*חודש לאחר מכן*
"אמא אני לא אוהבת את זה." אני נוהמת בזמן שאני מושכת את הבד הצהוב והמציק.
"בסדר מתוקה. לכי לנסות את השחורה שבחרת מקודם." היא מושכת באפה בזמן שאני הולכת בחזרה אל תא המדידות. "כדאי שתלבשי בצבעים לפעמים."
"אני מתלבשת בצבעים אמא, רק לא בצהוב." (-אבל את גם ככה נראית כמו ביצה, אז מה אכפת לך?) אני אומרת בזמן שאני יוצאת מתא המדידות והיא מחייכת חיוך גדול לשמלה.
זאת שמלת תחרה ארוכה שמגיעה עם שרוולים ארוכים ופתוחה בגב.
"אני אוהבת את זאת." אני אומרת בזמן שאני מביטה במראה הגדולה, עושה סיבוב קטן.
"מתוקה זאת מסיבה רשמית, לא הלוויה."
"אמא!"
"את לובשת יותר מידי שחור מתוקה. תנסי צבע אחר, בבקשה." היא מתחננת בזמן שהיא נעמדת ומושיטה לי שלוש שמלות בצבעים שונים שנראות כמו האחת שאני לובשת.
"אני אנסה אותם." אני אומרת והיא מחייכת בזמן שאני נכנסת חזרה לתא המדידות.
אני לובשת את הבייבי בלו (-כחול עדין ויפה ממש) ויוצאת מהתא. היא מחייכת ואני כמעט מקיאה כשאני מביטה במראה.
"אני נראית כמו קרח." אני אומרת והיא מגלגלת את עינייה.
"את נראית חמודה."
"אני נראית כמו בת חמש." אני אומרת בזמן שאני נכנסת אל תא המדידה, מורידה את השמלה.
אני רק מביטה בירוק כיער ואני זורקת את זה ל-לא - ערימה. אני מביטה בשמלה האחרונה שנשארה והיא שקופה.
אני לובשת אותה, מחייכת אל היהלומים שמופיעים בכל הגוף שלי ואל בד התחרה.
אני יוצאת מהתא ואמא שלי מתנשפת, "זה כל כך פשוט אבל עלייך זה נראה כל כך טוב."
"אני מרגישה עירומה." אני אומרת והיא מצחקקת, מתקרבת אליי ומסדרת חלקים בשמלה.
"עם קצת איפור ותלתלים בשיער ועקבים לבנים, את תראי עוצרת נשימה."
"תודה אמא, אז אנחנו יכולות לקנות את זה עכשיו?" אני שואלת והיא מחייכת עם הנהון. אני מחליפה בחזרה לפוטר האפור שלי, ואנס וחולצת הטי שלי.
אני יוצאת ואמא שלי משלמת לשמלה אפילו כשהתחננתי בשבילה שתתן לי לשלם. אנחנו נכנסות אל המכונית שלה ונוסעות חזרה הביתה לאיפה שאבא שלי יושב על הכורסא שלו.
"היי אבא," אני מחייכת בזמן שאני עוברת אותו והולכת אל החדר שלי. אני משכיבה את השמלה שלי על הרצפה ליד המיטה שלי לפני שאני מוציאה את הטלפון שלי.
המסיבה שאמא שלי מדברת עלייה זה כנס רפואי נוסף שאבא שלי היה צריך ללכת אבל מסיבה מסויימת לא יכול – אז אמרתי שאני אלך בשבילו. בנוסף, הארי ביקש ממני להיות הדייט שלו אז אני אהיה אמורה ללכת בכל מקרה.
והמסיבה מתקיימת מחר. אמא שלי אמרה שהיא הולכת לשבוע נוסף עם חברות מסיבה מסויימת.
אני מרגישה כאילו המשפחה שלי מתפרקת אבל אני בטוחה שזה בגלל שאני הולכת לעבור בקרוב – אני לא יודעת.
אני מושכת את המצעים שלי עד כתפיי ונרדמת באיטיות. הארי לא יוצא מהמחשבות שלי לשנייה.
-
"תהני במסיבה מתוקה, אני אוהבת אותך." אמא שלי אומרת בזמן שהיא מנשקת את המצח שלי.
"אוהבת אותך גם, ביי אבא." אני מנופפת והם יוצאים מהדלת והולכים אל המכוניות הנפרדות שלהם, נוסעים לעבודה.
אני נוהמת כשאני סוגרת את הדלת והולכת אל החדר שלי, שוכבת ורק רוצה לישון אבל המחשבות שלי לא יתנו לי.
