריך בכלל להתחיל את זה.. זה לא אמור להיות ככה... אני השומר שלך.. אני מצטער לואי.. זה סופי ואל תנסה למנוע את זה ממני'' קיריל אמר ויצא מהחדר.
''תמות!'' צרחתי וזרקתי את הכרית על הדלת, כאב לי החזה.. ממש כאב לי החזה, נשכבתי אחורה נאנח מכאבים, זה כואב. זה ממש כואב.
אני לא מצליח לנשום..
זה קשה..
זה כואב....
לא...
די...
שמישהו יפסיק את הכאב...
עצמתי את עיניי ושוב מצאתי את עצמו במקום הלבן הזה...
הנה המדרגות...
התחלתי ללכת לכיוון המדרגות ואיך שהתחלתי לעלות בהם שוב מצאתי את עצמי בחדר שלי.
''זהו הוא התאזן..''שמעתי קול סמכותי והסתכלתי עליו, זה היה רופא של הבית חולים.
''לואי?'' שמעתי את קולו של נייל והסתכלתי לצד השני, הוא עמד לצידי מודאג.
''קשה לי לנשום'' לחשתי ושמו עליי את המסכת חמצן.
''תנשום לתוך זה..'' אמר הרופא. ''כואב לי בחזה'' אמרתי. ''אני אשים לך משכח כאבים'' אמר הרופא והזריק משהו לתוך האינפוזיה שלי.
''מה קרה לו?'' שמעתי את הקול של ג'ף, גם הוא פה?
''משהו גרם לנשימה שלו להאיץ... הוא צריך לא להתרגש יותר מידי.. לא לכעוס או להיות עצוב.. להיות במצב נפשי מאוזן ..'' אמר הרופא.
''אני נדאג לזה'' נייל אמר. ''זה אומר שזאין לא הולך להתקרב אלייך'' נייל אמר.
''אתם יכולים לדאוג גם לזה לגבי?'' ג'ף נאנח וכולנו שתקנו.
''היי לואי, מה יש לקיריל?'' נייל שאל. ''אל תזכירו אותו, בבקשה'' אמרתי.
''לא להזכיר? למה?'' ליאם שאל בבלבול. ''רבתם?'' נייל שאל והנדתי בראשי.
''נפרדנו..'' אמרתי והם שתקו. ''מה.. אבל.... למה?'' נייל שאל בהלם.
''אני לא יודע.. הוא יכול ללכת להזדיין..'' נאנחתי. ''ככה פתאומי? אבל... הקשר שלכם מעולה!'' נייל אמר.
''תנסו אתם להבין את קיריל! אני לא מבין אותו! אני מצטרף למועדון של ג'ף, מועדון לבבות שבורים'' אמרתי.
''לואי..'' נייל נאנח. ''נייל אני יכול לבקש טובה?'' שאלתי את נייל. ''כן בוודאי! הכל'' נייל אמר.
''תגיד לקיריל שהוא מפוטר, אני לא רוצה לראות אותו יותר'' אמרתי.
''אני לא יכול.. לואי..'' נייל נאנח. ''בבקשה, זאת הטובה היחידה שאני מבקש... תעשה את זה'' אמרתי לנייל.
''אבל לואי..'' נייל אמר. ''פשוט.. תפטר אותו בשמי, תגיד לו גם שלא יכנס לחדר שלי... שילך לארוז את הדברים שלו'' אמרתי חד משמעית ונייל הסתכל עליי בעצב.
''טוב'' הוא אמר ויצא ביחד עם ג'ף וליאם.
לעזאזל...
''היי לואי'' נייל נכנס לחדר. ''עשית את זה?'' שאלתי והוא הנהן.
''קיריל קיבל את הפיטורים.. הוא מסכים איתם והוא חשב גם ככה לעשות את זה'' נייל אמר.
''נפלא.. מתי אני אקבל שומר ראש חדש?'' שאלתי. ''זאת תהיה בעיה...מאין להם שומרי ראש פנויים כרגע..מוקיריל יצטרך להישאר איתך שלושה שבועות'' נייל אמר.
