ב,א ויכולו השמיים והארץ, וכל-צבאם. ב,ב ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ב,ג ויברך אלוהים את-יום השביעי, ויקדש אותו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלוהים לעשות. {פ}

ב,ד אלה תולדות השמיים והארץ, בהיבראם: ביום, עשות יהוה אלוהים--ארץ ושמיים. ב,ה וכול שיח השדה, טרם יהיה בארץ, וכל-עשב השדה, טרם יצמח: כי לא המטיר יהוה אלוהים, על-הארץ, ואדם אין, לעבוד את-האדמה. ב,ו ואד, יעלה מן-הארץ, והשקה, את-כל-פני האדמה. ב,ז וייצר יהוה אלוהים את-האדם, עפר מן-האדמה, וייפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה. ב,ח וייטע יהוה אלוהים, גן-בעדן--מקדם; וישם שם, את-האדם אשר יצר. ב,ט ויצמח יהוה אלוהים, מן-האדמה, כל-עץ נחמד למראה, וטוב למאכל--ועץ החיים, בתוך הגן, ועץ, הדעת טוב ורע. ב,י ונהר יוצא מעדן, להשקות את-הגן; ומשם, ייפרד, והיה, לארבעה ראשים. ב,יא שם האחד, פישון--הוא הסובב, את כל-ארץ החווילה, אשר-שם, הזהב. ב,יב וזהב הארץ ההיא, טוב; שם הבדולח, ואבן השוהם. ב,יג ושם-הנהר השני, גיחון--הוא הסובב, את כל-ארץ כוש. ב,יד ושם הנהר השלישי חידקל, הוא ההולך קדמת אשור; והנהר הרביעי, הוא פרת. ב,טו וייקח יהוה אלוהים, את-האדם; ויניחהו בגן-עדן, לעובדה ולשומרה. ב,טז ויצו יהוה אלוהים, על-האדם לאמור: מכול עץ-הגן, אכול תאכל. ב,יז ומעץ, הדעת טוב ורע--לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכולך ממנו--מות תמות. ב,יח ויאמר יהוה אלוהים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו. ב,יט וייצר יהוה אלוהים מן-האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמיים, ויבא אל-האדם, לראות מה-יקרא-לו; וכול אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו. ב,כ ויקרא האדם שמות, לכל-הבהמה ולעוף השמיים, ולכול, חית השדה; ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו. ב,כא ויפל יהוה אלוהים תרדמה על-האדם, ויישן; וייקח, אחת מצלעותיו, ויסגור בשר, תחתנה. ב,כב וייבן יהוה אלוהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאישה; ויביאהא, אל-האדם. ב,כג ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמיי, ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה-זאת. ב,כד על-כן, יעזוב-איש, את-אביו, ואת-אימו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. ב,כה ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו; ולא, יתבוששו. ג,א והנחש, היה ערום, מכול חית השדה, אשר עשה יהוה אלוהים; ויאמר, אל-האישה, אף כי-אמר אלוהים, לא תאכלו מכול עץ הגן. ג,ב ותאמר האישה, אל-הנחש: מפרי עץ-הגן, נאכל. ג,ג ומפרי העץ, אשר בתוך-הגן--אמר אלוהים לא תאכלו ממנו, ולא תיגעו בו: פן-תמותון. ג,ד ויאמר הנחש, אל-האישה: לא-מות, תמותון. ג,ה כי, יודע אלוהים, כי ביום אכולכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלוהים, יודעי, טוב ורע. ג,ו ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה-הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפרייו, ותאכל; ותיתן גם-לאישה עימה, ויאכל. ג,ז ותיפקחנה, עיני שניהם, ויידעו, כי עירומים הם; ויתפרו עלי תאנה, ויעשו להם חגורות. ג,ח וישמעו את-קול יהוה אלוהים, מתהלך בגן--לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו, מפני יהוה אלוהים, בתוך, עץ הגן. ג,ט ויקרא יהוה אלוהים, אל-האדם; ויאמר לו, אייך. ג,י ויאמר, את-קולך שמעתי בגן; ואירא כי-עירום אנוכי, ואיחבא. ג,יא ויאמר--מי הגיד לך, כי עירום אתה; המן-העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אכול-ממנו--אכלת. ג,יב ויאמר, האדם: האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה-לי מן-העץ ואוכל. ג,יג ויאמר יהוה אלוהים לאישה, מה-זאת עשית; ותאמר, האישה, הנחש השיאני, ואוכל. ג,יד ויאמר יהוה אלוהים אל-הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל-הבהמה, ומכול חית השדה; על-גחונך תלך, ועפר תאכל כל-ימי חייך. ג,טו ואיבה אשית, בינך ובין האישה, ובין זרעך, ובין זרעה: הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב. {ס}

בראשיתWhere stories live. Discover now