Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 13 - אני לא כמוך

נשכתי את שפתיי בוהה בתקרה בחיוך. "אני מניחה שיש לך כבר מישהו.." היא כאילו קראה את מחשבותיי, בקטע הזה אני שונא נקבות, הן תמיד יקראו אותך. "כן, יש מישהו.." התיישבתי במיטה הקשה, "קים טאהיונג.." אמרתי בחשש לאחר כמה שניות של שקט, הנחתי שהיא וודאי מכירה אותו, את האיידול היפה והסקשי הזה..
"קים טאהיונג?" צרחה יצאה מגרונה והרעידה את החדר הקטן. "כן.." נאנחתי תוך כדי שאני חושב עליו בחיוך. "זה אומר שהוא יבוא הנה?" הנהנתי בחוסר עיניין וחזרתי לעיסוקיי הלא מעניינים, לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות הרבה במצבי.
"אני מקווה שאוכל לראות אותו.." היא אמרה במבט חולמני, מבט שדי הזכיר לי את טאהיונג שלי. "אבל אתה הרבה יותר חתיך.. אופפה~" גילגלתי את עיניי, היא צחקה בשובבות והתיישבה ליד המיטה. "אני יודע שאני חתיך ג'י שי.." העפתי מבט לתג השם שלה. "מאיפה אתה..?" היא הופתעה, כמה מטומטמת היא יכולה להיות?!
"אהה זה תג השם שלי! נוכל~" היא נתנה לי מכה קטנה בכתף ואז מיהרה להתנצל..
בעודינו מדברים צעדים שקטים נשמעו מכיוון הדלת.

"קים טאהיונג!" היא התנפלה על הבחור בעל החליפה הנאה, עוד קודם שזיהיתי אותו. "אייש, תפסיקי עם זה!" ניסיתי להתרומם מהמיטה מעט כדי לראות היטב את הנעשה. "א-ני מ-צטער א-בל אני לא חושב שאנחנו מכירים.." טאהיונג התרומם וניער את בגדיו, הבחורה עדיין בהתה בו כמו משוגעת. "אני מחבבת אותך~" גלגלתי את עיניי מתאפק שלא לתקוע בה סכין. "יא! תפסיקי עם זה, את לא רואה שהוא מבוהל?" הבחורה שחררה את אחיזתה בו והוא נשם לרווחה. "בוא שב." פקדתי עליו, הוא התיישב בשקט ובלי להתווכח יותר מידי. "טוב, אז.. ביי לבינתיים!" הברונטית עשתה את דרכה לכיוון הדלת עכשיו היה התור שלי לנשום לרווחה, לפחות היא מבינה מתי היא לא רצוייה..
"מ-מי ז-זו?" הנער השקט פצה את פיו, התרוממתי לישיבה. "סתם רופאה.." גיכחתי לעצמי מביט בפניו הסמוקות.
"איפה הוסוק?" שאלתי מאחר ששתקנו לכמה דקות. "הוא השלים עם החברה שלו אני מניח.." הוא ניסה לחייך, הפעם הוא לא גימגם לשם שינוי. "מצא זמן להשלים איתה, אני ביליתי את הלילה הזה לבדי!" הנער השפיל את מבטו כאילו שהואשם במשהו. "אני מצטער.." הוא אמר בשקט, קולו העמוק שהיה עצוב חימם אותי. "תפסיק להתנצל כל הזמן!" הוא שוב השפיל את מבטו, כניראה נפגע ממני. אבל מה אעשה? אני לא יכול לראות אותו מצטר בשביל אחרים, הוא מידי נחמד, אני בטוח שהוא יודע את זה.
"אתה טוב מידי.." סגרתי את הספר שבידי בעצבים. "אני יודע, אבל אני לא יכול להשתנות." איך יכול להיות כל כך הרבה טוב באדם אחד? הלוואי והיה לי טיפה מהטוב שיש בו, אני כולי רוע, אני סטוציונר מגעיל שחושק בו רק בגלל הגוף שלו.

"אף אחד לא ביקש ממך להשתנות טאהיונג," חייכתי, מבטו ניפגש בשלי, עיניו הביטו בי בפחד, לחייו היו סמוקות וידיו היו קמוצות כאילו פחד לפתוח אותן בפניי. "אל תשתנה טאהיונג, פשוט תישאר מי שאתה רק אל.. אל תיתן לאנשים לנצל אותך, לנצל את טוב הלב שלך, אתה מבין אותי?" אמרתי את הדברים כשאני מביט לתוך עיניו העמוקות, הקטנות והמפוחדות כשהוא מהנהן בשקט. "תודה ג'אנגקוק.." הוא חייך בעצב, ניסיתי לחייך אליו אך כל מה שיצא לי היה חיוך קר ומסכן. ברגע הז הבנתי את הסיבה למה אני לא יכול להיות איתו בכזאת קלות, אנחנו שונים, הפכים, אש וקרח, לב רגיש ולב של אבן..
המשפט שכל כך רציתי לומר, אבל מצד שני הדחקי כל כך - אני לא כמוך קים טאהיונג!
***
סורי על התמונות הלא קשורות..