סופי:
אחרי שכולם הלכו, מר פורקל קרא לי.
והתחלנו לדבר. כמובן בטלפתיה.
סופי, את יודעת שעכשיו הם באחריותנו. אמר מר פורקל
כן. עניתי. מה בדיוק נעשה איתם עכשיו?
את יודעת מה נעשה עכשיו. הוא ענה.
אתה לא רציני. אמרתי. אין מצב שאתה רציני.
כן. אין מה לעשות. עד שנדע איך להחזיר אותם הביתה, או איך לעזור להם, הם חייבים.
אתה בטוח שהם ישתפו פעולה עם זה?
אין להם כל כך ברירה. הם ישתגעו אם לא. הם צריכים קצת הסחת דעת.
אבל אתה בטוח?
כן.
"אפשר לשאול, מה החלטתם?", שאל סנדור. "יש לכם מבט של הבנה כזה, שדנתם במשהו, ועכשיו שניכם בטוחים שזו ההחלטה הנכונה."
"כן." אמר מר פורקל. "אין טעם להסתיר את זה מכם."
"החלטנו שפרסי וליאו ילמדו בפוקספייר, עד שנדע מה לעשות בעניינם."
***
אמנם פרק קצרצר, אבל פרק!
מקווה שנהנתם גם אם זה היה לשניה וחצי😝
תגיבו כי אם אתם רוצים המשך, אני צריכה מוטיבציה לכתוב אותו;)
לוב יו ביי 🤗
נב- ראיתם שעמדתי במילה שלי עם ה10🌟??