Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 12 - כשהוא היה כאן..

"אני מצטער שאתה זה שעברת את זה!" דמעות החלו לרדת מעיניו העצובות, העיניים שכל כך רציתי לראות מקרוב.
"זה יותר טוב שזה אני, אף אחד אחר לא היה שורד את זה.." סימנתי בידי על הפצעים שבגופי החסון. רציתי לשמור על עצמי, רציתי להישאר שלם ובסוף ניפצעתי ככה.
"אני עברתי הרבה ובכל זאת שרדתי, זו הסיבה ששום דבר לא יכול להרוג אותי טאהיונג." חייכתי את חיוכי התמידי, החתכים המשיכו לצרוב.
"תודה!" הוא ניסה לחייך, הדמעות הפסיקו לרדת מעיניו, ידיו אחזו בידיי, היינו קרובים.
"אני לא בטוח אם אוכל אי פעם להחזיר לך על זה.." עיניו הביטו סביב כאילו חיפשו משהו, ידיי חיזקו את אחיזתן בידיו הקטנות.
"אתה לא חייב להחזיר לי, אנחנו חברים אחרי הכל.." הוא הרים את עיניו אליי, שוב חיוך טיפשי נמרח על שפתיי, דפוק שכמותי.
"אבל אתה יכול לעשות משהו בשבילי במקום.." נעצתי בו את עיניי, בוחן את גופו הקטן, הוא הביט לכל עבר כשסומק בפניו, אני מניח שהוא הבין לאן אני חותר..
"אתה בתול?" הוא הביט בי בחשש, הנחתי שזה מביך אותו לומר שכן, גיכוח קל יצא מבין שיניי.

"ל-לא!" עיניו נמנעו מלהביט בי, כאילו אמר לי 'אל תראה אותי ככה!'
הנער הסמוק, בעל הידיים הקטנות הללו שאוחזות בי, התמימות שבפניו כלל לא נתנה לי אפשרות לדמיין אותו עושה את זה מרצונו.
"איך אתה מסביר את זה כשאתה ניראה כמו מריה הקדושה?" הוא השפיל את מבטו, הייתי מבולבל, כמעט ולא האמנתי לו.
מי העיז לקחת לו את בתוליו? מי הבן זונה שעומד למות היום?!
אני חשבתי שאהיה הראשון שלו.. אבל טעיתי.
"ל-לא רציתי את זה.." הוא לחש תוך כדי בכי לאחר שתיקה, עיניי הביטו בו ברחמים, הוא האדם היחיד שגורם לי לרחם עליו, לרצות להגן עליו ולהיות שם בשבילו תמיד.
אחרי כל כך הרבה זמן שקרח כיסה את ליבי, הלב הזה פתאום התחיל להרגיש משהו..
"אתה לא חייב לספר לי כלום, אנחנו עדיין נישאר חברים.." חייכתי אליו, הרגשתי איך החשש נעלם מפניו, הוא הביט בי סופסוף והפעם בביטחון, אני לא בטוח מהי ההרגשה המתוקה הזו שגורמת לי להחזיק את ידו ברגש וללטף את פניו בחום, יש משהו באוויר שגרם לי להרגיש טוב יותר.
"אני צריך ללכת בקרוב, יש לי אימון.." הוא ניתק את אחיזתו בידי והביט בהודעת הטקסט מג'ימין.
'הובי יבוא להחליף אותך בקרוב'
'טוב אני יוצא' הוא שלח במבט מאוכזב, אני לא בטוח אם הוא התאכזב על כך שהוא עוזב אותי או על משהו אחר..

"אני אחזור בקרוב, אני מבטיח!" הוא חייך אליי, הרבה זמן חיכיתי לקבל ממנו את החיוך הזה..
*
שוב נותרתי לבד, הכאב רק מחמיר, אני לא פוחד למות אני יודע שזה לא יקרה היום.
העייפות גברה אבל אני לא מצליח לישון, טאהיונג הלך ולקח איתו גם את השקט שלי, הילד הזה לא יוצא לי מהראש, אני שוב מדמיין אותו, גופו הקטן תחת גופי, ידיי השריריות אוחזות ברגליו הארוכות ושפתיי מסמנות את צווארו הסקשי.. אחד הרגעים שבשבילם אני אלחם כדי לחיות.
הוסוק עדיין לא הגיע, אני לא זקוק לו כרגע, אני מניח..

נקודת מבט יונגי

אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, מאז שנישקתי את ג'ימין אני לא מפסיק לחשוב עליו, אני רוצה לגעת בו אבל פוחד כל כך לפגוע בו, אני רוצה לדבר איתו אבל פוחד להביך אותו יותר..

"ג'ימין.." שוב מצאתי אותו על הספה ההיא, הספה שבה הייתה הנשיקה שלנו. "כ-כן?" הוא הביט בי בחיוך כאילו לא ראה אותי הרבה זמן, הייתי מופתע, ציפיתי לראות אותו נבוך יותר. "התגעגעתי אליך יונגי!~" ידיו נכרכו סביב צווארי שרכן לנשיקה, הוא מחבב אותי, הוא אפילו לא טורח להסתיר את זה כמו תמיד. "אתה באמת נישקת אותי הרגע?" התנתקנו לרגע, הוא יושב תחתיי ואני רוכן מעליו כמו קודם, הוא צחקק במבוכה, מה שגרם לו להיראות חמוד יותר. "אני מבין.." בחנתי את גופו באדישות.
"שב איתי.." התישבתי בספה ויחד צפינו בדרמה האהובה עליו.

נקודת מבט ג'אנגקוק

אני עדיין לבד, הכאב כבר לא מציק לי כמו הבדידות שחזרה אליי.

"Take my hands now.."
מצאתי את עצמי מזמם את השיר, השיר שכל כך אהבתי, ניסיתי למצוא תעסוקה, אבל איבדתי עיניין בהכל כבר.
הקור חדר מהחלון, ניסיתי להתכסות במה שהיה לי אבל זה עדיין לא הספיק, הייתי זקוק למשהו, אני לא בדיוק יודע מה, אולי להרגשה שהייתה לי כשהוא היה כאן..