יצאתי מהבניין, השמש הייתה נעימה ואני הייתי עסוקה בלחטט בתיק שלי על מנת למצוא את המפתחות לרכב.
״אפשר להזמין אותך לארוחת צהריים?״ הסתובבתי לאחור מבולבלת, גברי הביט בי מתנשף ואני פלטתי חיוך ביישני, ״אה.. כן, למה לא.״ חייכתי אליו.
״הרכב שלי כאן.״ אני מצביעה על המכונית החמודה שעומדת מולנו, ״היא תחכה לך, יש כאן במתחם ממול בית קפה וחבל שתוציאו את הרכב, לא תמצאי חנייה.״ הוא מלמל מגרד בראשו מעט נבוך, הנהנתי במהירות מחזירה את המפתחות לתיק.
גברי התחיל לחצות את הכביש ואני אחריו, ״סיימת לעבוד?״ שאלתי בסקרנות ״האמת שיונתן ואני בהפסקת צהריים וראיתי שבדיוק סיימת אז אמרתי שאציע לך להצטרף אליי.״ הוא הסביר, הרמזור התחלף לירוק וחצינו את הכביש יחד במהירות.
״יונתן לא רצה..?״ שאלתי מהוססת ״הוא אמר שהוא לא רעב,״ גברי הסביר מושך בכתפיו, הנהנתי בשתיקה.
״פעם ראשונה שלך כאן?״ גברי שאל כשנכנסנו לסמטה עמוסה במסעדות רחוב ואנשים.
״בתל אביב?״ שאלתי מגחכת ״לא, כאן.״ גברי הסביר את עצמו צוחק גם הוא, ״כן, אף פעם לא הגעתי למקום הזה.״ מלמלתי כמעט נדחפת על ידי קבוצת אנשים.
גברי אחז בידי ונעצר מול בית קפה קטן, ״בואי,״ הוא הוביל אותי לכניסה ונכנס אחריי.
״היי,״ המאחרת חייכה אליו, היה נראה שהיא הכירה אותו, ״אנחנו שניים.״ הוא החזיר לה בחיוך נחמד גם הוא, הוא כל הזמן מחייך.
זה חמוד.
התפריט היה קצת מוזר, הייתי קצת נבוכה להגיד שכמעט שום דבר לא דיבר אליי. ״גברי,״ אמרתי בלחש, גברי המהמם שקוע במבטו בתפריט ״מה זה המנות המוזרות האלה? אני מהצפון, אצלנו בצהריים אוכלים שווארמה.״ מלמלתי נבוכה.
גבריאל צחק והניח את התפריט שלו, ״איך את עם פסטות?״ שאל, משכתי בכתפיי ״נראה לי שאנחנו חברות,״ הוספתי וגבריאל צחק בקול ״אוקיי, תסמכי עליי.״ לא סמכתי עליו, אבל לא הייתה לי ממש ברירה.
*
היה נחמד עם גבריאל בצהריים, דיברנו בעיקר על ענייני עבודה, המנה שהוא הזמין לי הייתה סבירה ולא יותר וקצת לא היה לי נעים להגיד שלא טעים לי כל כך אז אכלתי מה שיכולתי.
גבריאל לא נתן לי לשלם וזה הלחיץ אותי, לא רציתי שהוא יחשוב שאנחנו בדיייט. אנחנו רק הכרנו ואנחנו גם עובדים יחד, ממש לא מתאים לי להיכנס עכשיו לאיזו דרמה.
״פעם הבאה עליי.״ אמרתי כשהגענו לרכב שלי, גברי הנהן בחיוך מזלזל ואני חבטתי בכתפו ״די נו, אני לא ארדם בלילה.״ איימתי, ״אז תתקשרי אליי,״ הוא קרץ לי ״גברי.״ פלטתי נבוכה, ידעתי שאסור לי ללכת איתו.
״אני צוחק, תירגעי.״ הוא אמר ואני נשמתי לרגע, ״הנה יונתן,״ הוא אמר ואני הפנתי את מבטי לבניין שמולנו, יונתן בדיוק סגר את דלת הבניין אחריו, הוא התקדם אלינו באדישות ״לא סיימת?״ הוא התעלם מגברי לחלוטין והביט בי לא מבין ״סיימתי, פשוט גברי הציע שנלך לאכול צהריים יחד.״ הסברתי.
