"איחרנו" זה כול מה שיכולי לומר. הן נכנסו לחדר, מהססות קצת לאור הריח שנודף מהחדר. לכול אחת מהן הייתה תגובה ראשונית אחרת. שתיהן כשנכנסו הן סרקו במבטן את מראיו של החדר וסיימו בגופתה של דבי. רייצ'ל רצה לשירותים להקיא. יעל צרחה "לא!" ורצה לדבי. אני נשארתי עומד במקום, בוהה ביעל מנענעת את גופתה של דבי וצורחת שוב ושוב "לא! דבי! תחיי!".
הדמעות יורדות על פני ואני לא מתבייש בכך אפילו. היא הייתה צריכה אותי ובדיוק באותו הרגע הגורלי, לא הייתי שם בשבילה. עזבתי אותה באותו הרגע שהיא צריכה מישהו ועכשיו היא התאבדה. אני מרגיש כול כך אשם. זה הכול בגללי.
יעל התקשרה רועדת למגן דוד אדום. "אני הזמנתי אמבולנס לשכונת רמת אביב, תל אביב לפני עשר דקות והם עוד לא הגיעו" היא אמרה רועדת. "זה דחוף מאוד. אחותי התאבדה בעזרת כדורים, היא מלאת דם וכול החדר שלה גם כן דם והיא ממשיכה לדמם!" עכשיו היא עברה לצעקות. "מה זאת אומרת 'עוד כמה דקות תירגעי'?! אחותי על סף מוות פה!" היא נתקה ומלמלה משהו על זה שהם ירגיעו.
עכשיו יעל התחיל לדבר אל דבי בעודה מנסה לעצור את הדימום שלא עוצר. "דבי תישארי אתינו" היא אמרה לה. "את חייבת להיות בחיים" ועוד כול מיני דברים כאלו. בשלב מסוים היא צעקה על דבי "תעשי משהו!", החלה לבכות ולחבק אותה חזק. בשלב הזה התעוררתי מהקיפאון שלי והבנתי שאני צריך לקחת את הענייניים בידיים. לא יעזור לנו להשתגע.
הלכתי לעבר יעל ולקחתי את דבי מידיה המוחצות. "זה לא יעזור לנו למחוץ את דבי נכון?" ניסיתי להיות סרקסטי ולהרגיע אותה. כשהבנתי שזה לא יעבוד השערתי את יעל להתמודד עם המציאות הקשה לבדה. הזזתי את סכין הגילוח לצד והזזתי את דבי לאותו המקום שהוא היה בו. לא יכולתי שלא ללטף את פניה הרזות. גם אם היא מלאת דם ורזה כמקל, היא הייתה יפיפייה. נישקתי את מצחה ומלמלתי "אני מצטער". חיבקתי אותה חיבוק מוחץ מהיר. ידעתי שאם אני לא ימהר אז אני לא יעזוב אותה לעולם.
הלכתי לכיוונה של רייצ'ל. היא עדיין שהתה בשירותים. ראשה היה תקוע באסלה וראיתי שהיא הקיאה לא מעט. גם כאן דמה של דבי היה מרוח על הקירות, הארונות והרצפה. ארון התרופות היה פתוח וריק. "למה היא התכוונה?" שמעתי את רייצ'ל שואלת אותי. הורדתי את מבטי מארון התרופות והבטתי בה. היא סיימה להקיא וכבר קמה. לפי עיניה האדומות יכולתי לראות שהיא לא רק הקיאה פה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה לא מבין. "למה היא התכוונה כשהיא כתבה שאין לה ביצים?" היא שאלה אותי והבנתי שהיא קראה את המכתב ברפרוף. אחרת היא הייתה מבינה טוב מאוד למה היא התכוונה במשפט 'אין לי ביצים'. "היא התכוונה שאין לה את הביצים להמשיך עם חיים כאלו. שאין לה את האומץ לחיות חיים בלי חברים ומשפחה, עוד כשבן הזוג שלה, בן האדם היחיד שהייתה אתו במשך הרבה זמן, בגד בה" הסברתי לי יותר מאשר שהסברתי לה. "בגלל זה אמרתי שאיחרנו. אם היינו מגיעים חצי שעה או שעה קודם, היינו יכולים להציל אותה, להראות לה שהיא לא לבד".
YOU ARE READING
החיים הכפולים של דבי
Romanceבכול ילדה טובה יש ילדה רעה, שלא יכולה לחכות לצאת החוצה. במקרה של דבי, הילדה הרעה יצאה, אך דבי והיא לא הסתדרו, אז עכשיו יש לה חיים כפולים. דבי, ילדת תיכון חנונית שנרדפת אחרי חבריה לכיתה, בבוקר ורד, ילדת מסיבות שכול הבנים חושבים שהיא יפה ורוצים לצאת...
