חודש אולי? לא עבר כל כך הרבה וכבר אני מחבבת אותו. לא אני לא. אני רק מחבבת את מה שהוא. לא אותו כאדם. זה לא יכול להיות.
"מתוקה..."
"מה אמא?"
"הדגנים לא הולכים למקרר," היא אומרת ואני פותחת את המקרר, מבחינה בכך ששמתי את הדגנים במקרר ואת החלב בארון.
אני נאנחת, מחזירה אותם למקום שלהם ואוכלת את הדגנים שלי, מבחינה בכך שלקחתי מזלג ונאנחת שוב.
"למה את נראית מוסחת כל כך? אולי לא כדאי שאעזוב..."
"לא אמא זה בסדר. את הולכת לשבוע של בנות. מגיע לך את זה. אני בסדר." אני מושכת בכתפיי והיא מברישה את השיער שלי, מנשקת את מצחי.
"בסדר מתוקה. אני אוהבת אותך," היא אומרת בזמן שהיא אוחזת במזוודה שלה ויוצאת מהדלת.
עבר כשבוע מאז הפעם האחרונה שראיתי את הארי והוא לא סימס בחזרה או התקשר אליי. אני יודעת שזה דבר טוב שהוא לא אבל עמוק בתוכי אני מתפללת שהוא כן.
אני מסיימת את הדגנים שלי והולכת אל החדר שלי, נשכבת על המיטה שלא עזבתי הרבה. (-כאילו היא לא יצאה מהמיטה שלה הרבה מאז)
אני אוחזת בטלפון שלי, הבטן שלי מתמלאת עם פרפרים, מקווה שהארי סימס לי. אני לוחצת על המסך ואני מרגישה את העיניים שלי מתחילות לדמוע כשכל מה שאני רואה זה את התמונה של מסך הנעילה שלי.
אני מחליקה את האצבע שלי על המסך ונכנסת לטוויטר כדי להעביר את הזמן. אני נזכרת שעקבתי אחרי הטוויטר של הארי ביום הראשון שפגשתי אותו.
בריטניקולינס: אני בהחלט אשמח לחיבוק וללימונדת תותים.
אני סוגרת את הטוויטר שלי לאחר שאני שולחת את הציוץ ואני מתרפקת על החולצה של הארי שהוא נתן לי לשאול לאחר שנשארתי אצלו ללילה. החולצה של קיס.
אני באיטיות נרדמת בזמן שכמה דמעות נופלות מעיניי. כל אחת מהן אבודה בדיוק כמוני.
-
*דינג*
"המ?" אני מתיישבת, מרימה את הטלפון שלי ורואה שיש לי הודעה מהארי, מעירה אותי במהירות בזמן שאני מתיישבת ישר כמו ברק.
H- תסתכלי במפרסת הקדמית שלך
מה?
אני במהירות נעמדת, הולכת דרך הבית שלי אל הדלת הקדמית. זה בטח חצות עכשיו – ישנתי הרבה זמן.
אני פותחת את הדלת ואני מתנשפת, הגרון שלי מתהדק כשאני רואה את הארי בקצה מדרגות המרפסת עם זר ורדים ולימונדת תות ביד השניה.
"אמרת שרצית לימונדת תות אז... הבאתי לך אחת." (-קמצן נודרת,, קשה להביא יותר מאחד??) הוא אומר בזמן שהוא מתקדם אליי באיטיות.
"הארי..." אני נחנקת והוא מושיט לי את הפרחים ואת המשקה. אני לוגמת, מחייכת בשמחה מהברד. (-כנראה זה היה במקפיא אומשו ונהפך לברד)
"עכשיו מה לגבי החיבוק?" הוא שואל ואני מחייכת חלושות, משכיבה את הפרחים ואת המשקה על המעקה לפני שאני עוטפת את זרועותיי סביב צווארו.
הוא לא אומר שום דבר בזמן שהוא מחבק אותי בחוזקה, הזרועות שלו עטופות חזק סביב פלג גופי העליון. הוא מתנשם בכבדות לכתפי בזמן שאני מסניפה את שלו.
"אני כל כך מצטערת..."
"ששש. זה בסדר מותק. בואי לא נדבר על זה עכשיו בסדר?" הוא אומר ואני מהנהנת, מתפרקת יותר לתוכו בזמן שהוא מרים אותי מהרצפה מעט.
"קר." אני רועדת בזרועותיו והוא מתרחק. אני אוחזת בפרחים ובמשקה שלי, הולכת אל הדלת הקדמית.
