school for special creatures 2. yoonmin

12

"מאסטר מימיני צריך ממך משהו..." הוא התנתק מהנשיקה וחייך אלי.

"מה את צריך? אני אעשה הכל בישבילך" חיבקתי אותו חזק.

"אני אגיד לך אחר כך" הוא לחש לי באוזן והניח את הראש שלו על הכתף שלי.

"הכל בסדר?" שאלתי וליטפתי לו את הגב.

"כן מאסטר, מימיני פשוט רוצה להגיד לך את זה אחר כך טוב?"

"אוקיי." חיבקתי אותו בעדינות מהמותניים שלו אחת מהידיים שלי הייתה יותר נמוכה מהשניה, מה שאומר שהיא הייתה לו על התחת. זה גרם לג׳ימין לצחקק את הצחוק המתוק שלו מידי פעם שזה היה ממש חמוד..
אחרי שטאהיונג וג׳אנגקוק הלכו הסתכלתי על ג׳ימין וחייכתי אליו "אז מה רצית להגיד לי קיטן?" שאלתי, ג׳ימין לקח את היד שלי וגרר אותי לסלון, התיישבתי על הספה והוא התיישב לידי.

"מימיני יכול לכרבל אותך מאסטר..?" הוא שאל בקול קצת חושש.

"כן בייבי... זה מה שרצית להגיד לי? " ציחקקתי ונשכבתי על הספה, ג׳ימין נשכב מולי וכירבל אותי כשהראש שלי בחזה שלו. זה היה דיי חמוד כי הרגליים שלו הגיעו לי כמעט עד לבירכיים כי הוא יותר נמוך ממני..

"לא מאסטר... זה לא מה שרצית לבקש ממך..." הוא נאנח וחיבק אותי.

"אז תגיד לי מה אתה צריך..?" שאלתי והרמתי את הראש שלו אליו, ג׳ימין דחף את הראש שלי בחזרה לחזה שלו, ציחקקתי וחיבקתי אותו חזק.

"מימיני רוצה שמאסטר יבכה כדי שמימיני יוכל לנחם אותו כמו שמאסטר עושה למימיני. מאסטר לא חייב להגיד למימיני למה הוא בוכה, זה כי מימיני רוצה להראות למאסטר כמה זה עוזר למימיני שמאסטר מנחם אותו..."

"בייבי... אנחנו לא חייבים לעשות את זה..." נאנחתי "אני יודע שאם אני אתחיל לבכות אתה תתחיל לבכות ואז זה לא יהיה כיף נכון..?"

"כן מאסטר, אז מאסטר יכול להשאר ככה...?" הוא אמר בקול שקט.

"כן מתוק שלי... מה שנוח לך" ציחקקתי, נשארנו ככה לכמה זמן עד שפתאום ג׳ימין התחיל לבכות. "בייבי...?" התיישרתי כדי להסתכל עליו "מה קרה קיטן שלי??" שאלתי קצת בלחץ כי זה הדאיג אותי שהוא מתחיל לבכות ככה משום מקום.

"מי-מימיני רו-רוצה שמאסטר יכרבל אותו~~ מימיני לא יכול לכרבל את מאסטר יותר~~" הוא בכה.

"אוקיי אוקיי, שששש, הכל בסדר. מאסטר יכרבל אותך עכשיו. אין סיבה לבכות" נאנחתי והחלפתי איתו מקום כדי שהוא יוכל להמשיך לראות טלוויזיה "אבל למה אתה בוכה ככה, זה מדאיג אותי בייבי.."

"מימיני פשוט רצה שמאסטר ירגיש טוב כמו שמאסטר גורם למימיני להרגיש אבל כנראה שמימיני צריך את מאסטר יותר ממה שהוא חשב."

"אבל מאסטר פה מימיני. אני לא הולך לשום מקום. " נאנחתי

"נכון... אבל מימיני צריך שמאסטר ישמור עליו. גם כשאין שום דבר שיכול להציק למימיני" ג׳ימין מילמל תוך כדי שהוא צופה בטלוויזיה.

"אוקיי... הבנתי." חייכתי לעצמי ובהיתי הפרצוף היפה שלו ואיך שהוא מתרכז בטלוויזיה. זה היה כל כך חמודדדד.

"א-אפשר שמיכה מאסטר..?" הוא אמר אחרי כמה זמן.

"אתה לא רוצה ללכת להתקלח קודם בייבי?" אמרתי כי אני יודע שמתי שג׳ימין מבקש שמיכה הוא רוצה לישון.. אז אני מעדיף שהוא יכנס קודם להתקלח וככה אני לא הצטרך להעיר אותו ולהתמודד עם הצרחות שלו כאילו מתעללים בו כל פעם שהמים רק נוגעים לו בגוף.

"אוקיי. אז מאסטר יכול להתכנס עם מימיני למקלחת?"

"כן." חייכתי אליו, כיביתי את הטלוויזיה, כמנו מהספה והלכנו למקלחת.
המקלחת הייתי מהירה כמובן... ירדתי לכבות את כל האורות בבית ואז חזרתי לחדר.
שם ג׳ימין חיכה לי מכורבל מתחת לשמיכה עם הפיג׳מה החמודה שלו והחיוך השובב שלו.

"בייבי... הכנתי סושי מהשאריות של הסלמון מהבוקר כדי שתאכל עכשיו... " השעה שבע וחצי בערב אז זה הזמן לאכול ארוחת ערב כל עוד הוא איך שהו ער. הוא התיישר במיטה, הנחתי לו מגש על הרגליים והנחתי את הצלחת עם הרטבים שהוא אוהב מעל.

"תודה מאסטר יון יון" הוא חייך אליו חיוך מתוק.

"בבקשה קיטן." חייכתי אליו בחזרה ופתחתי את הבקבוק דם שלי, זה הארוחת ערב שלי, יותר נכון זו הארוחת בוקר צהריים וערב שלי.
וזה אף פעם לא נמאס לי, אני פשוט אוהב להיות ערפד עכשיו כשאני עם ג׳ימין ואני יודע שאני אחיה איתו לנצח... אני ממש שמח שאני ערפד. הדלתי את הטלוויזיה שמול המיטה ובהינו במה ביחד עד שהלכנו לישון.