''שלושה שבועות?!'' שאלתי בהלם. ''כן... עד שהחוזה של שומר ראש אחר יגמר'' נייל אמר.
''לעזאזל.. אולי תעבור לגור איתי? אני לא רוצה להיות עם קיריל לבד'' אמרתי.
''אתה לא תהיה לבד.. יש לך את קרוליין איתך'' נייל אמר ונאנחתי.
''דמאט.. ומה עם כל השעות שהיא תהיה בבית ספר? נייל אני אתחרפן!'' אמרתי.
''אתה תהיה בסדר לואי.. בינתיים יש לך פה שבוע להעביר.... אבל רק דבר אחד אחרון..'' נייל אמר.
''מה עכשיו?'' שאלתי. ''קיריל רוצה להגיד לך כמה מילים'' נייל אמר.
''אני לא מעוניין לראות אותו'' אמרתי. ''כמה מילים לואי...אני מכניס אותו'' נייל אמר ופתח את הדלת. הוא קרא לקיריל וקיריל נכנס לחדר.
''מה?'' שאלתי ושילבתי את ידיי, נייל יצא מהחדר וקיריל נשען על הדלת.
''קיבלתי את הפיטורים שלך בוס.. אני מסכים איתך... זאת הייתה טעות מקצועית שלי ולא שלך..'' קיריל אמר.
''אוקי.. נייל סיפר לי'' אמרתי.
''אני רק רוצה לבקש משהו.... אל תספר לאף אחד נוסף עלינו בוס.. תשמור את זה אצלך'' קיריל אמר והסתכלתי עליו בעצב.
''אני לא חושב שאחרי ששברת לי את הלב יש לך זכות לבקש משהו...אבל בסדר.. רק כי אני בן אדם טוב'' אמרתי.
''תודה... אני אעזוב את תפקידי ברגע ששומר ראש אחר יוכל לתפוס את מקומי'' קיריל אמר ויצא מהחדר.
אני אוהב אותך קיריל...
אני לא רוצה שתעזוב...
אני אוהב אותך...
שבוע עבר..
סוף סוף משחררים אותי מבית חולים המזויין הזה..
זאין לא הגיע לבקר אותי אפילו פעם אחת...
הם דיברו איתו,לפחות נייל וליאם..ג'ף לא כל כך מוכן לדבר איתו.
קרוליין ישנה אצל נייל בכל הימים האלה שהייתי בבית החולים ובכל רגע פנוי שהיה לה היא באה לבקר אותי בבית החולים.
ואני וקיריל? אין יותר דבר כזה אני וקיריל..
זה שוב אני והשומר ראש שלי..
זה שאני שונא.
אני קיריל וקרוליין חזרנו לבית שלי, לי עדיין היו תחבושות על החזה וביד..
יש לי כלכך הרבה צלקות חדשות מהתקופה האחרונה..
דאממ.
''להכין לך משהו לואי?'' קרוליין שאלה. ''תה.. הגרון שלי יבש'' אמרתי והיא הנהנה וניגשה להכין.
''תודה'' אמרתי. ''בכיף'' היא ענתה בחיוך והדלקתי טלויזיה, קיריל עמד ליד הדלת ושתק.
''חבר הלקה וואן דירקשיין השתחרר היום מבית חולים לאחר שבוע של החלמה מפגיעה נוספת, אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה'' נשמע בטלויזיה מערוץ הבידור.
''נחמדים'' חייכתי, כיף לשמוע סוף סוף דברים טובים ולא רק רכילות ודברים רעים עליי.
''בבקשה'' קרוליין אמרה והניחה את הכוס תה על השולחן.
''קיריל אתה רוצה לשתות משהו?'' קרוליין שאלה את קיריל והוא לא ענה.
''זה כל כך מוזר..'' היא אמרה והסתכלה על שנינו, כל אחד בתורו.
''ספרי לי על זה.. אני מחכה לרגע שהוא יעוף מפה'' אמרתי ונשענתי אחורה על הספה.