החודש הזה היה מלא עם הארי שלחוץ לגבי טיילור מכיוון שהוא מרגיש שהוא לא יכול לדבר איתה – ואני לא הולכת להכריח אותו.
הוא אמר שהוא רוצה להתגרש והוא לא רוצה שאני אאשים את עצמי – למרות שאני לא, הם רבו עוד לפני שנפגשנו.
דיברתי עם טיילור רק פעם אחת אחרי המסיבה הראשונה הזאת, וראיתי אותה ברחוב הולכת עם כמה חברים – וכמובן שהיא אפילו לא זיהתה אותי או שבכלל היה לה אכפת בכל מקרה.
אני רוצה להיות עם הארי, ובחודש האחרון הרגשות שלי רק גדלו יותר בשבילו – ואני חושבת שגם הרגשות שלו. הוא לא באמת מדבר איתי על הרגשות שלו אלא אם כן אני שואלת.
אחרי שהיום עובר לאט יותר משרציתי, אני מתקלחת ומסלסלת ברישול את השיער שלי לפני שאני מתאפרת.
כל פעם שאני ליד הארי אני רוצה להיראות מושלמת, או לפחות טוב, אני לא רוצה שהוא יביט בי וחשוב שאני דוחה או שיתחרט שהוא איתי...
אחרי שלבשתי את כל הבגדים אני מתיישבת במרפסת שלי ומקשיבה לצלילי הלילה למשך זמן מסוים מאחר והתארגנתי מוקדם יותר משציפיתי.
אני לא יכולה אבל להיות מעט לחוצה מכיוון שאני הולכת לראות את הארי היום. היום זה היום שבו הוא יכול לקבל הכנסה ענקית אם הוא יחתום עם חברה נוספת – הסיבה לכנס.
אני לבסוף נכנסת אל המכונית שלי סביב השעה 6:45 מאחר והכנס מתחיל בשעה 7 והנסיעה היא חצי שעה.
אני רוצה לחבק אותו, אפילו עכשיו – רק להרגיש את הגוף שלו על שלי.
|הארי|
איפה היא? המסיבה התחילה ב7... אולי היא שכחה שזה הלילה – או אולי היא החליטה לא לבוא.
הו אלוהים מה אם היא שונאת אותי? מה אם היא החליטה שהיא לא מחבבת אותי יותר? מה אם—הארי תשתוק! אתה רק מפחיד את עצמך.
אני מברך אורחים בזמן שהם נכנסים, נהיה יותר לחוץ ומודאג בזמן שאנשים מפסיקים להגיע – פחות ופחות.
איפה היא יכולה להיות?
אני מסתובב והולך מהדלת, מביא את אצבעותיי אל פי בחשש ולועס את השפה שלי. (-מה אחי מה.)
"ראית את בריט?" אני שואל אחד מהחברים שלי שהיא נפגשה איתו שבוע שעבר בבית שלי.
"לא—הו הנה היא." הוא אומר ואני מסתובב.
הזמן מאט וכולם בקהל מטשטשים ונהפכים ללא רלוונטים. השמלה שלה מחבקת את הקימורים שלה בשלמות והשיער שלה נראה כמעט מזוייף מכיוון שזה יותר מידי מושלם.
העיניים שלה סוקרות באיטיות ובלחץ את הקהל, כאילו היא מפחדת או פוחדת להיות לבד בקהל גדול.
העיניים שלה נתפסות בשלי ואני מיד מחייך וכך גם היא, מתפעל מהיופי שלה – איך מצאתי מישהי כל כך נהדרת?
אני יוצא מזה כשהיא צועדת אליי והדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה לנשק אותה – אבל אנחנו בקהל.
אני רק עוטף אותה בזרועותיי, לא אכפת לי אם אנשים רואים את החיבוק הגדול שלי. היא מצחקקת, הידיים שלה מוחצות את צווארי בזמן שהיא מנשקת את האוזן שלי.
"התגעגעתי אלייך." היא לוחשת ואני מסניף את ריח התות שלה שאני אוהב.
"התגעגעתי אלייך יותר."
"מה? אני לא מקבל חיבוק?"
"היי נייל." בריט מצחקקת כשהיא מורידה את עצמה ממני ומחבקת את נייל.
"מה שלומך מותק?"
"טוב, איך הבית ספר לאחיות?" היא שואלת ואני צוחק עם נייל.
"הו הארולד כאן נתן לי את העבודה."
"באמת?! הארי זה כל כך מתוק." היא אומרת – רק מחמאה פשוטה ממנה גורמת לי לפרפרים בבטן.
"הארולד!"
"שלום מר סמית." אני אומר, לוחץ את היד של הבחור בזמן שהוא מחייך, מראה את השיניים הגדולות והמסריחות מקפה שלו.
