זחלתי על הרצפה רחוק מיונגי כדי לא להפריע לו עליתי במדרגות והלכתי לחדר משחקים התיישבתי על הכרית הורודה שלי ושיחקתי הצעצועים יחד עם הדובי שלי. אחרי כמה דקות יונגי הגיע לחדר משחקים והרים אותי טיפה באגרסיביות.. אני לא אהבתי את זה כל כך אז מיד ירדתי ממנו ורצתי ומטבח כדי להתחיל לאכול.. הייתי דיי רעב...
"תו-תודה מאסטר..." אמרתי לו בשקט והתחלתי לאכול. יונגי התיישב לידי בזמן שהוא לוגם מהבקבוק דם שלו.
הוא הניח על השולחן מולי כוס מים ואת האבקה, הסתכלתי עליו לכמה שניות ואז השענתי את הראש שלי עליו בזמן שאני אוכל.
"מימיני מצטער שהוא ברח למאסטר.. זה פשוט כאב לו כשהרמת את מימיני..." אמרתי "מימיני יודע שהוא לעולם לא יהיה גוד בוי.. מימיני מצטער... למרות שהוא לא שולט בזה... מימיני יודע שמאסטר שונא א-"
"שלא תעז לסיים את המשפט הזה.." יונגי קטע אותי והניח את היד שלו על הפה שלי.
"מאס-" בכל מקרה ניסיתי להגיד לו משהו.
"לא. אין שום דבר. שום דבר בך שאני שונא. זה לא קיים." יונגי הסתכל לי ישר לתוך העיניים, שברתי קשר עין וחיבקתי אותו חזק. יונגי נאנח וחיבק אותי בחזרה "אוקיי..." הוא התנתק מהחיבוק והחזיק לי את הידיים מהזרוע "תקשיב לי טוב עכשיו. אנחנו בשום מצב לא מרביצים למאסטר... גם אם זה בצחוק.. זה לא מעניין אותי.. זה לא מכבד את מאסטר. מאסטר יותר גדול מימיני וכן מימיני צריך לכבד אותו...זה ברור?" הוא שאל.
"כן מאסטר יון יון! זה ברור! בבקשה תאהב אותי~~" התבכיינתי והתיישבתי מעליו.
"אני אוהב אותך.." יונגי ציחקק וחיבק אותי חזק, חיבקתי אותו בחזרה וניצמדתי אליו.
הגענו לבית ספר וישר הלכנו לכיתה יונגי לא אוהב שאנחנו מסתובבים הרבה מחוץ לכיתה.. הוא אומר שזה מסוכן ורק בכיתה הערפדים המקומיים יכול לעזור לו לשמור עלי. בכל מקרה יונגי אמר לי שלא משנה מה אני לא מוריד את הצעיף שלי שקצת מתשתש את הריח הכנראה ממש חזק וטעים שלי.. "אז..." מישהי פתאום ניגשה אלינו עם שתי החברות שלה "זה נכון שאתם גרים בבית לבד..?" היא שאלה בנחמדות אז עניתי לה בשמחה.
"כן! ההורים של יונגי היונג קנו לנו בית כדי שנוכל לגור ביחד" חייכתי אליה וחיבקתי את יונגי חזק יונגי חיבק אותי בחזרה ושמעתי אותן מצחקקות אחת עם השניה.
"מה את רוצה?" יונגי פתאום שאל בתקפנות, אבל לא הבנתי למה... היא לא עשתה שום דבר רע.. היא נשמעת דווקא דיי נחמדה.
"כולם אני רק מופתעת שכזה ממתק סקסי שכמוך מתבזבז עליו.. כשיש לך את שלושתינו."
"את פאקינג צוחקת עלי...? אני ליטרלי גיי..." יונגי גילגל את העיניים שלו ואני מיד נפגעתי מההתנהגות של הנערה הזאת שניגשה אלינו.
"ממש.. גיי.. רואים שנכנסת למיטה עם כמה בנות בחיים שלך... אל תשחק איתי משחקים תראה לי מה אתה יכול לעשות דאדי~" היא אמרה והכניסה את האצבע שלה לפה כדי לנסות לגרות את יונגי וזה עיצבן אותי ממש.
"היי!" השתחחרתי מהחיבוק של יונגי ונעמדתי על השולחן "תעזבי אותו בשקט!! הוא שלי! לכי תחפשי מישהו אחר שיתקע בך!" צעקתי בעצבים אני לא יודע מה נכנס בי אני לעולם לא התנהגתי ככה אבל אז הרגשתי את זה... זה לא היה אני.. ואני כן יודע בדיוק מה נכנס בי.. זה היה השטן של יונגי.. נכון יונגי כנראה לא היה יכול למות בסיטואציה הזו אבל זה עיצבן את השטן איך שהיא מתנהגת.. והוא לא יכל לחשוף את עצמו בפני בני האדם אז הוא השטלת על הגוף שלי.. אם יש משהו אחד שאני יודע על השטן הזה שהוא ממש אוהב אותנו... כזוג.
"ג׳ימין?" יונגי הוריד אותי מהשולחן עם פרצוף מבולבל.
"פאק יו!!" הנערה אמרה.
"פאק יו ביץ׳!!" אני, או יותר נכון השטן החזיר לה, היא הלכה משם בעצבים ואז השטן יצא ממני ואני התמוטטתי על יונגי.. לא היה אף אחד בכיתה אז זו לא הייתה דרמה כזו גדולה וגם אף אחד לא ראה אותי מתרפס על יונגי בחוסר כוחות.
"קיטן...? הכל בסדר??" יונגי שאל אותי בדאגה כשהוא ראה את השטן יוצא ממני והוא מיד הבין מה קרה..
"כ-כן.. מימיני חושב..." מילמלתי בשקט והנחתי את הראש שלי על הכתף שלו.
أنت تقرأ
school for special creatures 2. yoonmin
عاطفيةחלק 2 של בית ספר ליצורים מיוחדים למי שלא קרא את החלק הראשון זה חובה. ולמי שכן קרא את החלק הראשון קריאה מהנה.