"אני יודעת שאתה בטח צריך ללכת הביתה-"
"מי אמר?" הוא קוטע אותי עם חיוך זחוח בזמן שהוא פותח את הדלת בשבילי, נכנס פנימה, גורם לי להסמיק.
אני נכנסת פנימה לפני שהוא סוגר את הדלת ונועל אותה. אני הולכת אל המטבח, אוחזת בוואזה ושמה את הוורדים בפנים.
הוא עומד נגד פתח הדלת. הוא לובש סקיני ג'ינס, מגפיים, וחולצת טי לבנה כששיערו אסוף לפקעת מרושלת.
"אתה נראה מאוד נאה." אני מחמיאה והוא מצחקק.
"את נראית יפה כמו תמיד." הוא מהנהן ואני מגלגלת את עיניי. השיער שלי אסוף לזנב סוס (-קוקו, איך שתקראו לזה) וכל מה שאני לובשת זה את החולצה שלו ותחתונים.
"תודה." אני מחייכת, דוחפת את המשקפיים שלי במעלה האף שלי מעט בזמן שאני מגהקת. (-מגהקת או משהקת?)
הוא מתקדם אליי, עוטף את זרועותיי סביב פלג גופו העליון בזמן שהוא מנשק את המצח שלי.
"בכית?" הוא לוחש, מסוקרן.
אני מהנהנת באיטיות, "כן."
"אל תבכי בגללי מותק. אני לא שווה את זה." הוא אומר, השפתיים שלו לחוצות לרקה שלי.
"אתה שווה את זה בשבילי." אני מודה לעצמי ובאותה מידה גם לו.
הוא מחייך עם צחקוק עדין, מרים אותי בזמן שאני צווחת בשקט והוא מושיב אותי על הארון.
"אתה יכול להישאר ללילה? בבקשה?" אני מתחננת, הזרועות שלי סביב הכתפיים שלו בזמן שהוא מלטף את הירכיים שלי בעדינות.
"זה הרעיון הכי טוב שאי פעם שמעתי." הוא אומר ואנחנו צוחקים מעט.
אלוהים זה מרגיש טוב לצחוק איתו.
"מה לגבי עבודה?" אני שואלת והוא מושך באפו.
"זה יום שישי אידיוטית."
"היי."
"מצטער מתוקה, את אידיוטית מאוד מתוקה." הוא מחייך בטיפשות ואני צוחקת. "אידיוטית שלי."
"אז אמ... מה אתה רוצה לעשות?" אני שואלת והוא מפהק.
"ובכן אני מאוד עייף." הוא אומר בזמן שהוא מנשק אותי בעדינות, הידיים שלו מטיילות בגבי.
"גם אני." אני אומרת נגד שפתיו בזמן שהוא מרים אותי וגורם לי לצווח.
הוא מוצא את החדר שלי ומניח אותי על המיטה. הוא מנשק אותי בעדינות לפני שהוא נעמד, מוריד את הבגדים שלו.
אני זוחלת מתחת למצעים, רועדת מעט משמיכת הפוך הקרה. האורות נכבים, משאירים את הכל שחור. אני מרגישה אותו נשכב לידי, מושך אותי לחזה שלו.
"לילה טוב חתלתולה." הוא לוחש נגד האוזן שלי בזמן שהוא מוחץ את הצדדים שלי, גורם לי לצחוק.
"לילה טוב." אני אומרת בזמן שאני מנשקת אותו חלושות לפני שהוא מתרפק לעורפי ועוטף את זרועותיו סביבי ואת אחת מרגליו – הגוף הגדול שלו בעצם טורף את שלי.
אבל אני באיטיות נרדמת להמהומים והגניחות הרכות שלו, עטופה בחום שלו.
-
אני באיטיות פותחת את עיניי, רואה את הארי ישן לידי, עם פניו לכיוון סוף המיטה.
אני מתיישבת באיטיות בזמן שאני מנשקת את החזה שלו, נשיקות עדינות לכיוון הלסת שלו ואל הרקה שלו.
הוא זז לכיווני, מתערבב בשנתו, הוא מולי מהצד שלו. אני מצחקקת בעדינות בזמן שאני מעבירה את היד שלי לכיוון התחתונים שלו.
אני מורידה את החולצה שלי ואת התחתונים שלי, זורקת אותם ברישול אל הרצפה בזמן שאני משפשפת את הבליטה שלו, נשכבת לידו כשהוא עדיין ישן.