''הוא לא יכול לעוף מפה, אתם צריכים להיות ביחד, נועדתם לזה'' קרוליין אמרה.
''הוא יכול בקלות לעוף מפה, באותה קלות שהוא שבר לי את הלב'' אמרתי ולגמתי מהתה.
''לואי אתם לא יכולים פתאום להתעלם מהרגשות שלכם! אני לא מבינה אותכם'' קרוליין אמרה.
''קרוליין אנחנו לא נערים בני 17 כבר.. קיריל החליט את זה.. אין לי דרך לשנות לו את ההחלטה, לא משנה כמה אני אוהב אותו'' אמרתי והסתכלתי על קיריל, הוא היה אדיש כאילו הוא לא שומע אותנו.
''אתם אוהבים אחד את השני.. זה פשוט עינוי בשביל שניכם, מה הבעיה שלכם לחזור להיות יחד?'' קרוליין שאלה.
''זה דברים שאת תביני שתהיי בגיל שלי'' אמרתי והיא נאנחה.
''אתם סתומים ואני מקווה שתבינו את הטעות לפני שיהיה מאוחר מידי, עכשיו ברשותך לואי אני הולכת לחדר שלי.. המיטה אצל נייל יותר קשה מאבן!'' קרוליין אמרה והלכה לחדר שלה, המשכתי לזפזפ בטלויזיה ולנסות להתעלם מהנוכחות המציקה של קיריל שבהה בי בצורה מטורפת.. ברור שהוא בוהה בי ככה! הוא מאוהב בי! גאדמאט הוא אדיוט.
''שירו בי במקרה פגעו לך בראש?'' שאלתי והסתכלתי על קיריל. הוא לא ענה.
''חזרת לא לדבר?'' שאלתי בגיחוך והוא שוב לא ענה.
''אוי אני יכול להתרגל לזה..בלי לשמוע אותך יהיה יותר קל לשכוח אותך'' אמרתי בחיוך.
''תהפוך את זה להדדי ותסתום בוס'' קיריל לפתע אמר.
''למה אתה עושה לי את זה קיריל?'' שאלתי והוא שתק.
''לעזאזל איתך..תעוף כבר מהבית שלי..'' נאנחתי וחזרתי לזפזפ בטלויזיה בשקט.
אחרי בערך חמש שעות של שתיקה אני עליתי לישון, קיריל נאלץ ללכת אחרי כי נכון לעכשיו הוא צריך להיות צמוד אליי בכל חדר כדי להגן עלי.
''אני רוצה ללכת לישון, אני לא יכול שאתה מסתכל עליי ככה'' אמרתי והורדתי את בגדי ככה שאני נשאר עם בוקסר בלבד לגופי.
''תמיד הסתכלתי עלייך ככה בוס'' קיריל אמר. ''אבל עכשיו זה מפריע לי, אם אתה רוצה להישאר בחדר אתה צריך להסתובב ולהסתכל על הקיר'' אמרתי וקיריל גלגל את עיניו והסתובב עם הפנים כלפי הקיר.
נכנסתי למיטה ובהיתי לקיריל בתחת, עם כמה שאני פגוע ממנו... כלכך באלי עליו.
''לילה טוב'' אמרתי והוא לא ענה.. שימות.
''הוא לא מבין רמזים'' גיחך הבחור הראשון. ''כמה פעמים נצטרך לפגוע בו?'' שאל השני בחיוך.
''אין שכל אין דאגות'' הראשון אמר. ''מה אתם רוצים ממני?'' שאלתי והבחור השני העיף לי כאפה ממש חזקה.
''אנחנו צריכים להשתעשע בך עד שהבוס יגיע'' הראשון אמר.
''מי זה הבוס שלכם?'' שאלתי והשני דחף את אגרופו בחוזקה בתוך הבטן שלי וגרם לי להשתעל.
''לא שואלים שאלות כאלה... אוף למה אנחנו לא יכולים פשוט להרוג אותו?'' השני שאל את הראשון.