"מה שלומך, בריט? אבא שלך כאן הלילה?"
"לא, הוא לא יכל להגיע היום, הוא אמר לי להגיד לך שהוא מאוד מצטער."
"זה בסדר- אז הארולד אתה רוצה לדבר עסקים?"
|בריט|
אני לא יכולה להוריד את העיניים שלי ממנו, וגם הוא ממני. הוא לא לובש טוקיסדו – הוא לובש סקיני ג'ינס, חולצה מכופתרת נחמדה ואת המגפיים שלו.
הוא נראה כל כך לוהט בלבוש הרגיל שלו.
אני עוקבת אחרי הארי לשולחן שעליו יש מפות לבנות. הוא ומר סמית מדברים על משהו שנמשך לנצח בזמן שהדייט של מר סמית והחברה שלה מדברים על משהו עם ילדה בשם מיסי – משהו על זה שהיא בוגדת או שמישהו בוגד.
"אני יודעת, אני לא יכולה להאמין שמר קולינס בגד באישתו."
"אמ," אני מנקה את גרוני ושתי הבנות מביטות בי. "לא כדי להפריע, אבל אמרתן מר קולינס?"
"כן, הוא המדען שעובד בשביל הארי. הוא בוגד באישתו עם אחת מהחברות הישנות שלו בשם מיסי."
הם בטוח לא מודעות למי הן מדברות.
"מיסי...?"
"מיסי אהובה, היא בדיוק שם." הבת מצביעה ואני כמעט מקיאה.
"משהו קרה חמודה?" הארי שואל ואני נעמדת.
"אני – אני-," לפני שאני יודעת מה אני עושה אני רצה קלות מהשולחן. אני נתקלת בכמה כיסאות אבל לא אכפת לי, אני ממשיכה לרוץ.
אני בסופו של דבר מגיעה אל המטבח איפה שכל האנשים צועקים לי לצאת אבל אני מתעלמת מהם,רצה אל הדלתות הכפולות ויוצאת מהבניין.
"בריט! בריט מה קרה?!"
"אבא שלי בוגד באמא שלי!" אני צועקת והוא עוצר, המום.
"את לא-"
"מה קורה עם כולם שהם בוגדים?! קודם טיילור, ואז אתה, ועכשיו אבא שלי!"
"וואו, וואו," הוא אומר ואז הוא מקמט את מצחו, "טיילור?"
לעזאזל. עדיין לא אמרתי לו שטיילור בוגדת.
"שום דבר אני-"
"בריט—אין שקרים בנינו... זוכרת?"
לעזאזל!
"לפני שנפגשנו ראיתי את טיילור עם מישהו בקפה שאני עובדת-"
"הוא לבש ג'קט עור?"
"כ-כן."
"מחוספס?"
"כן..."
"לעזאזל!" הוא צועק, מסתובב ומכה את הקיר גורם לי להתנשף.
"הארי..."
"ידעתי שהיא מזיינת אותו! ידעתי את זה!"
"הארי! הארי, למה אתה מתכוון?"
"היא—לעזאזל." הוא נוהם בזמן שהוא משקשק את היד המדממת שלו.
"הארי... בוא אחרי." אני אומרת בזמן שאני הולכת בחזרה אל המטבח, אנשים לא אומרים דבר מאחר והארי איתי.
אני נכנסת אל השירותים של הבנות ומושכת אותו לבפנים. אני מוודאת שאף אחת לא בפנים ואני נועלת את הדלת.
"תן לי לנקות אותך." אני דורשת כשאני מרטיבה נייר.
אני לוקחת את היד הנפוחה-מעט שלו ובעדינות מנגבת את פרקי אצבעותיו המדממים, גורמת לו להתכווץ.
"מצטערת," אני אומרת וממשיכה לנקות אותו בעדינות.
"את נראית יפה הלילה." הוא מחמיא ואני מרגישה את הלחיים שלי מתחממות.
"תודה."
אני רוצה לשאול אותו לגבי טיילור והבחור הזה אבל אני יודעת שזה לא הזמן. הארי בטח עשה סצנה כי רץ אחרי.
"תודה." הוא אומר כשאני מסיימת וזורקת את הנייר עם הדם ורוחצת את ידיי.
"אין בעד מה, ואתה נראה מאוד סקסי."
"סקסי שאין לעמוד בפניו?"
"הו כן," אני מצחקקת כשאני נכנסת אל זרועותיו.
"אפשר להגיד אותו דבר לגביך." הוא נוהם בזמן שהוא מוחץ את ישבני וגורם לי לצווח.
"בוא נחזור למסיבה."
"לא בלי נשיקה קודם."