הגבות שלו מתקמטות כשאני מלטפת את האורך שלו באיטיות בזמן שהוא מתקשה. הוא נוהם בשקט, היד שלו מוחצת את פרק כף ידי.
"מה את חושבת שאת עושה גברת קטנה?" הוא אומר בקול צרוד ועמוק ואני מנשקת את הסנטר שלו.
"מעירה אותך." אני אומרת והוא מחייך, גונח בזמן שאני מלטפת עמוק יותר בתחתוניו.
"ובכן סטירה פשוטה יכולה להיות בסדר אבל זה – ממ." הוא מהמהם ואני מצחקקת.
הוא נשכב עליי בזמן שהוא מוחץ את צדדיי ומוצץ את ההיקי שעל צווארי.
"הארי..." אני גונחת בשקט בזמן שהוא מושך את הבוקסר שלו ומפסק את רגליי, נדחף לתוכי בזמן שאני מייבבת באוזן שלו.
"יש לי רגשות כלפייך בריט." הוא לוחש דרך הנשיקות שלו בזמן שהוא נדחף עמוק ועמוק יותר.
אני צווחת כשהוא נדחק חזק בתנועה מהירה. הוא אוחז בפרק כפות ידיי, מחזיק את ידיי מעל ראשי בעזרת יד אחת שלו.
"את כל כך יפה." הוא גונח כשהוא מתחיל להדחק חזק יותר וגורם למיטה לחרוק יחד עם הייללות שלי.
"כן. לעזאזל!" אני מושכת באפי, מושכת את ידיי אבל האחיזה שלו עליי חזקה. הוא מזיז את היד החופשית שלו אל האיבר שלי.
הוא באיטיות מעביר את היד שלו בין הכפלים שלי וסביב האורך שלו בזמן שאני נאבדת בייבבות וגניחות.
הוא כל כך טוב עם הידיים שלו.
"אני כל כך קרוב מותק." הוא גונח כשהוא נדחק חזק יותר, המותניים שלו מכות את שלי בחוזקה כך שהמיטה נטרקת נגד הקיר.
"הארי!" אני צועקת בזמן שהוא משחרר את עצמו לתוכי. אני גומרת מיד בזמן שהוא ממשיך להדחק באיטיות ומשפשף את האצבעות שלו על הדגדגן שלי.
"אני אוהב את זה שאת מאבדת שליטה." הוא לוחש, מנשק אותי נשיקות מרושלות כשהוא יוצא ממני.
הוא נעמד, עוזר לי לקום והולך אל חדר האמבטיה בזמן שאני מחליקה עליי את החולצה הלבנה שלו שהוא לבש לילה שעבר ותחתונים מסויימים לפני שאני יורדת במדרגות.
אני מכינה בסיר קפה ואוחזת בשני ספלים. בזמן שאני מגיעה למעלה כדי להשיג אותם אני מרגישה ידיים חזקות מחזיקות בצדדי גופי.
אני מחייכת, מסתובבת אליו בזמן שהוא מנשק אותי, מכופף אותי על הברכיים שלו בזמן שאני צוחקת נגד שפתיו.
"בוקר טוב יפיפיה." הוא אומר בקול צרוד והוא מעמיד אותי בחזרה בזמן שהוא אוחז בשני הספלים.
"בוקר טוב." אני מסמיקה והוא מכין לנו קפה.
אנחנו מכינים לעצמנו דגנים ואנחנו מתיישבים בסלון, צופים בפמלי גאי (-family guy) וצוחקים יחד.
לפתע הוא משתיק את הטלוויזיה ואוחז בקערות הריקות שלנו, מניח אותם על שולחן הקפה. "אני אוהב להתעורר לצידך בריט."
"אני יודעת למה."
"לא. אני מתכוון, זה היה מדהים ותרגישי חופשי לעשות את זה כל יום אם את רוצה-" הוא אומר ואני מכה את הזרוע שלו בזמן שאנחנו צוחקים. "אבל ברצינות... אני אוהב להתעורר בידיעה שאני איתך."
"גם אני אוהבת את זה." אני אומרת בזמן שהוא מלטף את הלחי שלי, האגודל שלו מחליקה בעדינות נגד עצמות הלחיים שלי.
"בריט..."
"כן?" אני שואלת והוא נשען אליי, מצמיד את שפתיו לשלי.
"במשך השבוע הזה חשבתי..."
"ו..."
"ואני חושב שאני נופל בשבילך."
'אל תיפול אלא אם אתה יכול לתפוס את עצמך' – אנונימי.