''כי זה מה שהבוס רוצה לעשות.. אל תדאג.. הוא בטוח יתן לנו אח''כ להתעלל בגופה שלו''
מזל טוב לואי.. החלומות שלך חזרו..
קמתי קצת מהמיטה וראיתי שקיריל ישב על הריצפה ליד הדלת ונמנם קלות.. חמוד..
לקחתי שמיכת פליז שאני וקיריל תמיד התכסנו איתה בספה למטה וכיסיתי את קיריל בעדינות.
''אני אוהב אותך כלכך... למה אתה עושה לי את זה?'' לחשתי וליטפתי את שיערו.
''מעצבן שכמותך'' אמרתי וחזרתי למיטה שלי, כבר היה חשוך בחוץ.. מה ככה עבר יום שלם?
הלילה הגיע.. אני התכוננתי לשנת הלילה וציפיתי שקיריל יגיע למיטה שלי.. הריי פה הוא ישן..
ירדתי למטה וראיתי אותו מציע את הספה. ''מה אתה עושה?'' שאלתי מבולבל.
''אני ישן כאן בוס'' קיריל אמר. ''אבל למה? אתה ישן איתי למעלה'' אמרתי בהלם, תיכננתי לפתות אותו במיטה.. אין שום סיכוי שהוא מסוגל להתנגד לזה!
''זה כבר לא מקצועי לישון איתך בוס'' קיריל אמר. ''אז? גם לזיין אותי בכל רגע אפשרי לא היה מקצועי ואתה עשית את זה קיריל! ואתה נהנת! דייי תסביר לי כבר מה הפאקינג בעיה שלך?!'' צעקתי וקיריל סידר את הכרית שלו.
''זאת הייתה החלטה שלי ואני עומד מאחוריה'' קיריל אמר ונשכב על הספה.
''לך תזדיין!'' נאנחתי ועליתי למעלה במהירות. הוא אדיוט, הוא פשוט אדיוט! אוך שיקולל!
נשכבתי במיטתי וניסיתי להירדם...לא הלך מי יודע מה ורק דרך מחשבות שרפתי את כל שעות השינה שהיו אמורות להיות לי.
שמעתי שהתחילו חיים למטה וירדתי לשם, קרוליין שתתה כוס קפה ביחד עם קיריל והם דיברו ביניהם.
''אה רק איתי אתה לא מדבר?'' שאלתי בכעס ושילבתי את ידיי.
''סליחה בוס'' קיריל אמר והלך לדלת לעמוד שם.
''מה יש לך? אתה באמצע שתייה! תחזור לשתות!'' אמרתי והוא היה אדיש.
''הוא רוצה בכוונה שאני אשתגע?'' שאלתי. ''אני לא חושבת.. יש לי לימודים.. אתם תסתדרו ביניכם ילדים?'' קרוליין שאלה.
''ניניני'' אמרתי לה והיא חייכה. ''אל תהרגו אחד את השני.. אתם חשובים לי'' קרוליין אמרה והסתכלתי על קיריל בכעס.
''תהני בלימודים חמודה'' אמרתי לה ונישקתי את המצח שלה. ''זה לימודים.. איך להנות לואי?'' היא שאלה וצחקתי.
''תעשי את עצמך לפחות, יאללה את תאחרי'' אמרתי והיא יצאה מהבית.
''תמשיך לשתות את הקפה שלך..אני אעלים עין ואחשוב שלא שתית אותו'' אמרתי בגלגול עיניים והוא שתק ובהה בי.. הוא יטריף אותי!
נשמעו דפיקות בדלת וקיריל פתח אותה מיד.
''אושר גדול לראות אותך'' שמעתי את קולו של זאין וניגשתי מיד לדלת.
''אומייגד מה אתה חושב שאתה עושה כאן?'' שאלתי בהלם.
''אתה חייב לי כמה הסברים לא?''
בום
מוקדש ל yaffa_T שביקשה כלכך יפה (והיא חמודה מספיק כדי שיהיה אכפת לי עד כדי כך אני אשב באוטובוס עם חברים בדרך לפאב ואכתוב פרק)